צילום: The Walt Disney Company
"צעצוע של סיפור 4": צעצועים הם לנצח
יוצר הסרטים הואשם בהטרדות, הכותבים הסתכסכו ופרשו, והעלילה נסגרה כבר בפרק הקודם: ועדיין, כנגד כל הסיכויים, צעצוע של סיפור 4 יצא מצוין
אנשי פיקסאר הבטיחו ש"צעצוע של סיפור 3" יהיה הסרט האחרון בסדרה. אז הכריזו. סרט שמכניס מעל מיליארד דולר בעולם וזוכה להיות סרט האנימציה השלישי אי פעם שמועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר — אין סיכוי שדיסני לא יעשו לו המשך. להגנתם של פיקסאר, הם כבר הוכיחו היטב שהם לוקחים את הסרטים האלה ברצינות, ולא מתייחסים אליהם כחלטורה. לקח לג'ון לאסיטר וחבורתו חמש שנים להגות רעיון שיצדיק סרט המשך, ועוד ארבע שנים גדושות מהמורות הפקתיות, כדי להביא אותו אל המסך. והתוצאה לא פחות ממצוינת.
קראו עוד בכלכליסט
אף שהם לא תוכננו מראש כטרילוגיה, שלושת סרטי "צעצוע של סיפור", ספינת הדגל של האולפן, סיפקו מהלך עלילתי שלם בחייהם של הצעצועים של אנדי, מילדותו ועד בגרותו, כשעזב ללימודים בקולג' והשאיר את צעצועיו הישנם בידיה של ילדה חדשה, בוני. האתגר העיקרי של אנשי פיקסאר היה איך יוצרים המשך לסיפור סגור. הפתרון העלילתי המוצלח שהגו חוזר אל פתיחת הסרט הקודם: מתברר שבו ביפ, בובת הרועה מחרסינה של מולי, אחותו של אנדי ומושא חיבתו של וודי, נמסרה לתרומה. בסצנת הפתיחה המעולה של הסרט הרביעי אנחנו חוזרים אל הרגע הזה שבו מתברר שמבחינת בו זהו חלק בלתי נפרד מהחיים, לעזוב ילד אחד, ולעבור לילד או ילדה אחרים. זה מעגל החיים של הצעצועים, העולם הזה והעולם הבא, ושאין מה לחשוש מלהרפות מההווה ולקבל בציפייה את העתיד. בו מציעה לוודי לעזוב את אנדי ולהצטרף אליה אל המסע אל הלא נודע, אל המשפחה הבאה. אבל וודי מסרב. הוא מנמק זאת בנאמנותו לאנדי, אבל הוא בעצם חושש. בסדרת סרטים שמאנישה צעצועים וממחישה איך הם עוזרים לילדים ברגעי ההתבגרות שלהם, מגיע הרגע היפה הזה שממחיש שגם לצעצועים יש רגעים קודרים ושגם חפצי מעבר זקוקים לחפצי מעבר כדי להתמודד עם שינויים.
המשך הסרט, שבו מגלה וודי שבוני כבר פחות מתעניינת בו, ומעדיפה את צעצועי הבנות שלה, יפגיש אותו שוב עם בו, ויציג בפנינו עוד פאזה בחיי הצעצועים. אחרי שפגשנו את הצעצועים כפריטי אספנות בסרט השני וכאשפה בסרט השלישי, הסרט הרביעי עוסק בצעצועים האבודים, הצעצועים שאין להם ילדים. "צעצוע של סיפור 4" מצליח לייצר באמצעות הצעצועים סיטואציות רגשיות יפות על בדידות, אובדן והתגברות וכמו תמיד בסדרה, מספק ערך טיפולי פסיכולוגי קתרטי ואף משל תיאולוגי על החיים ותכליתם.
גאון ובריון
לא מעט עבר על פיקסאר בארבע שנות הפקת הסרט. וויל מקורמק ורשידה ג'ונס, שנשכרו לכתוב את התסריט, פרשו לפני שנתיים אחרי חילוקי דעות עם ההפקה. לאסיטר, שביים את שני הסרטים הראשונים, לקח על עצמו לביים גם את הרביעי, אבל אז פרש מההפקה ועזב את דיסני, אחרי שנשמעו נגדו תלונות מצד עובדות בחברה על התנהגות לא נאותה, ועל כך שהוא השליט בפיקסאר אווירה מטרידה לנשים. אנדרו סטנטון, הגאון מאחורי "וול־אי", שהיה שותף לתסריט של כל סרטי "צעצוע של סיפור" הקודמים, נותר היחיד מצוות פיקסאר המקורי בסרט. באופן משונה נדמה שכל הבלגן הזה מורגש היטב במערכה השניה של הסרט, שלא רק הולכת סחור־סחור סביב עצמה אלא גם ממחזרת יותר מדי רגעים משני הסרטים הקודמים. אבל חצי שעה מעולה בתחילת הסרט, ומערכה אחרונה יפהפייה ומרגשת בסופו, בהחלט מפצים על 45 הדקות באמצע, שהם הרגעים החלשים היחידים בתולדות סרטי "צעצוע של סיפור".
קינה לגבר הלבן
ואולי בכלל זהו סיפורו של לאסיטר, שראה את סופו בדיסני מתקרב, ורצה לכתוב את הסוף הזה לתוך הסרט. יש נקודות דמיון מפתיעות בין עלילת "צעצוע של סיפור 4" ועלילת "הנוקמים" האחרון. כאילו שדיסני החליט באופן מודע להוציא לגמלאות את כל הגיבורים הוותיקים, ולסיים את קווי העלילה של הגבר הלבן שמבין שהגיע זמנו לפנות את הבמה לא רק לצעירים ממנו, אלא בעיקר לשונים ממנו. לאסיטר היה כנראה בוס מחורבן ובריון, אבל גם איש קריאייטיב גאוני, מהגדולים בתולדות הוליווד. זמנו עבר, ו"צעצוע של סיפור 4" הוא לא רק נפנוף הפרידה שלו, אלא גם הצדעה למורשת שלו שתצטרך להמציא את עצמה מחדש, בלעדיו.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה