גייטס מכה על חטא: מה היה קורה אם מיקרוסופט היתה מלכת המובייל?

בשנות ה-90 בואכה המאה ה-21 היה מייסד מיקרוסופט, ביל גייטס, אחד האנשים השנואים באינטרנט; החברה שהקים והוביל נחשבה אז לגוף דורסני שהשתלט על שוק מערכות ההפעלה למחשבים אישיים בדרכים נכלוליות, ותקע את רובו עם מערכת הפעלה נחותה, כבדה, רצופת באגים ועם נטייה לקריסה. ואז הלך ועשה אותו דבר לדפדפנים; לא תהיה זו הגזמה להגיד שהניצחון של אקספלורר על נטסקייפ במלחמת הדפדפנים תקע את הפיתוח והקידום של יכולות מקוונות חדשות לכמה שנים טובות.

בשנים האחרונות זכה גייטס לעדנה: הפעילות הפילנטרופית שלו באמצעות קרן ביל ומלינדה גייטס הפכה אותו ואת רעייתו לפילנטרופים החשובים בעולם, ואפשר להעריך בבטחה שכל הרע שאולי עשה במיקרוסופט אוין ואף למעלה מכך בזכות הפעילות החשובה של הקרן. הוא הפך להוגה ודובר מבוקש בעל תובנות מעניינות, ומדויקות, בסוגיות טכנולוגיות ואחרות (למשל, משבר האקלים). וההשתתפות הקבועה שלו במשחק ה"סנטה הסודי" ("ענק וגמד", בישראלית) השנתי של רדיט סייעה לקדם את תדמית הסבא החביב על חשבון טייקון העסקים הדורסני.

היום כשגייטס מדבר אנשים מקשיבים בעניין ובהערכה - ופחות נוטים לצרחות זעם. אבל לא זו הסיבה שכולם מדברים ביממה האחרונה על ראיון מצולם שנתן גייטס באירוע של קרן ההון סיכון Village Global. למרות שגייטס דיבר יותר משעה, מה שתפס את העין הציבורית היו כמה דקות קצרות, בהן הודה גייטס בטעות הגדולה ביותר שביצע בחייו. טעות שהשפיעה מאוד על עולם הטכנולוגיה: הפספוס של מיקרוסופט את שוק הסמארטפונים, וההפסד לאנדרואיד.

"בעולם התוכנה יש שווקים של 'המנצח לוקח את הכל'", אמר גייטס. "הטעות הגדולה ביותר היא הניהול הכושל שהייתי מעורב בו ושגרם למיקרוסופט לא להיות מה שאנדרואיד היא היום. כלומר, אנדרואיד היא מערכת ההפעלה הלא-אפל הסטנדרטית. זה היה משהו שטבעי למיקרוסופט לנצח בו. יש מקום בדיוק למערכת הפעלה לא-אפל אחת. וכמה זה שווה? 400 מיליארד דולר? זה היה שווי שהיה עובר מחברה G לחברה M. וזה מדהים אותי שעשיתי את אחת מהטעויות הגדולות בכל הזמנים. הנכסים האחרים שלנו - ווינדוס, אופיס - עדיין חזקים מאוד, אז אנחנו חברה מובילה. אבל אם היינו עושים את זה נכון היינו החברה המובילה".

בגדול, האמירה של גייטס נכונה: מיקרוסופט הפסידה לגוגל את רוב שוק מערכות ההפעלה לסמארטפונים. אבל יש כמה נקודות ששווה להתעכב עליהן. הראשונה, האחריות הגדולה שלוקח גייטס על עצמו. הוא פרש מתפקיד מנכ"ל ענקית התוכנה ב-2000, לטובת תפקיד ארכיטקט התוכנה הראשי שלה. ב-2006 הוא הודיע שיצמצם את פעילותו היומיומית בחברה והחל להעביר את תחומי האחריות שלו לבכירים אחרים. כשהאייפון נחשף ב-2007, וכשמכשיר האנדרואיד הראשון הושק ב-2008, המעורבות של גייטס בפעילות מיקרוסופט התמצתה בעיקר בתפקידו כיו"ר החברה. עמדה משפיעה, אין ספק, אבל לא כזו ששמה אותו בחזית האחריות לקבלת ההחלטות האסטרטגיות.

אחריות זו שמורה למנכ"ל באותה עת, סטיב באלמר. אישיות צבעונית ביותר ו כריזמטית מאוד אך גם אדם בעל חזון אסטרטגי כושל שהוביל את מיקרוסופט לפינות אפלות. באלמר היה זה שהגיב להשקת האייפון בצחוק ובזלזול, תוך שהוא טוען שאין למכשיר, שתומחר אז ב-500 דולר ("הטלפון היקר בעולם", הוא הכריז) סיכוי מול מכשיר כמו המוטורולה Q שעולה 99 דולר. במקרה אחר הוא אף קבע ש"אין סיכוי" שלאייפון יהיה נתח שוק משמעותי.

באלמר לא רק נכשל בזיהוי האיום של אייפון ואנדרואיד בזמן אמת, הוא כשל גם בתגובה המאוחרת של החברה: מיקרוסופט התמהמה בהשקת מערכת הפעלה ראויה למובייל, וכשזו הגיע לבסוף בחרה החברה ללכת לברית מוזרה עם נוקיה, עוד ענקית טכנולוגיה שפספסה את מהפכת הסמארטפונים, במקום לקדם אותה בקרב יצרניות אנדרואיד מובילות כמו סמסונג ו-HTC (שבזמנו, עוד היתה שחקנית משמעותית בתחום).

ב-2013 ביצע באלמר את אחד המהלכים המטופשים בהיסטוריה של מיקרוסופט, כשקנה את חטיבת מכשירי המובייל של נוקיה ב-7.2 מיליארד דולר, חלק ממהלך רחב יותר (וכושל) להפוך את מיקרוסופט לחברה חומרה+תוכנה ברוח אפל.

הפעילות מעולם לא המריאה: אף אחד כמעט לא רצה את הטלפונים של החברה (למרות שהיו מוצלחים), ושלוש שנים בלבד אחרי הרכישה מכרה מיקרוסופט את הנכסים שרכשה מנוקיה לפוקסקון ו-HMD תמורת 350 מיליון דולר בלבד. זאת, במסגרת מיקוד מחדש של המנכ"ל סאטיה נאדלה שהפך את מיקרוסופט לחברת ענן ומובייל – אחד המפנים העסקיים המוצלחים בהיסטוריה שאפשר למיקרוסופט להישאר רלוונטית בשוק שפספסה לחלוטין. גייטס, אגב, לא היה שם בשביל זה: הוא פרש מתפקיד היו"ר ב-2014 ומחזיק מאז בתואר הסמלי בעיקרו של יועץ לחברה.

האחריות של גייטס, ככל שקיימת, היא משנית למשגים ולטעויות שביצע באלמר. ליו"ר יש אמנם אחריות על, אבל המנכ"ל הוא זה שמקבל את כל ההחלטות וקובע את הכיוון האסטרטגי של החברה. אם היתה לגייטס אחריות כלשהי, היא התמצתה בעיקר בכך שלא החליף את באלמר מוקדם יותר. למרות דבריו, אסור שהכישלון של מיקרוסופט בתחום הסמארטפונים יירשם על שמו. הוא שייך בראש ובראשונה לבאלמר.

הנקודה המעניינת יותר נוגעת לשווי השוק שהפסידה מיקרוסופט לגוגל בגלל אנדרואיד, שלפי גייטס עומד על 400 מיליארד דולר. לא ברור מאיפה הביא גייטס את המספר ועל מה הוא מתבסס (מי שבכל זאת רוצה מספר רלוונטי על אנדרואיד יכול למצוא אותו ב-2.5 מיליארד מכשירים פעילים), אבל בואו נצא מנקודת הנחה שהוא נכון, שאנדרואיד יצרה לגוגל שווי של 400 מיליארד דולר שיכול יהיה ללכת למיקרוסופט. גייטס יוצא מנקודת הנחה שלו היתה מיקרוסופט מגיבה מהר יותר ומשתלטת על השוק לפני אנדרואיד היה הנתח הזה הולך אליה. אבל אין שום הכרח שכך היה השוק מתעצב. למעשה, ניצחון מוקדם של מיקרוסופט בשוק מערכות ההפעלה למובייל היה יוצר מציאות שונה לחלוטין.

במשך עשורים ביססה מיקרוסופט את פעילותה על מכירת מערכות הפעלה יקרות. ווינדוס XP עלתה 199 דולר לגרסת הבסיס, 99 דולר לשדרוג מגרסה קודמת (+ תוספת של 100 דולר לגרסת הפרו) הלקוחות לא תמיד שלמו את הסכום ישירות למיקרוסופט, אך מחיר מערכת ההפעלה שוקלל במחיר בכל מחשב שקנו והפך אותו ליקר יותר. יצרניות שלמו למיקרוסופט בעבור הזכות להתקין את מערכת ההפעלה שלה על המכשירים שלהן, והעלות הזו גולגלה לצרכן. לאפל לא היתה בעיה דומה – היא מפתחת את מערכת ההפעלה למכשירים שלה בעצמה. גוגל נקטה בגישה אחרת עם אנדרואיד ומאפשרת להתקין אותה בחינם. זאת, תוך חיוב היצרניות להתקין מראש אפליקציות שלה – מדיניות שהביאה לקנס של 4.34 מיליארד יורו מהאיחוד האירופי, אבל זה כבר סיפור אחר לפעם אחרת.

אם מיקרוסופט היתה מגיבה במהירות לאייפון ומשחררת מערכת הפעלה מצוינת לסמארטפונים, והיצרניות גם היו בוחרות בה (לא תרחיש הכי סביר, יש סיכוי טוב שהיצרניות היו מעדיפות את אנדרואיד של גוגל בכל מקרה), תוך שהיא מיישמת את אותה מדיניות שוק המובייל היה נראה אחרת לגמרי. ההצלחה הגדולה של אנדרואיד נבעה מהיכולת שלה להתאים את פעילותה גם למכשירים זולים, כאשר כיום ניתן למצוא מכשירי אנדרואיד ראויים במחירים של פחות מ-80 דולר. בעולם שבו יצרניות משלמות עשרות או מאות דולרים בעבור מערכת הפעלה, אין שום סיכוי לראות מכשירים במחירים כאלה. האסטרטגיה של אנדרואיד יצרה עולם שבו כמעט כל אחד יכול לקנות סמארטפון.

אפל ומכשירי העילית של סמסונג, וואווי ואחרות אולי זוכים למרבית אור הזרקורים, אחראים כנראה למרבית ההכנסות של היצרניות בתחום, אבל היו אלה האנדרואידים הזולים שנרכשים בכמויות הגדולות ביותר, שהפכו את הרשת לנגישה באמת למיליארדי אנשים בעולם. הם אלה שהקנו לאנדרואיד שווי של 400 מיליארד דולר. אין שום ודאות שזה היה קורה תחת עולם מובייל בשליטת מיקרוסופט; יכול להיות שהיא היתה מחזיקה בנתח שוק דומה לזה של גוגל, אבל זה היה שוק קטן הרבה יותר, ופחות אנשים היו נהנים מהיתרונות האדירים של גישה לרשת.

ואולם, לא הכל היה רע בעולם מובייל בשליטת מיקרוסופט. הפרטיות שלנו, למשל, היתה שמורה הרבה יותר טוב. סביר להניח שמערכת הפעלה בתשלום מבית מיקרוסופט היתה כלי ריגול מהותי פחות מזו שמפתחת חברה שרוב הכנסותיה מגיעות מפרסום. ומי יודע, אולי אפילו זה היה משתרשר למודלים עסקיים של חברות אחרות, כמו פייסבוק, שהיו בוחרות לקחת דוגמה ממיקרוסופט ולא מגוגל בפיתוח מקורות ההכנסה שלהן (אבל כנראה שלא).

אבל במקרה זה, לאור היתרונות האדירים שמצויים בהנגשת טכנולוגיה וחיבור לרשת במדינות מתפתחות, אפשר להגיד בברור שהמצב הנוכחי עדיף, הגם שהוא טעון שיפור בכל הנוגע לפרטיות. האם גייטס עשה טעות? כן, אבל יש במיקרוסופט אנשים עם יותר אחריות למצב ממנו. האם היא עלתה למיקרוסופט בשווי שוק של 400 מיליארד דולר? כנראה שלא, כי השוק שהיתה יוצרת היה קטן הרבה יותר. האם הטעות הזו השפיעה גם עלינו? מאוד, אבל בעיקר לטובה. גייטס יכול לישון בשקט; מהטעות שלו, העולם בעיקר הרוויח.

קצרצרים

1. ערוץ הרדיט הידוע לשמצה TheDonald מרכז את כל מה שרע באנושות, מינוס פדופיליה. לאחרונה מתפקד הערוץ שמייצג את הנשיא כפלטפורמה לאיומי רצח ואלימות נגד מחוקקים באורגון שמקדמים חוקים לצמצום פליטת גזי חממה. בין האיומים המובחרים: 600 חברי מליציה שמאיימים להסתער על בית המחוקקים במדינה. מה שמרגיז הוא שרדיט לא עוצרת את השיח הזה, אף שמדובר בהפרה של כללי הקהילה שלה.

2. כתיבת הטור התעכבה היום במשך כמעט שבע דקות שהוקדשו לצחוק מטורף אחרי שקראתי שסגן נשיא פייסבוק, ניק קלג, טוען שאין ראיות לכך שרוסיה השתמשה ברשת החברתית כדי להשפיע על משאל העם בנושא הברקזיט. עיכוב נוסף של 15 דקות נגרם כתוצאה ממרה שחורה לאחר שהבנתי שהוא רציני. אולי כדאי שיבדוק את ההצהרות של פייסבוק עצמה בנושא. שיהיה בהצלחה עם הבחירות לנשיאות ב-2020.

3. גוגל ממשיכה בתוכנית הקיצוצים היצירתית שלה: הכעסת העובדים כדי שיעזבו מרצונם לחברה טובה יותר. אחרי שעוררה את זעמם באמצעות פיתוח מנוע חיפוש מצונזר לסין ועוד פעילויות מפוקפקות פרסמה החברה מזכר שלפיו השתתפות כנציג החברה במצעד הגאווה בסן פרנסיסקו היא הפרת קוד ההתנהגות שלה. מזל שאין יותר מדי עובדים להטב"קים באזור סן פרנסיסקו שעלולים להיפגע מההחלטה.

4. בדיקה של הוושינגטון פוסט גילתה ששבוע אחד של שימוש בכרום החדיר למחשב יותר מ-11,189 אלף קובצי קוקיז המשמשים למעקב – יותר תוכנת ריגול מדפדפן. כולם, אגב, נחסמו אוטומטית על ידי פיירפוקס.