חושפי שחיתות אינם שטינקרים

חושף שחיתויות מסתכן בכך שחייו יהפכו לסיוט. ככל שמבקר המדינה ינסה להגן עליו, המחיר שהוא ישלם עדיין יהיה כבד מנשוא. זו המסקנה העולה מהנתונים שפרסם השבוע "כלכליסט".

דו"ח נציב תלונות הציבור - הוא מבקר המדינה - יוסף שפירא, גילה שהמבקר הוציא ב־2018 רק 10 צווי הגנה לחושפי שחיתויות. זו צניחה דרמטית של 60% מ־2016, אז הוציא המבקר 25 צווים.

מבקר המדינה יוסף שפירא | צילום: שלומי יוסף

חושפי שחיתויות חשופים להתנכלויות בלתי פוסקות בעבודה, נטרול סמכויות, הדרה ממידע, ניסיונות הדחה ופיטורים, פגיעה במשכורתם, חרמות חברתיים וכן פגיעה בפרטיות שלהם ובבני משפחותיהם. צווי ההגנה מונעים פגיעה במשרתם, בסמכויות שלהם ובמשכורת אבל אינם יכולים למנוע את כל שאר ההתנכלויות.

על רקע זה הגיע המבקר שפירא למסקנה שעדיף לפעמים לספק לחושפי השחיתויות סעד באמצעות גישור ומשא ומתן. למשל באמצעיות פיטורין בהסכמה עם פיצויים ראויים או מציאת תפקיד מוסכם אחר. זאת כדי שהחושף ובני משפחתו יוכלו להמשיך בחייהם. התוצאה היא שבמקרים רבים חושף השחיתויות הוא זה שנדרש לשלם מחיר לא פחות כבד מזה של המושחתים.

הדילמה הזו ממחישה עד כמה צווי ההגנה שיכול המבקר להוציא אינם מספקים. זה מתאפשר בין היתר בשל התפישה החברתית המאוד בעייתית לפיה חושף השחיתויות איננו לוחם צדק אלא "מוסר" ו"מלשן". הבעיה מתחזקת כמובן היום במצב שבו השחיתות הגיעה לדרגי השילטון הבכירים ביותר, כלומר מי שיוצא נגדה יוצא לא נגד חריגים אלא נגד השיטה.

דוגמה אחת לגישה ההזויה הזאת ראינו כאשר איש התקשורת גיל מסינג נאלץ לוותר לפני מספר שבועות על מינויו לדובר צה"ל משום שהופעל כסוכן משטרתי. השבוע גם התברר שלא צריך לחשוף שחיתויות כדי לשלם מחיר, מספיק לטפל בה. כך הוקפא המכרז בו התמודדה התובעת בתיקי נתניהו עו"ד ליאת בן ארי על תפקיד המשנה הכלכלי ליועץ המשפטי לממשלה.

לכן ברור שלא די באפשרות לנסות להגן על חושפי השחיתויות. יש להעניק למבקר המדינה גם אפשרות לסנקציות, קנסות או אפילו ליזום הליכים משמעתיים כנגד מי שמתנכלים לחושפי שחיתויות. רק כשיהיה ברור שלהתנכלות למי שמסתכנים ומוציאים את השחיתות לאור יכול להיות מחיר, רק כשזו תהיה עבירה, יש סיכוי שהקלות הבלתי נסבלת של ההתנכלות להם תפחת.