ממשלות והמידע הפרטי שלכם: החתול רעב, והשמנת כבר בכפו

ממשלות אוהבות כוח. הן אוהבות לצבור אותו, להחזיק אותו ולהשתמש בו. אם יתנו להן, יאגרו עוד ועוד כוח באין מפריע, ילחמו בכל ויעצרו את כל מה שמכרסם בכוחן, ובאופן כללי ישתמשו בכל טריק ותרגיל כדי להתעצם. בגלל זה יש לנו, במדינות דמוקרטיות, מנגנונים מובנים להגבלת כוחן של ממשלות. בתי מחוקקים ובתי משפט, בחירות והגבלות כהונה. הכל כדי לצמצם את אגירת הכוח הממשלתית והשימוש בו. אבל המנגנונים הללו צריכים להיות ערים ונחושים, תמיד עם האצבע על הדופק, כדי לזהות את הפעמים שבהם הממשלה מנסה להערים עליהם, לצבור כוח בדרכים ושיטות חדשות.

חשיפה של הוושינגטון פוסט מהשבוע היא דוגמה מושלמת למקרה כזה. מידע, גישה אליו והיכולת לעבד אותו ולהשתמש בו הם מקור כוח מרכזי. מידע כיום רב מתמיד, נגיש מתמיד ויכולות בינה מלאכותית מאפשרות להנפיק ממנו אינספור תובנות בקלות יחסית. ממשלה עם גישה בלתי מוגבלת למידע היא ממשלה, בעיקרון, עם כוח בלתי מוגבל. לכן, במקרים שאין לממשלה גישה למידע מסוים שהיא רוצה היא תעשה כל שביכולתה כדי להגיע אליו.

לפי הדיווח של הפוסט, רשות אכיפת ההגירה והמכס של ארה"ב (ICE) - מהגופים השנואים על הדמוקרטים ופעילי זכויות האדם במדינה בגלל תפקידה בכליאה ובגירוש האגרסיביים של מהגרים וילדיהם -  וה-FBI שאבו מאגרי מידע של רשויות תחבורה מקומיות וניתחו תמונות של מיליוני נהגים באמצעות מערכת זיהוי פנים, ללא ידיעתם. לפחות שלוש מדינות בארה"ב שמספקות רישיונות נהיגה למהגרים לא מתועדים נדרשו לספק גישה למאגרי המידע של תמונות רישיונות הנהיגה שלהן. לפחות שתיים מהן, ורמונט ויוטה, נענו לדרישה. ביוטה, סוכני FBI ו-ICE ביצעו יותר מאלף חיפושים בין 2015 ל-2017 במדינה השלישית, וושינגטון, לא ברור האם החיפושים בוצעו.

אף שכמה מדינות חוקקו חוקים שמתירים ל-FBI לבצע חיפושים במאגרי מידע של תמונות רישיון נהיגה, השימוש של ICE באותם מהגרים לא מוסדר בחוק. "זה סקנדל", אמר לניו יורק טיימס האריסון רודולף, חוקר במרכז לפרטיות וטכנולוגיה של בית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון. "מדינות מעולם לא חוקקו חוקים שמאשרים ל-ICE לצלול למאגרים של רישיונות נהיגה ולהשתמש בזיהוי פנים כדי לחפש אנשים. המדינות הללו מעולם לא אמרו למהגרים לא מתועדים שכשהם מבקשים רישיון נהיגה הם גם מוסרים את הפנים שלהם ל-ICE".

מדובר בדוגמה קלאסית לתופעה שמכונה שימוש זוחל. מקימים, למשל, מאגר מידע ביומטרי לשימוש מוגדר. במקרה הזה, זיהוי מקבלי רישיון נהיגה על ידי המדינה שמנפיקה את הרישיון. אבל המאגר כבר שם, יש תמונות באיכות טובה? אז מגיעה ה-FBI ומבקשת תנו לנו לחפש שם מבוקשים. ומי לא רוצה לעזור לתפוס מבוקשים. ואז מגיעה ICE ואומרת, תנו לנו לחפש של מהגרים כדי שנוכל לגרש אותם. המאגר, שהוקם למטרה אחת מוגדרת, נתפס על ידי גופי ממשל כמקור ידע (=כוח), והם כעת מבקשים גישה אליו למטרותיהם שלהם. זאת, פעמים רבות מבלי שהאזרחים מודעים לשימוש שנעשה במידע עליהם, ושספק אם היו מסכימים לו.

הדבר נכון, אגב, גם למאגר הביומטרי שהוקם כאן בישראל. כרגע הוא מיועד למטרות מוגדרות היטב בחוק: מניעת הרכשה כפולה, ובתרחישים מסוימים שימוש משטרתי. אבל מאגר כזה מקיף של תמונות וטביעות אצבע של רוב אזרחי המדינה (ובשנים הקרובות, כנראה כמעט כל האזרחים)? הוא פיתוי גדול מדי, כזה שאין ממשלה שתוכל לעמוד בפניו, כזה שיגיע היום ובו היא תבקש להרחיב אותו לשימושים אחרים.

כשזה יקרה, תהיו בטוחים שהדבר יעטף היטב בתירוצים של שמירה על ביטחון הציבור והצלת חיים - הלחם והחמאה של ממשלה שרוצה להאדיר את כוחה או לשמר אותו. המטבע שבו היא קונה מאיתנו את החירות שהיא מבקשת להגביל הוא פחד, פחד לחיינו ולחיי יקירינו. ממש השבוע קיבלנו דוגמה מצוינת למקרה לניסיון לסחור בפחד הזה: בכיר ביורופול טען שחוקי הפרטיות של האיחוד האירופי (GDPR) מקשים על סוכנויות מודיעין להילחם בטרור ובפשע.

לדברי גרגורי מונייה, מנהל תחום בקרת האינטרנט במרכז הסייבר של היורופול, בעקבות כניסת ה-GDPR לתוקף נמחקו ממאגרי WHOIS, שמאפשרים לראות מי רשם כתובת אינטרנט מסוימת, השמות, כתובות המייל ומידע מזהה נוסף של רושם האתר – מה שמקשה עליהם להגיע למפעילי אתרי טרור שתומכים בדאע"ש ולעצור אותם. מדובר בטענה בעייתית, שכן כבר קודם ל-GDPR לא היה קושי להסתיר את הפרטים האישיים, רק צריך לבקש זאת מספק הרישום בעת קניית הכתובת, ובכל מקרה יש דרכים רבות להגיע למפעילי אתר, כמו פנייה ישירה לספק האחסון.

ואולם, מה שחשוב כאן הוא המסר המפחיד שמעביר מונייה: הפרטיות שלכם תהרוג אתכם. זה התרגיל הקלאסי של ממשלות. תנו לנו עוד כוח, אחרת חייכם יהיו בסכנה, משהו רע יקרה. ותרו על הפרטיות שלכם, תנו לנו גישה למאגר המידע, אנחנו כבר נגן עליכם. תסמכו עלינו. ניסיון העבר מלמד שממשלות עם גישה כוח בלתי מוגבל, עם גישה רחבה למידע, עושות בו שימוש הרבה פחות תמים מלהגן עלינו. אבל ההבטחה הזו, ליבוי הפחד של כל אחד מאתנו, נמצאת תמיד בשורש המאמצים, גם אם המטרה הסופית אחרת.

טכנולוגיית זיהוי פנים נמצאת כיום בשלב שהיא זולה ונגישה מאוד. לא רק לגופים כמו ה-FBI, אלא גם לגופי שיטור קטנים ודלי משאבים, כמו משטרות מקומיות בארה"ב. זאת, בזכות במערכות כמו Rekognition של אמזון שמנגישות את הטכנולוגיה כמעט לכל אחד. אבל חרף זאת, אין שיח אמיתי על השימוש שנעשה בטכנולוגיה כאשר היא מחלחלת לכל רמות הממשל, מהפדרלי ועד העירוני, על הסכנות שלה ועל ההשלכות של מתן גישה לגופי ממשל למאגרי מידע.

זה מדאיג, מדאיג מאוד. ולא רק אני אומר את זה. גם גופים שמפתחים טכנולוגיות כאלו סבורים שהמצב צריך להשתנות. "אנחנו רוצים שהממשלה הפדרלית תקדם חקיקה שתטיל רגולציה על זיהוי פנים", אמרה לאחרונה לכלכליסט סמנכ"לית הפרטיות של מיקרוסופט, ג'ולי בריל. "זאת, מכיוון שאנחנו מבינים שמדובר בטכנולוגיה חשובה ומועילה, שאפשר גם לנצל לרעה. היא עוצמתית מאוד. כשממשלות ולקוחות אחרים מבקשים להשתמש בטכנולוגיית זיהוי הפנים שלנו, אנחנו בוחנים מה אנחנו חושבים שהם יעשו אתה, ולפעמים אנחנו אומרים, 'לא, לא נמכור לכם טכנולוגיית זיהוי פנים'. כי אנחנו מודאגים מהשימוש בה".

ואם מיקרוסופט מודאגת, גם אתם צריכים להיות. ממשלות אוהבות כוח; זיהוי פנים בשילוב גישה למאגר מידע זה חתיכת כוח. אפשר לעשות אתו דברים טובים כמו לאתר פושעים מסוכנים, אפשר גם לנצל אותו לרעה ולאתר ולסמן, למשל, מפגינים במחאות נגד השלטון. זה הזמן לשיחה על עד כמה אנחנו רוצים לתת לממשלות את הכוח הזה, ועד כמה אנחנו רוצים להגביל אותן. זו תהיה שיחה לא קלה, כי הממשלות ילחצו מהר מאוד על כפתור הפאניקה וינסו להפחיד אותנו כדי שנוותר להן ונעצים את כוחן. חשוב לזכור את זה, ולזכור שממשלה שאף אחד לא יכול לרסן היא דבר מפחיד הרבה יותר.

קצרצרים

1. הת'ר מילס, גרושתו של פול מקרטני, ו-90 אנשים נוספים הגיעו להסדר טיעון עם תאגיד ניוקורפ של רופרט מרדוק בתום קרב בן עשור סביב האשמות שצהובונים של מרדוק פרצו לטלפונים ניידים בניסיון למצוא סקופים. ההסדר כולל התנצלות ופיצוי בסכום שלא פורסם. העיתון שבו עבדו מבצעי הפריצות, אגב, כבר נסגר על רקע הפרשה.

2. יו"ר ה-FCC, אג'יט פאי (האיש וספל ה-Reese's הענק. תנו מבט, זה קורע), מקדם הצעה שתהפוך ללא חוקי את האפשרות לזייף מספר טלפון שמופיע בשיחה מזהה והודעות SMS, וכן תהפוך שיחות ספאם מוקלטות שמבוצעות מחוץ לארה"ב אל מספרים במדינה ללא חוקיות. השיחות הרובוטיות הפכו למכה רצינית בארה"ב בשנים האחרונות, וההצעה יכולה לסייע להפחית משמעותית את מספרן ולהקל על צרכנים לזהות ולהימנע מהן.

3. וויימו של אלפבית מנסה לפתות נוסעים לקחת סיבוב בשירות המכוניות האוטונומיות שהיא מפעילה באזור פיניקס בעזרת WiFi חינם וגישה חופשית לגוגל פליי מיוזיק בעת הנסיעה. זאת, כחלק ממאמץ לשכנע נוסעים שחוויית הנסיעה במכונית ללא נהג היא נעימה יותר ומהנה יותר. אבל ספק אם זה יסייע להעלות למכוניות האוטונומיות שלה נוסעים שחוששים לחייהם.

4. ומייסד ומנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג, סרב, סרב! להאמין לסקר שבו רוב של נשאלים שם אותו בקטגוריית "חדשנים היסטוריים", לצד מייסד מיקרוסופט ביל גייטס, ולא לצד ג'ף בזוס מאמזון ואלון מאסק בקטגוריית "חדשנים עדכניים". צוקרברג, לפי דיווח של בלומברג, היה "ספקני" מהתיוג. והכי מדהים? זה בכלל היה סקר שביצעה פייסבוק עצמה.