אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

הקברניט

הטייסים של צ'רנוביל: האם קרינה יכולה להפיל מסוק?

התאונה הגרעינית האיומה מ-1986 עלתה לרבים בחייהם - ביניהם טייסים גיבורים של הליקופטרים עצומים, שבזכותם נאטם הכור שהתפוצץ. אך האם הרדיואקטיביות עצמה הפילה כלי טיס, ואיך מתמודדים חילות אוויר עם קרינה שמנטרלת מכונות?

12.07.2019, 08:01 | ניצן סדן

שלום, כאן הקברניט; בחודש האחרון חרכה את המסכים המיני-סדרה "צ'רנוביל" של HBO, שהציגה את הפנים שמאחורי האסון הגרעיני הכי מפורסם בהיסטוריה. בעקבותיה, למדו קהלים גדולים להעריך את ההקרבה העצומה של חוליות הטיהור הסובייטיות ונדהמו מהזוועות שיכולים לחולל נזקי קרינה.

לטורי "הקברניט" הקודמים:

בסצנה היסטורית אחת, מסוק שנשלח לפזר חומרים אוטמים על הליבה המבוקעת של הכור מתפרק ומתרסק כשהוא עובר בתוך ענן הקרינה וסופג אותו. אך בניגוד לאיך שזה נראה, המסוק לא התרסק כי ספג קרינה קטלנית, אלא כי התנגש בכבל של מנוף. צוותו נהרג בהתרסקות, אך לצ'רנוביל היה עוד הרבה דם לגבות; היום נדבר על הטייסים האמיצים שבזכותם לא הפך האסון למשבר קרינה עולמי, ועל מה קורה לכלי טיס שנחשף לרדיואקטיביות ברמה שיכולה לנטרל מכונות.

התרסקות המסוק מעל ארובת התחנה, מתוך הסדרה צ התרסקות המסוק מעל ארובת התחנה, מתוך הסדרה צ'רנוביל של HBO | צילום: HBO התרסקות המסוק מעל ארובת התחנה, מתוך הסדרה צ

נתחיל בצ'רנוביל עצמה: בליל ה-26 באפריל 1986 נערכה בתחנת הכוח הגרעינית שבקרבת קייב שבוקראינה בדיקת ביצועים שנועדה לגלות איך היא מתפקדת כשמנוטרלים רכיבים בה, ועוצמת הכורים יורדת.

ניסויי פעולה שכאלה בוצעו בכורים אטומיים בכל ברית המועצות בימים ההם; רק חמש שנים לפני כן תקף חיל האוויר הישראלי את הכור הגרעיני אוסיראק בעיראק וניטרל אותו בביצוע מדויק של טייסי F16, והסובייטים רצו לדעת מה קורה לכור כשלמשל, הגנרטורים שלו שובקים חיים בשל מפגש לא מתוכנן עם פצצה. קל לשכוח, אבל באותן שנים המלחמה הקרה עוד היתה אישיו, ומתקפה אמריקאית לא היתה פנטזיה.

מטוס F16 ישראלי, צילום: חיל האוויר (CC BY-SA 2.0) מטוס F16 ישראלי | צילום: חיל האוויר (CC BY-SA 2.0) מטוס F16 ישראלי, צילום: חיל האוויר (CC BY-SA 2.0)

במהלך הבדיקה בתחנת צ'רנוביל הוצאו חלק מרכיבי הבטיחות של כור מספר ארבע - רוב מוטות הבורון שמגבילים את הקרינה כדי לבקר את תפוקתו. מטרת הניסוי היתה לבדוק האם מערך הקירור של הכור יכול לתפקד על כוח מינימלי, עד שגנרטור החירום שלו יתחיל לעבוד.

תחנת צ תחנת צ'רנוביל ב-1979 | צילום: LAKA תחנת צ

הטכנאים בכור לא ידעו שבגלל ליקוי בתכנון שלו, הפך הכור לבלתי יציב בעוצמה נמוכה. הניסוי כשל וחלה ירידה מהירה בתפוקת כור ארבע. כשניסו הטכנאים להשיבו לפעולה, חל זינוק מהיר בתפוקה ובטמפרטורה בגלל הצטברות אדים לוהטים שלא זוהו ע"י החיישנים בתוך הליבה - ומערכות הבטיחות שנוטרלו לא חזרו לעבוד. הנוזלים סביב הליבה התאדו במהירות עצומה והליבה התפוצצה בכוח אדיר כשהיא מעיפה את תקרת המבנה וזוהרת בכתום וכחול, פולטת קרינה מייננת קטלנית.

לבירוקרטיה הסובייטית לקח זמן להבין את חומרת האירוע; בינתיים נלחמו כבאים בדליקה שבסביבת הכור, תוך שיותר ויותר מהם נופלים ארצה עם כוויות משונות וקשיי נשימה; הם ספגו רמות קטלניות של קרינה והגוף שלהם התחיל להתפרק מבפנים.

ליבת כור 4 המבוקעת, מתוך הסדרה צ ליבת כור 4 המבוקעת, מתוך הסדרה צ'רנוביל | צילום: HBO ליבת כור 4 המבוקעת, מתוך הסדרה צ

כעשרה ימים לאחר האסון, נכנסו טייסים לתמונה. משרד האנרגיה הסובייטי הורה לחנוק את השריפה שהתחוללה בכור ולחסום כך את פליטת הקרינה. הטלת חול, בורון ואבקת חרס מן האוויר היתה הדרך היחידה לעשות זאת.

טייסי המסוקים של ברית המועצות היו מהמיומנים ביותר בעולם במשימות אזרחיות. מסוקים כבדים השתתפו בכל פרויקט בניין באזורי ספר, כמו הקמת תשתיות עמודי חשמל, אנטנות רדיו, מתקני קידוח נפט ובניית גשרים. מסוקים תיפקדו גם כעגורנים מעופפים בערים וטייסי בריה"מ הצטיינו בדיוק הטסה וריחוף, בשיתוף פעולה עם הכוונה קרקעית ובטיסה באזורים לא שגרתיים ונסיבות לא רגילות. אך הצוותים לא דמיינו מה מחכה להם; צ'רנוביל היתה למשימה של חייהם.

מסוק Mi6 נושא עמוד חשמל, במסגרת פריסת תשתיות בצפון בריה"מ, צילום: aerospaceweb מסוק Mi6 נושא עמוד חשמל, במסגרת פריסת תשתיות בצפון בריה"מ | צילום: aerospaceweb מסוק Mi6 נושא עמוד חשמל, במסגרת פריסת תשתיות בצפון בריה"מ, צילום: aerospaceweb

מסוקים מחמישה דגמים נשלחו לצ'רנוביל: הראשונים היו מסוקי Mi2 קטנים, שנועדו לקישור והובלת טכנאים בין איזורי בדיקה. הסוג השני היה מסוקי Mi8 שנועדו להוביל צוותים וציוד בין מחנות סמוכים ובין זירת האסון. הסוג השלישי היה מסוקי קרב מדגם Mi24 שהותקנו עליהם חיישנים לניטור רמת הקרינה באוויר.

אך המשימה הקשה ביותר בוצעה במסוקי Mi6 ו-Mi26 עצומים - הגדולים מסוגם בעולם: הם שהטילו בפועל את רוב החומרים על הכיפה המבוקעת של כור ארבע (חברת מיל ומסוקיה הנפלאים יקבלו טורים משלהם).

מסוק Mi26 בדרכו להריסות הכור, צילום: Sputnik מסוק Mi26 בדרכו להריסות הכור | צילום: Sputnik מסוק Mi26 בדרכו להריסות הכור, צילום: Sputnik

ה-26 כלל מתלה מטען מתקדם, בעזרתו יכל הצוות לווסת טוב יותר את הטלת החומר ולכוון כך שינחת בדיוק על הנקודה הנכונה במבנה הפרוץ. כבר ביום הראשון ביצעו הטייסים 96 גיחות, מספר שהוכפל בימים הבאים. המסוקים טסו יום וליל - וביצעו כארבעת אלפים גיחות עד שהצליחו לשפוך די חומר כדי שיהווה בסיס לאיטום הכור ונטרול זיהום הקרינה סביבו.

הכור הפרוץ של צ הכור הפרוץ של צ'רנוביל | צילום: ripleys הכור הפרוץ של צ

המסוקים הטילו גם אבקת עופרת לחסימת הקרינה, אך הרוח פיזרה אותה באופן בעייתי. בהמשך, עברו להטלת שקי עופרת עם מצנחים קטנים. בנוסף, שפכו לייטקס וחומרים צמיגיים אחרים כדי לצמצם היווצרות אבק רעיל. החומרים הללו פוזרו בכל סביבות הכור, על היערות הסמוכים, צירי תנועה ועוד.  

Mi26 מפזר חומרים חוסמי קרינה בסביבת התחנה, צילום: Russian Helicopters Mi26 מפזר חומרים חוסמי קרינה בסביבת התחנה | צילום: Russian Helicopters Mi26 מפזר חומרים חוסמי קרינה בסביבת התחנה, צילום: Russian Helicopters

על הנייר, היה חיל האוויר הרוסי ערוך ומוכן למבצע הזה. למעשה, כל חילות האוויר של ימי המלחמה הקרה נערכו ללחימה בסביבה רדיואקטיבית; עד אמצע שנות השישים, היו בטוחים כל צבאות העולם שפצצות אטומיות יהיו חלק מכל מלחמה. עם הזמן התבדו ההערכות, אך עדיין נערכו אימונים בטיהור שטחים קורנים ופותחו טכניקות כלליות לטיפול בנפגעי קרינה.

תחנת טיהור רדיואקטיבי בתרגיל אמריקאי, צילום: armytechnologies תחנת טיהור רדיואקטיבי בתרגיל אמריקאי | צילום: armytechnologies תחנת טיהור רדיואקטיבי בתרגיל אמריקאי, צילום: armytechnologies

במתאר גרעיני צבאי, הסיכון לכלי טיס מינימלי (כל עוד לא נקלעו לגל ההדף, כמובן); מהירות התנועה שלהם מאפשרת להתרחק במהירות מכל אזור בו ארע פיצוץ אטומי, לפני שסופגים מינון בעייתי של קרינה. על מטוסים ומסוקים אין מיגון עופרת וחומרים דומים, משום שמשקלם גדול והסיכון לחשיפה רדיואקטיבית קטן; ההנחיה הגורפת היא פשוט "תן גז"; כשכלי טיס - מטוס, מסוק או מל"ט - נחשף לקרינה באופן בלתי צפוי, עשוי הדרג הפיקודי להורות על שובו לבסיס, העברתו לטיהור ושליחת צוותים בעלי מיגון קרינה למשימות באזור הנגוע.

מסוק Mi26 בפעולה, צילום: Russian Helicopters מסוק Mi26 בפעולה | צילום: Russian Helicopters מסוק Mi26 בפעולה, צילום: Russian Helicopters

ואולם, אסון צ'רנוביל הוכיח כמה ההיערכות הזו חסרת תועלת במתאר גרעיני אזרחי; בעת הפצצה אטומית, נחשף שטח גדול לקרינה קיצונית לזמן קצר וברגע אחד - אך רוב האנרגיה בפיצוץ יוצאת בצורת חום. החומר הקורן הוא רסיסים והריסות שנחשפו לקרינה ופוזרו בפיצוץ. שריפת ליבת כור אטומי עובדת הפוך; הפיצוץ נקודתי וקטן, אך הגורם שפולט קרינה לא חודל מלפלוט אותה; כור צ'רנוביל פלט אותה במשך ימים לפני שהמסוקים הגיעו בכלל. בתוך כך, הבעירה הגרעינית איכלה את המבנה עצמו, התיכה בטון והרעילה את סביבותיו.

כמה איומה וכמה קטלנית היתה הקרינה שפלט כור ארבע? כדי להמחיש זאת, אני מציג בפניכם את התצלום הבא.

התצלום הכי יקר בהיסטוריה, במובן מסוים, צילום: צילום: .washington.edu התצלום הכי יקר בהיסטוריה, במובן מסוים | צילום: צילום: .washington.edu התצלום הכי יקר בהיסטוריה, במובן מסוים, צילום: צילום: .washington.edu

זהו גוש של אורניום וקוריום מותך, שנוצר בתוך הליבה ונמצא במרתפי צ'רנוביל לאחר שנזל לשם מתוך הכור האבוד. מספרים שהאדם שנשלח לצלם אותו שהה בחדר פחות מתשעים שניות. הוא עלה חזרה לפני הקרקע, קרס ומת בייסורים תוך זמן קצר. וזה קרה ארבע שנים אחרי שהאש כובתה וליבת צ'רנוביל כוסתה. אגב, הגוש הזה (שקיבל את השם הבוטני-משהו "רגל הפיל") חגג 33 שנה באפריל האחרון - ועדיין ממשיך לבעור ולפלוט קרינה.

קרינה בעוצמה שכזו היתה עניין חסר תקדים, וכוחות הטיהור לא ידעו כיצד להתמודד עמה. כלי רכב רובוטיים שהושאלו מסוכנות החלל הרוסית ונשלחו לפנות הריסות רדיואקטיביות מהגג המפורק של המבנה, פשוט שובשו ושבקו במקומם (והוחלפו, למרבה הזוועה, באנשים).

חוליית טיהור מתכוננת לפעולה במתחם צ חוליית טיהור מתכוננת לפעולה במתחם צ'רנוביל | צילום: chernobylplace חוליית טיהור מתכוננת לפעולה במתחם צ

עכשיו, קרינה בעוצמה כזו יכולה בהחלט להפיל מסוק; היא גורמת לרדיוליזה והתפרקות מבנית של חומרים, ולהתחממות רכיבים שמערכות הכלי לא מסוגלות לעצור. הקרינה גם מייצרת הפרעות חשמליות שיכולות להזיק למעגלים ולנטרל למשל, מערכות בקרת טיסה ורכיבי מנועים. אבל הגוש האולטרה-קורן שהזכרתי נמצא במרתף; ההליקופטר לא.

השפעת הקרינה קשורה בעוצמתה, אך גם במשך החשיפה אליה; מסוק שמבצע מספר רב של חליפות בסמוך למוקד קרינה כמו כור ארבע האיום בהחלט יספוג רמה מסוכנת של קרינה עם הזמן. ואכן, תועדו בצ'רנוביל מספר תקריות בטיחות, ביניהן תקלות ברכיבים שאף הובילו לכמה נחיתות חירום. ואולם, בפועל לא נפל אף מסוק בגלל נזקי קרינה; עיקר הנזק לא נגרם להליקופטרים, אלא למי שבא איתם במגע.

פגיע לקרינה, אך תלוי במשך החשיפה. מסוק Mi6, צילום: Russian Helicopters פגיע לקרינה, אך תלוי במשך החשיפה. מסוק Mi6 | צילום: Russian Helicopters פגיע לקרינה, אך תלוי במשך החשיפה. מסוק Mi6, צילום: Russian Helicopters

טייסים רבים נחלשו מגיחה לגיחה, חשו צריבה עזה בכל הגוף, קשיי נשימה וראייתם נפגעה, וכמותם גם מכונאים שעבדו על המסוקים. כשפונו לבתי החולים, זה כבר היה מאוחר מדי עבור חלקם מהם והקרינה גרמה לגוף שלהם, מילולית, להתפורר.

אחרים ששרדו סיפרו איך האחיות הגישו להם אוכל ותרופות עם מגש שדחפו עם מקל; אף אחד לא רצה להתקרב לגיבורים הרדיואקטיביים. כ-600 טייסים השתתפו במבצע החיטוי של צ'רנוביל. רבים מאלה ששרדו סבלו וסובלים ממחלות שונות, בראשן סרטן. הנחישות והמסירות שלהם הצילו את בעולם מאסון גרעיני חמור בהרבה; אלמלא כובתה ונאטמה הליבה, היתה מזהמת אוויר ומים ומחייבת פינוי מדינות.

מסוקי צ מסוקי צ'רנוביל, שננטשו לאחר השימוש בהם והועברו לגריטה | צילום: Mudspike מסוקי צ

הגנרל ניקולאי אנטושקין, שפיקד על הטיהור המוטס בצ'רנוביל, התראיין לעיתון האוקראיני קומסומולסקאיה פרבדה דיילי ב-2011; הוא סיפר שוואלה, כל הטייסים היו מודעים היטב לנזקי הקרינה וטיפסו ברצון למסוקים הרדיואקטיביים. ראיונות עם טייסי צ'רנוביל ציירו תמונה אחרת: כאנשי צבא, ידעו שהקרינה מסוכנת, אך הניחו שהכאבים והחולשה יעברו, שהפצעים יחלימו כמו שמחלים מי שהשתזף יותר מדי. אף אחד לא אמר להם שאין תרופה ושזה לא יעבור. אף אחד לא אמר להם שמטהרי תחנת צ'רנוביל יעזבו אותה בעצמם נגועים.

תחנת צ תחנת צ'רנוביל כיום | צילום: אימג'בנק, Gettyimages תחנת צ

אסון צ'רנוביל סיפק לכוחות חירום בעולם שיעור חשוב בתפעול תקריות שכאלה, והדגיש את הקריטיות שבהימצאות יחידות מסוקים צבאיות שמיומנות ביישומים אזרחיים וניתן להקפיץ באחת במקרי חירום.

בניגוד לרוב כלי הטיס הצבאיים, מסוקים רבים יכולים לסייע במגוון משימות אזרחיות גם בלי הסבות מיוחדות - כיבוי שריפות, חילוץ באזורים נידחים, הטסות פצועים שזקוקים לסיוע רפואי מקיף במהירות ועוד. בכך, הימצאות צוותי מסוקים מיומנים היא אינטרס לאומי לכל דבר. טיסה נעימה!

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות