אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פנאי זה דבר רציני - כך תוציאו הרבה יותר מהזמן הפנוי שלכם צילום: יובל חן

הכמוסה

פנאי זה דבר רציני - כך תוציאו הרבה יותר מהזמן הפנוי שלכם

אנחנו נוטים לזלזל בזמן הפנאי, אבל ד"ר טלי היוש מסבירה שיש שלושה סוגים שלו, ואחד מהם הוא "'פנאי רציני', שנותן משמעות לחיים, מעשיר אותי ומאפשר לי למצות את היכולות שלי". בראיון לפודקאסט הכמוסה היא מסבירה איך מוציאים ממנו יותר

12.07.2019, 08:00 | קרן צוריאל הררי וליעד ליבנה

בעולם שבו תפיסת העבודה עוברת שינויים קיצוניים - מעבודה מרחוק, דרך פרילנסינג ועד חללים משותפים - לא פלא שגם חלקו השני של הזמן, זה שאנחנו מכנים "פנאי", הולך ומוגדר מחדש. המחקר של השינויים האלה הוא עדיין בראשיתו, מסבירה טלי היוש, סוציולוגית שעשתה את הדוקטורט שלה בתחום הפנאי, מרצה וחוקרת בפקולטה לחינוך במכללה האקדמית בית ברל וגם מחברת הספרים "פנאי רציני" ו"אחרי הצלצול" - ושמקדמת את התפיסה של "פנאי רציני". 

"אני לא אומרת שאנחנו לא זקוקים לעיסוקי פנאי אחרים כמו פיקניק, סרט, לשבת עם חברים בקפה; זה זמן הרפיה ואתנחתא חשובה - אבל צריך גם משהו יותר רציני, שנותן משמעות לחיים", היא מסבירה. "משהו שממלא אותי, שמאפשר לי למצות את היכולות שלי, שמעשיר אותי, שנותן לי תחושה שאני לא רק במירוץ החיים".

"פנאי רציני" נשמע קצת כמו סתירה. רוב האנשים שמדברים על פנאי מכוונים לכיף טהור; את אומרת שצריך לעבוד בזה.

"לגמרי. המושג של 'פנאי רציני' הוא מרכזי אצל החוקר הקנדי רוברט סטבינס, שממיין את הפנאי לשלושה סוגים. אחד זה פנאי מזדמן, כמו פיקניק, סרט וכדומה. השני הוא פנאי ממוקד פרויקט - אני למשל הלכתי את כל שביל ישראל, מדן ועד אילת, במשך 35 יום. השלישי הוא פנאי רציני".

טלי היוש. "חייבים לשנות את התפיסה", צילום: יובל חן טלי היוש. "חייבים לשנות את התפיסה" | צילום: יובל חן טלי היוש. "חייבים לשנות את התפיסה", צילום: יובל חן

איך מזהים את הפנאי הרציני? היוש מסבירה שמדובר בעיסוק שמקנה לנו תחושת משמעות. את התיאור הזה היא פורטת לכמה היבטים: "ראשית, התמדה - כשאדם עוסק בפעילות מסוימת, וכשיש לו רגע פנוי הוא פונה לעסוק בה. שנית, השקעה של מאמץ משמעותי ברכישת ידע ומיומנויות: בקורס נפחות, למשל, לומדים איך לחמם את הברזל, כמה לחמם אותו, איך להציב אותו על הסדן, איך להלום בו בפטיש. אלו לא מיומנויות שאני משתמשת בהן כשאני דופקת שניצלים. שלישית, יש היבט של הזדהות עמוקה עם העיסוק: מישהי שעוסקת ברקמה סיפרה לי על לילה שבו היא ישבה לבדה ורקמה, 'פתאום לא ידעתי מה מוביל, היד את המחט או המחט את היד'.

היוש מוסיפה כי "יש גם עניין של פיתוח אתוס: כששתי רוכבות אופניים נפגשות בראש הר יש להן משהו משותף, הן חלק מקהילה. ויש גם היבט של ראיית העיסוק כמשהו רציני: זה כמו אנשים שאומרים 'אני עובד בחברה מסוימת, בתפקיד מסוים, כדי שבזמני הפנוי אוכל לטייל בג'יפים'".

נניח שיש מישהו שחובב קולנוע, ויושב וצופה בהמון סרטים באופן פסיבי. זה פנאי רציני מבחינתו?

"כשהתחילו לחקור את הפנאי עסקו בפנאי פסיבי ואקטיבי. עם הזמן ראו שההגדרות הללו לא מדויקות. פעם ראיינתי נערה ושאלתי מה היא עושה בשעות הפנאי. היא אמרה, 'צופה בטלוויזיה, שש־שבע שעות ביום'. לאנשים יש דעות קדומות כשהם שומעים דבר כזה, אבל כששאלתי במה היא צופה, היא אמרה 'אני רוצה להיות רופאה, ובשעות הפנאי אני צופה בתוכניות שאפשר ללמוד מהן, אני רושמת בצד מונחים, בודקת באינטרנט'. אז זה פנאי פסיבי או אקטיבי?".

אז מה קובע אם מדובר בפנאי מזדמן או פנאי רציני? הרי אותו עיסוק יכול להיתפס שונה על ידי אנשים שונים.

"כשאתה חושב שזה חשוב לך. האדם עצמו יודע אם זה רציני או לא. הוא מחליט אם הוא משקיע וכמה".

למי שיש ילדים, היא מוסיפה, זה גם חשוב כדוגמה הורית: "אם אנחנו לא לוקחים אחריות ש'זה הדבר שלי ואני עושה אותו, לא מוותרת עליו', זה לא פנאי רציני, והילדים פחות יעריכו את זה".

איך אנשים בוחרים בעיסוקי פנאי?

"יש שלוש סיבות אפשריות לבחירה: אחת היא אוטונומית — מימוש עצמי, כישרון, 'חלום חיי' וכדומה. סיבה שנייה היא אינסטרומנטלית: אני עוסקת במשהו, לא מספיק טוב לי שם, ואני אומרת לעצמי 'אני נהנית ממשהו, ואני יכולת לפתח את זה ולעשות משהו אחר בחיים'. ויש גם סיבה שקשורה להיבטים חברתיים: למשל, אנשים שהולכים לשיר במקהלה כי הם רוצים להתרועע עם אנשים כמותם; כל מיני דברים שקשורים לקבלת הכרה וליוקרה באמצעות הפנאי.

"מעניין לציין שכשבודקים את התגמולים שמתקבלים מהפנאי, מתברר שהסיבות האינסטרומנטליות והאינטרסים החברתיים נעלמים, ומה שנשאר הן הסיבות האוטונומיות. אנשים נשארים בעיסוק כי הוא נותן להם משהו. כשבנאדם בא לקורס משיטי יאכטות מסיבות חברתיות, למשל כי הוא רואה בזה סמל סטטוס, ומגלה שהוא צריך לעבוד קשה, זה לא יחזיק לאורך זמן. בדרך כלל נשארים בגלל הסיבה האוטונומית".

בעולם של אינטרנט שבו הכל זמין ומהיר ואינסטנט, איזה סיכוי יש לפנאי רציני כמו שאת מתארת?

"נכון, זה כבר לא אינטואיטיבי, ולכן צריך לחנך לפנאי ולאפשר לילדים להתנסות בזה. פגשתי מנהלת בית ספר באיזור של אוכלוסיה מעוטת יכולת. המנהלת הזו הצליחה לגייס תרומה מאחת האוניברסיטאות והביאה חוגי פנאי לבית ספר, בחינם, אבל הילדים לא הגיעו. גילינו שאין להורים מודעות לחשיבות של פנאי רציני; כל זמן פנוי יועד לעניין אינסטרומנטלי: 'מה הם יעשו עם בלט? אין בזה כסף. אם יש שעה פנויה, שילמדו אנגלית'".

פנאי זה דבר רציני - כך תוציאו הרבה יותר מהזמן הפנוי שלכם
 
להאזנה לפודקאסט
לחץ כאןפנאי זה דבר רציני - כך תוציאו הרבה יותר מהזמן הפנוי שלכם

היוש מדגישה ש"אנחנו חייבים לשנות את התפיסה, ולהבין שיש ממצאים משמעותיים שמוכיחים שהשתתפות בעיסוקי פנאי תורמת להמון היבטים בחיים: ילדים שעוסקים בפנאי רציני לומדים להתמיד, לבחור, לקחת אחריות. יש גם תגמולים רגשיים — העצמה, העשרה, תחושת שייכות — ובעיסוקים מסוימים גם תגמולים פיזיים. יש גם מחקרים שמראים שזה משפר את המצב בלימודים".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות