על אהבה, שוקולד וקנאביס

מחקר שפורסם לפני מספר שנים בדק את היכולת של מוצרי מאכל שונים לספק נוחות או הסחת דעת מרגשות שליליים. קקאו ומוצרי שוקולד, הנתפסים כטעימים במיוחד ולעיתים אף נהנתניים, נמצאו יעילים באופן ניכר בהשפעתם על מצב רוחם של המשתמשים.

יהיו אלו אשר יגידו שתגלית זו בפני עצמה אינה מפתיעה אלא שנמצא גם שלקקאו ולשוקולד השפעה רבה גם על מנגנוני המטבוליזם של המשתמשים. שוקולד הוא דבר שאנחנו מנהלים איתו רומן, יודע כל מי ש"מכור" לו. נדמה שממש כמו כל התמכרות, גם לצריכת שוקולד יש השפעה פסיכולוגית וכימית על המשתמש.

לא פלא, אם כן, שבדומה מאד לחשש שקיים כיום משימוש בקנאביס, במאות ה-16 וה-17 נחשבו השוקולד, הקפה והתה מסוכנים, או במקרה הטוב, הוגדרו כמוצרי מרפא וסופקו במשורה כתרופות עבור מגוון מחלות. יריבות כלכלית עוררה מחלוקות רפואיות סביב השאלה האם השוקולד, לדוגמא, אכן מרפא או דווקא צריכת יתר שלו תביא לפגיעה.

קרדיט: Depositphotos

נשמע מוכר? בתקופה ההיא זו הייתה יריבות כלכלית בין הסוחרים שקיוו להגדיל את המכירות ולאפשר לכל אדם שימוש בלתי מוגבל, מצד אחד, ובין הרופאים, מצד שני, שרצו לשמור אספקה מוגבלת למטופליהם בלבד, תוך הגדרת סטנדרטים איכותיים, ושמירה על רמת מחירים גבוהה. מאז, השימוש בשוקולד הפך נפוץ, ההיצע גדל, המחיר ירד; והסוחרים והרופאים חדלו להתווכח. השוקולד, כמו הקפה והתה, הפכו לחלק מהיום-יום של כולנו, מבלי שנפקפק בהנאה שהם מסבים. 

מחקר אחר מצא, כי השוקולד מכיל שלוש חומצות שומן הנקשרות ישירות לקולטני קנבינואידים או פועלות עליהן באופן עקיף. אחת מהתרכובות קרויה אננדמיד. מקור השם במילה אננדה פרושה בסנסקריט "אושר". בדומה לפעילות של החומר THC המצוי בצמח הקנאביס, האננדמיד משרה על המשתמש בו את אותו אפקט פסיכואקטיבי (ה- high) המוכר כל כך למשתמשים בקנאביס. נכונה העובדה שעל מנת להגיע ל- high משוקולד יצטרך המשתמש לאכול כמה קילוגרמים שלו, עובדה ההופכת את החוויה מעט בעייתית מבחינה בריאותית ואף מבחינה כלכלית.

מחקר שפורסם על ידי האקדמיה הלאומית למדעים בשנת 2015 מצא, כי רמות גבוהות של אוקסיטוצין, המוכר יותר כ"הורמון האהבה", מניע את שחרורו של האננדמיד. משמעות הדבר היא שמערכת הקנבינואידים ממלאת תפקיד גם ב"חווית האהבה".

בדומה לשוקולד, שנות ה- 30, ה -40 וה -50 של המאה הקודמת היו ימי הביניים של הקנאביס. המריחואנה, השם שניתן לקנאביס ומקורו אינו ודאי, נתפסה כאיום רציני על בריאות הציבור ובטחונו, נחזתה כמסוכנת והייתה שם נרדף לפגיעה באופיו ובמוסריותו של המשתמש. השימוש במריחואנה החל להיות פופולרי על ידי ההיפים רק בשנות ה-60. עם השנים ובדומה לשוקולד, הוויכוח באשר לסיכונים הכרוכים בשימוש בו והצורך להגבילו ניטש בין משתמשים רבים מאד שמצאו במריחואנה מזור, ובין רשויות המדינה החוששות משחרור הרסן. על אף ההבדלים הרבים, נדמה שרבים מהצרכנים כיום מנהלים רומן עם המריחואנה בדומה לאלה המנהלים רומן עם השוקולד. אפילו יום חג יש לה למריחואנה, ה- 20 באפריל (מכאן השימוש במספר 420 המבטא שימוש במריחואנה).

ד"ר רוני בן שפרוט | צילום: איל יצהר