צילום: תמיר מוש
בצעד תימני לארץ הקודש
באלבום אלקטרוני מהוקצע ומהמם חושים האחיות WA־A מלוות את סבתא רחל במסע ההגירה המאיים לישראל
"מתי יהיה לי בית? (יש לך אוהל בינתיים) / או צריף קטן לפחות (עם עוד ארבע משפחות) / אמצא עבודה בשכר (בניקיון או בעפר) / ואקים פה משפחה". כך נראה העולם מנקודת מבטה של רחל, סבתא־רבתא של האחיות WA־A, שאלבומן החדש "ביתי פי ראסי" (ביתי בראשי) מגולל את סיפור מסעה מתימן לארץ ישראל. בדומה לסינגלים הקודמים שלהן, דוגמת "Habib Galbi", שהפכו אותן לסנסציה בינלאומית, ההפקה של תמיר מוסקט כאן נשארת חסרת רבב, מהוקצעת, מרתקת בכל סיבוב ופנייה. העושר הצלילי מלווה את רחל כשהיא מנסה למצוא את ביתה, וקליידוסקופ הסאונד המתפרץ כמו מעביר את החוויה מהממת החושים של ההגירה אל תוך מציאות זרה לחלוטין.
בשנים האחרונות הפכו האחיות לירון, תאיר ותגל חיים לאחד ההרכבים הישראליים המצליחים בעולם עם הישגים שכוללים הופעה בפסטיבלי ענק כמו "SXSW" באוסטין, טקסס, וכתבות במגזינים בינלאומיים כמו "NPR" האמריקאי. "ביתי פי ראסי" הוא לא אלבום חזרה למקורות, כי הן תמיד נאחזו בהם כהשראה עיקרית. זה אלבום שמעמיק את ההסתכלות אל הקולות מהעבר שרוצים להישמע.
האחיות מלוות את סבתן במסע אל המעברה גם כשהיא לבד לרגע באוהל בלילה. ב"אל־אסד" (האריה) הן שרות "מישהו טרף את הירח / האור היחיד / קול נהמה עמוק / את השקט מחריד", ומצליחות להעביר את תחושת האימה והבדידות. בשיר "שמעה" (נקבה / נר) הן מדמיינות את סבתן מדברת אל בתה שבבטנה: "חייך בועטים בתוכי ועליי לשרוד בשבילם". הקיום כל כך קשה לה שהמוצא היחיד הוא המוות: "חיי זרמו כמו נחל אכזב, המוות יהיה לי לבטח כרית של זהב" הן שרות בשיר הסיום.
האלבום כולו בתימנית, אבל לא צריך לדבר את השפה כדי להבין את עוצמת הסיפור האישי־פוליטי הזה. הן מלאות בביקורת כלפי המדינה הצעירה, שלא ידעה, או רצתה לדעת, כיצד לקבל את יהודי תימן. אבל WA־A לא לוקחות סיכון של ממש: אהבת הקהל אליהן כל כך גדולה שהיא יכולה להכיל גם את הביקורת הזאת. הן לא משתמשות במורשת התימנית שלהן כגימיק אקזוטי: הן מספרות את הסיפור שלהן בשפה שלהן ומשלבות אלמנטים מסורתיים בהפקה אלקטרונית שהיא הרפתקה בפני עצמה.
תגובה אחת לכתיבת תגובה