המדד צנח, הריבית לא תעלה

החשיבות האמיתית של צניחת מדד המחירים לצרכן לחודש יוני בשיעור 0.6%, כפי שפורסם אתמול, היא בעיקר עבור הוועדה המוניטרית של בנק ישראל ונגיד הבנק פרופ' אמיר ירון. לפי חוק בנק ישראל 2010, המטרה העיקרית של הבנק המרכזי היא שמירה על יציבות מחירים ובמילים פשוטות, על שיעור אינפלציה שנתית של 1%—3%. זו הסיבה שבנק ישראל כאשר הוא מציג את הנימוקים להחלטת הריבית שקיבל, מתייחס בראש ובראשונה לרמת האינפלציה במשק.

בעקבות הצניחה החדה והמפתיעה של מדד יוני, שהתחזיות לקראתו דיברו על ירידה של 0.3% בלבד, האינפלציה השנתית, שעמדה עד אתמול על רמה של 1.5% - בתוך היעד, נופלת ל־0.8% בלבד - מתחת ליעד. כאשר בוחנים את הרכב הצניחה במדד מבינים שיש התמתנות אמיתית ברמת המחירים במשק: מחירי ההלבשה וההנעלה קרסו (גם בעקבות ייסוף השקל שהוזיל את היבוא); מחירי הירקות והפירות שקצת העירו את האינפלציה — צנחו ביותר מ־9%; מחירי הרכבים ירדו, ובעיקר סעיף שכר דירה — המהווה יותר מרבע מהמדד - נותר כמעט ללא שינוי.

המשמעות של הירידה במדד ברורה: העלאת הריבית במשק - שלפי התחזיות המעודכנות ביותר של חטיבת המחקר של בנק ישראל היתה צריכה להתרחש כבר בהחלטה הבאה בסוף החודש הבא - הולכת ומתרחקת. עם אינפלציה מתחת ל־1%, בעיצומו של תהליך ייסוף של השקל מול רוב המטבעות העיקריים ובפתח של תפנית דרמטית במדיניות המוניטרית של הבנקים המרכזיים בארה"ב ובאירופה, שהכריזו על הפחתות ריבית קרבות — ירון וחבריו בבנק ישראל איבדו את המומנטום.

בשוק ההון מעריכים היום כי לחברי הוועדה המוניטרית היו בתחילת השנה, בין פברואר למאי, הזדמנויות פז להתחיל בתהליך נורמליזציה של המדיניות (העלאת ריבית לרמות יותר סבירות) וחזרה של הריבית הריאלית מהטריטוריה השלילית לחיובית. אז התנאים היו טובים יותר והיה ניתן לנצל את הרוח הגבית מחו"ל ואת האינפלציה שהרימה ראש. עכשיו הכל התהפך: האינפלציה, שער החליפין, העולם. מי שדווקא השכילה להבין זאת היתה המשנה לנגיד, נדין בודו־טרכטנברג, שבהחלטה שנויה במחלוקת בשעתה ניסתה לנצל את הנתונים ולהתחיל את התהליך הכואב. דווקא כעת, כאשר מחירי הדירות חזרו להעלות ובמקביל גם היקף המשכנתאות שב להעלות, העלאת ריבית היתה יכולה לצנן את שוק הנדל"ן. אלא שירון וחבריו יצטרכו להמתין, וזו תהיה המתנה מתוחה מאוד.