דו"ח: באיזה בית חולים תחכו יותר לטיפול, ואיפה לא תקבלו אנטיביוטיקה

דו"ח מדדי האיכות של בתי החולים שמפרסם היום משרד הבריאות, הכולל 75 מדדים, משרטט פערים גדולים בין בתי החולים בהתמודדות עם הטיפולים השונים.

מהדו"ח, המתייחס לבתי חולים כלליים, בתי חולים לבריאות הנפש, טיפות חלב ושירותי חירום, עולה למשל כי בבדיקת הזמן החציוני מהכניסה לבית החולים ועד לביצוע MRI/CT ראש בחולים עם אירוע חד במוח, הזמנים הקצרים ביותר נמדדו בבתי החולים זיו (20 דקות), ונהריה (21 דקות). לעומתם, בתי החולים עם הזמנים הממושכים ביותר הם יוספטל באילת (48 דקות), אסף הרופא (43 דקות) ווולפסון בחולון (41 דקות).

מהירות קריטית

במדד נוסף – טיפול אנטיביוטי מניעתי סביב ניתוח קולון – בית חולים זיו הוא הנמוך ביותר עם 50% – כלומר רק 50% מהחולים קיבלו אנטיביוטיקה, שיעור הנמוך ב־40% מהיעד העומד על 90%. בין בתי החולים שעמדו ביעד של 90% – מאיר, הכרמל ושיבא.

מדד חשוב נוסף שנבדק הוא הזמן מהכניסה לבית החולים ועד לביצוע טריאז' – הערכה מהירה של מצב המערכות הקריטיות. הזמנים הארוכים ביותר נרשמו בהדסה עין כרם (15 דקות), הדסה הר הצופים (14 דקות) ובית חולים מאיר (13 דקות). המהירים ביותר הם בית חולים לניאדו (4 דקות), זיו (5 דקות) ושערי צדק (5 דקות).

הזמן עד לביצוע טריאז' עוגן ב־2015 בחוזר מנכ"ל במטרה להטמיע את יישום הטריאז' בכל המחלקות לרפואה במדינה. באותו חוזר נקבע כי הזמן האופטימלי עד לביצועו הוא עד 15 דקות. ממצאי התוכנית מראים כי ברמה הלאומית הזמן החציוני ב־2018 נותר כפי שהיה ב־2017: 10 דקות.

דוגמה חשובה נוספת היא מדד ביצוע ניתוח שבר צוואר ירך תוך 48 שעות מכניסה לאשפוז. זהו שבר מאוד נפוץ בקרב קשישים כאשר ביצוע ניתוח מהיר משפר משמעותית את התוצאות הקליניות של הטיפול. לפי הדו"ח, לכל אורך שנות בדיקת המדדים חל שיפור ברמה הלאומית בשיעור ביצוע הניתוח בפרק הזמן הרצוי מ־71% בשנת 2013 ל־87% ב־2018.

בחלק מהמדדים המטרה אינה דווקא להגיע ל־100%, זאת מכיוון ש"אוכלוסיית המדד כוללת בתוכה מטופלים אשר מצבם הבריאותי המורכב אינו מאפשר ביצוע ניתוח תוך 48 שעות ויש לדאוג לייצובם הכללי בטרם ניתן לנתחם", צוין בדו"ח. "הדבר מותיר את חופש קבלת ההחלטות הקליניות בידי הצוות המטפל לטובת המטופל ובהתאם לצרכיו הרפואיים".

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן | צילום: אלכס קולומויסקי

נקודה שבולטת לרעה בדו"ח היא הביקורים בטיפות חלב. לפי הנתונים, רק 41% בממוצע ארצי ערכו ב־2018 ביקור בטיפת חלב בשבועיים הראשונים לאחר לידת התינוק, זאת כאשר היעד של משרד הבריאות עומד על 75%.

לפי הדו"ח, ב־75 המדדים שנבדקו אשתקד חל בממוצע שיפור מסוים או שהמצב לפחות נותר כפי שהיה לעומת שנת 2017.

ארכיון | צילום: שאול גולן

אם לפני חמש שנים משרד הבריאות בדק חמישה מדדים, היום אלה כבר 75 מדדים – כך שהתחרות הולכת ומתרחבת לתחומים חדשים, ובקצב די מהיר. הדבר מוכיח כי שקיפות ומדידת תוצאות – גם במערכת שסובלת מחוסר תקצוב כרוני – הן כלי עבודה ניהוליים לא רעים שמחוללים תחרות.

עם זאת יש בעייתיות מובנית בבדיקת המדדים הזו, שכן יש עוד פרוצדורות רבות שאינן נכללות ב־75 המדדים ויש חשש שבתי החולים יזניחו אותן – שכן הן אינן נמדדות.

בישראל הוכנסה בדיקת המדדים למערכת באיחוז של עשור בהשוואה לארה"ב, שם זה קרה ב־2003. כנראה שלממסד הרפואי בארץ היה דרוש יותר זמן כדי להבין כי מי שנמצא במרכז הוא החולה – ולא הרופא – ולו זכויות רבות במערכת הזו לרבות הזכות לקבל טיפול הולם ומקצועי.

בלי מקום לטעויות

החידוש המרכזי שמנסה להכניס כעת משרד הבריאות, והוא אכן חיוני ביותר, הוא המכניזציה של הנתונים: חלק מהמדדים נבנים היום על ידי אדם והבדיקה נעשית עם נייר ועט. הדבר הזה פותח פתח לטעויות והטעיות. בשנים הבאות, עם הטמנת מערכת הקמאליון – התוכנה החדשה המדמה תיק רפואי – מדדי האיכות כבר טמונים בה וניתן לשלוף אותם בלחיצת כפתור.

המדד כולל גם השוואה בין ישראל אל מול מדינות שהיא מבקשת להידמות אליהן כגון ארה"ב וקנדה. כאן התוצאות מגוונות: לדוגמה, שיעור התינוקות בגיל 7 חודשים שקיבלו 3 מנות חיסון נגד שעלת עומד בישראל על 62% לעומת 68% בארה"ב. מנגד, מתן מנה אחת של חיסון MMR או MMRV לפעוטות עד גיל 13 חודשים עמד בישראל על 66% לעומת 61% בארה"ב. ושיעור המנותחים תוך 48 שעות משברים בצוואר הירך עומד בישראל על 87% – שיעור דומה לזה של קנדה.