העיקרון הכלכלי שאזרחי ישראל צריכים להבין

בסיפור המוכר על אודות "בגדי המלך החדשים", הצופים כולם יודעים מהי הבעיה, שהרי היות המלך עירום היא עובדה ידועה, אך חסר אותו האדם האמיץ שיבוא ויצעק "המלך עירום!". בכל הנוגע לכלכלת ישראל קיימת בעיה דומה, אך שונה במקצת, שעקב חומרתה ניתן לומר כי היא טראגית בהרבה. ישנו מפתח פשוט, חד וברור, להבנת הכלכלה הפוליטית הישראלית במלואה, אלא שעיני הציבור מראות את אותו המפתח, וכך השיח נשאר רדוד, צעקני – ובעיקר חסר ופגום.

בשנה שעברה סיימתי תואר ראשון בכלכלה ובסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית, אך בכל שלוש שנותיי בקמפוס בהר הצופים, לא השכלתי כמו באותו היום בו נחשפתי לראשונה למשנתו של הכלכלן המנוח, פרופ' מנסור אולסון. יש הטוענים שלולא נפטר בגיל 66, ודאי היה זוכה אולסון בפרס נובל לכלכלה. בספרו המונומנטלי 'ההיגיון של הפעולה הקולקטיבית', אולסון עוסק בהתארגנויות קבוצתיות וב'קבוצות אינטרסים מיוחדות', ומסביר את יכולתן המופלאה של קבוצות קטנות ומגובשות להתאגד ו'לנצח' שוב ושוב את הציבור הרחב והמפוזר, ואף מוכיח את הדברים בצורה מתמטית ומדעית. הקבוצה הרחבה של האזרחים, זו שאין לה אינטרס בודד וחשוב, לעולם תהיה בנחיתות מול מי שמפוקסים רק בנושא אחד שחשוב להם.

בנימין נתניהו ומשה כחלון | צילום: חיים צח

ניתן למצוא לא מעט המחשות לעקרון זה בארץ, וכמעט כל אחד ימצא עצמו מזדהה עם חלקן. כך למשל מערכת הבטחון משקיעה משאבים על מנת להביא להגדלת תקציב הבטחון, חברי הכנסת החרדים עמלים להשיג תוספת לתקציבי ישיבות, חקלאים פועלים במרץ רב על מנת לחסום יבוא פירות לארץ וגופים ציבוריים שונים מפעילים את כובד משקלם כדי לשמור על הטבות שונות לעובדיהם וכדומה. המשותף לכל הדוגמאות הללו, הוא שמדובר בקבוצות ספציפיות באוכלוסייה, מצומצמות, שמשתדלות במלוא העוצמה להיטיב לעצמן – למרות שרבים מן הציבור אינם שותפים למטרות אלו.

לאזרח מן השורה אין טעם להתעמק בנושאים השונים ולנסות להשפיע ולשנות, כי הרווח שלו יהיה נמוך בהרבה אל מול ההשקעה שתידרש לו, אם יחליט לקחת חלק במאבקים ציבוריים. לעומתו, מי שהינו חלק מאותה קבוצת אוכלוסייה קטנה שתזכה בהטבה שהיא מבקשת להשיג, יזכה ברווחים עצומים – ולכן יש לו תמריץ להשקיע זמן ואף כסף למיצוי שאיפותיו. אם מבינים את העקרון הקריטי הזה, אפשר להתקדם ולהציע דרכי התמודדות. יש להציף את הרעיון, ולשאוף להבהרתו לקהל כמה שיותר גדול. אם הוא יחלחל בהצלחה בקרב הציבור, יש סיכוי שמקבלי ההחלטות יחליטו לשנות כיוון. דרושה התפכחות, והבנה שאנו, הציבור הישראלי, צריכים הכרעות שמסתכלות על האוכלוסייה במלואה. יש להפסיק להתבונן בדברים בפריזמה של "איך ההחלטה עוזרת לי באופן אישי?", ולהחליפה בראיית טובת הכלל. כשזו תהיה מול עיני הדרג הנבחר והדרג המבצע, ייטב לאזרחי ישראל כולם, ובאופן שוויוני ולא מפלה.

בשורה התחתונה, קשה להפריז בהבדל בין רמת ההבנה הכלכלית טרם הפנמת הרעיון של אולסון, למקום בדיון בו נמצאים אחרי היכרות עם החומר. לצערי, כשל זה אותו תיארתי, חוסר ההיכרות עם התאוריה החשובה לגבי קבוצות האינטרס, נכון מאוד גם ביחס למאות סטודנטים שלמדו איתי בתואר בכלכלה, ולאלו הממשיכים לגדוש את ספסלי המחלקות לכלכלה ברחבי הארץ. לו הייתי יכול, הייתי מחייב כל סטודנט לכלכלה לקרוא את ספרו של אולסון, ולעסוק בשאלה איך דואגים לציבור הרחב, ולא רק לפלחי אוכלוסייה אלו ואחרים. זהו השלב הראשון, והקריטי, בבואנו לפתור את בעיותיה של הכלכלה הישראלית, ולהביא אותה לשגשוג ולהצלחה.

הכותב הינו סטודנט לתואר שני במימון באוניברסיטה העברית