משוויצים בתמונות הילדים שלכם בפייסבוק? אולי הגיע הזמן להפסיק

אין דבר יותר מפתה מלשתף תמונה או סיפור הורס על הילד בפייסבוק. זה מביא הרבה לייקים ושיתופים, הרבה תגובות חיוביות ומפרגנות, וגורם לנו להרגיש כמו הורים מוצלחים יותר. כמעט כולם עושים זאת: אם יש לכם חברי פייסבוק הורים, ואם מדובר בהורים טריים, או אם זה בדיוק זמן של חופשה מהמסגרות, סביר להניח שהפיד שלכם מוצף בתמונות מהממות של הילדים בפעילויות, בגינה השכונתית, במסעדה בקניון או סתם מתפננים בבית. הורים אוהבים לשתף את הילדים שלהם וזה כיף אדיר. יש עם התחביב רק בעיה אחת: כמעט אף אחד מהם לא טורח לשאול את הילדים מה דעתם על השיתוף הזה, והאם הפגיעה הזו בפרטיות שלהם מקובלת עליהם.

וזה קורה גם כשהם מבוגרים מספיק כדי להתנגד לכך. במרץ האחרון, אחרי שהשחקנית גווינת' פאלטרו פרסמה סלפי עם בתה אפל מרטין, כתבה הבת בתגובה: "אמא, דיברנו על זה. אסור לך לפרסם שום דבר בלי הסכמה שלי". במקרה אחר בתה בת ה-9 של הבלוגרית כריסטין טייט נכנסה לעימות מתוקשר עם אמה כשגילתה שנים של פוסטים אישיים עליה כשחיפשה את שמה בגוגל. האם, בצעד דוחה להדהים, סרבה להסיר את הפוסטים או אפילו להימנע מכתיבה עליה בעתיד. "לא סיימתי לחקור את האמהות בכתיבה שלי", כתבה בוושינגטון פוסט. או, במילים אחרות: החלטתי לשים את הצרכים הקטנוניים שלי לפני הרצון של בתי לשמור על החיים שלה פרטיים.

גולשת שביקשה להישאר בעילום שם סיפרה השבוע לבאזפיד ניוז על תקרית מביכה אחרת: לפני כמה שנים היא צילמה כמה תמונות אינטימיות במיוחד שיועדו לבן זוגה באותה עת. אחת מהן, תמונת ראש תמימה יחסית, היא הפכה לתמונת הפרופיל שלה. היא הסירה אותה כעבור זמן קצר, אך לא לפני שאמה ראתה אותה. "היא אוהבת אותה ועדיין משתמשת בה כמעט בכל פוסט עליי", סיפרה הגולשת. "מדי כמה שבועות היא הופכת אותה לתמונת ה-Cover שלה. היא לא יודעת שזה חלק מסט של תמונות אירוטיות. זה מייצר חוסר נוחות אצלי בכל פעם שהיא מעלה אותה".

השימוש בפיייסבוק הוא כיום רב-דורי, והרשת החברתית מהווה נקודת מפגש ושיתוף של הורים, ילדים וסבים. ולא פעם, בני הדורות המבוגרים יותר משתפים תמונות וסיפורים על צאצאיהם בלי להבין לחלוטין את ההשלכות שיש לכך על פרטיותם, או את הבחירה שהם מפקיעים מהם - ולעתים גם חרף בקשות של הילדים והנכדים שלא לעשות זאת.

מאמר שהתפרסם השבוע בבאזפיד ניוז מציע טיפים לניהול שיחה עם הורים במטרה לשכנע אותם להפסיק השיתוף הזה. בתור התחלה, מציעים הפסיכולוגים השונים שהתראיינו לאתר לצאת מנקודת הנחה שהכוונות של ההורים הן טובות, ולהקדים את הדיון בבקשת רשות כמו "האם אפשר לדבר על משהו שיגרום לך להרגיש שלא בנוח?".

כמו כן, מציעים המומחים לתכנן את השיחה מראש, לפתוח ולסגור אותה בהצהרות חיוביות. למשל, "אני מבינה שאתם אוהבים אותי ורוצים לשתף מידע עלי עם כולם, ויש לנו מערכת יחסים טובה מספיק כדי שאוכל לדבר אתכם על חוסר הנוחות שלי מכך שאתם משתפים מידע ללא רשותי. תודה שהקשבתם לי, כי אני יודעת שיש לכם פרספקטיבה אחרת". בעת כניסה לפרטים, מותר להציג פוסטים בעייתיים, אך לצדם חשוב להביא דוגמאות לפוסטים תקינים – דבר שיסייע להבין טוב יותר את כללי הפעילות הרצויים. כמו כן מומלץ לנצל את השיחה כדי לחנך את ההורים לגבי הגדרות הפרטיות השונות ברשתות החברתיות והסכנות של שיתוף מידע ברשת.

בשום אופן, אומרים המומחים, אסור לסגת לחלוטין, ואם ההורים טוענים לרגישות יותר או מסלימים את השיחה יש להסלים אותה בתגובה, ולא לחשוש מאיומים כמו "אם אתם לא מסכימים לזה, אני חושש שאאלץ להיות זהיר יותר במה שאני מספר לכם בעתיד, כי זה ממש חשוב לי". אבל כן אפשר לנהל מו"מ בניסיון להגיע לעמק השווה. למשל, בת שאמה שיתפה באופן קבוע תמונות ששלחה לה בערוצים פרטיים הגיע עמה להסכם שלפיו האם תפרסם רק תמונות שהיא עצמה צילמה, ורק לאחר אישורה של הבת.

אלו עצות מצוינות, אבל הן רלוונטיות לילדים בוגרים מספיק כדי לנהל שיחה מורכבת כזו עם הוריהם, באמצע שנות העשרה לחייהם לפחות. הבעיה היא שהשיתוף מתחיל יותר מעשור קודם לכן, כשהילדים עוד לא מודעים בכלל למה שקורה סביבם, וגם לאחר מכן כשהילדים אולי מודעים לפייסבוק ואפילו מסכימים לשיתוף, אך עושים זאת מכיוון שהם לא מבינים עדיין מה יכולות להיות ההשלכות של השיתוף הזה.

צריך להגיד זאת מפורשות: הורים שמשתפים מידע על ילדיהם ברשתות חברתיות מפקיעים מהם את אחת הזכויות החשובות שלהם - הזכות לפרטיות, הזכות להחליט איזה חלקים ממני אני אחשוף לעולם, מה נשמר רק למשפחה ולחברים קרובים, ומה לעצמי בלבד. נכון, הורים מפקיעים זכויות מילדים כל הזמן, זה חלק מהמהות של להיות הורה. אנחנו מחליטים בשבילם מה יאכלו, איך יתחנכו, איפה יגורו, באיזו שעה ילכו לישון, מעצבים את האמונות והתפיסות שלהם לגבי העולם, ומקבלים החלטות לגבי גופם.

אבל אלו דברים שאנחנו עושים כי אין ברירה, אחרת אי אפשר להתקיים, או כי אנחנו מבקשים להגן עליהם, לשמור על בריאותם ולסייע להם להתפתח לבני אדם בוגרים שיכולים לתפקד בעולם בצורה מניחה את הדעת לכל הפחות. הפקעת הפרטיות שלהם אינה אף אחד מהדברים האלה. היא לא הכרחית לחיי היומיום, לא מגינה על הילדים (אם כבר להפך), לא דרושה כדי לשמור על שלומם ולא רלוונטית לחינוכם. זה משהו שאנחנו עושים אך ורק בשביל עצמנו. כי אנחנו גאים בילדים שלנו ואוהבים אותם ורוצים שכל העולם ידע את זה, או כי אנחנו מתבשמים מהקיק הקטן שאנחנו מקבלים עם כל לייק ושיתוף.

זה לגמרי, לגמרי, בשבילנו. כשאתם משתפים את התמונה המדהימה של הילדים מתרחצים ביחד אתם עושים את זה אך ורק בשביל הסיפוק העצמי שלכם, ובלי לשאול את עצמכם האם עוד 15 שנה הם יהיו מרוצים מכך שהתמונה המשפחתית-אינטימית הזו חשופה לעיני כל. בפעולה שכזו, קיבלנו בשביל מישהו החלטה שלא היינו רוצים שאנשים אחרים יעשו בשבילנו.

אבל המקרים האלו, התמימים יחסית של שיתוף רגעים משפחתיים משעשעים, מצחיקים, אולי אפילו קצת קשים ועצובים, הם אפילו לא הצד המטריד ביותר בסוגיית השיתוף. לא, הדברים הכי הבעייתיים מתרחשים בקבוצות השונות בפייסבוק שם נפגשים הורים כדי להתייעץ לגבי ילדיהם. שם, נחשפים לא רק תמונות ואנקדוטות אלא מידע אישי רגיש במיוחד. אפשר למצוא שם הורים דנים בבעיות רפואיות של ילדיהם, מבקשים סיוע בבעיות התפתחותיות, ייעוץ על התמודדות עם מגבלות למידה שהתגלו ועוד – המידע האישי והאינטימי ביותר, לרוב בלי שום מעטה של אנונימיות לגבי שואל השאלה.

"זה נשאל בקבוצה פרטית, אפילו לא כתבתי את שם הילד", יכולים ההורים לטעון. אבל פייסבוק אוספת ושומרת הכל, וכשבעוד 10 שנים או יותר, כשהילד יצטרף לפייסבוק ויציין בפרופיל שהוא הבן שלכם, הדרך לקישור המידע אליו לא תהיה מורכבת מדי.

יכולות AI נמצאות בשיפור מתמיד, ומערכת שיכולה לזהות פוסט שבו חושף הורה מוגבלות למידה של ילדו ולקשר את המידע לילד עצמו, גם במרחק של שנים מכתיבת הפוסט, אינה בגדר דבר דמיוני. הפוסטים שאתם כותבים היום על הילדים ישמשו בעתיד ליצירת הפרופיל המפורט שלהם. זו, לכל הפחות, צריכה להיות נקודת המוצא.

הגיע הזמן להבנה חדשה תפקיד הרשתות החברתיות בחיי המשפחה. זה לא מקום לשתף סיפורים ותמונות על הילדים, אלא זירה ציבורית שחשופה לכולם, ואין שום סיבה להפוך לפומבי את מה שצריך להישאר משפחתי.

כשבננו נולד, ביקשנו מהסבתות והקרובים שלא לשתף תמונות שלו בפייסבוק, ואנחנו מעודדים אותם להימנע ככל האפשר מהעלאת פוסטים שעוסקים בו (אך מבינים שלמרבה הצער זה לא אפשרי לחלוטין, אפילו אני חוטא בכך לעתים נדירות). את השיתופים - התמונות המדליקות, הסיפורים המצחיקים - אנחנו משאירים לקבוצת הווטסאפ המשפחתית, שמונה רק את מי שמכיר ואוהב אותו, ולא את כל העולם. ההחלטה האם לחשוף את עצמו, האם לוותר על הפרטיות שלו ועד כמה, היא שלו, ובמקרה זה התפקיד שלנו כהורים היא להבטיח שהיא תישאר שלו עד שיהיה בוגר מספיק על מנת לקבל אותה.

קצרצרים

1. יוטיוב, שגוגל רכשה ב-2006 תמורת 1.65 מיליארד דולר (סכום דמיוני באותה עת) הפכה בשנים האחרונות לעסק גדול. כמה גדול? זו בדיוק השאלה. לפי הערכות ההכנסות השנתיות של השירות נעות בין 16 מיליארד ל-25 מיליארד דולר – גבוה מספיק כדי להתברג בחצי העליון של רשימת פורצ'ן 500, גבוה יותר מהכנסות נטפליקס ב-2018 שעמדו על 15.79 מיליארד דולר. אבל אלו רק הערכות, כי אלפבית מסרבת מסורתית לשחרר נתונים על פעילות החטיבות השונות של החברה הבת גוגל.

2. טויוטה משקיעה 600 מיליון דולר במפעילת שירות הזמנת הנסיעות הסינית דידי ומקימה איתה מיזם משותף חדש. טיב המיזם עדיין אינו ברור, אך לדברי טויוטה הוא יעשה שימוש בטכנולוגיית רכב חכם ובדור הבא של המכוניות החשמליות של היצרנית. דידי נמצאת בתקופה האחרונה במהלך להפוך לאפליקציית על; כחלק ממנה, החלה לשלב אפשרות להזמין באמצעות נסיעות משירותים מתחרים, בהם כאלה שמפעילות יצרניות רכב.

3. חברת BMW מוכיחה שאלה שמסרבים לסלוח לגרמנים אולי צודקים: החברה תתחיל לגבות מרוכשי מכוניות מדגמי 2019 ואילך 80 דולר בשנה או 300 דולר ל-20 שנה בעבור הזכות להשתמש ב-CarPlay, הפונקציה של אפל שמאפשרת לחבר את האייפון למסך הרכב. התכונה היא חינמית במכוניות אחרות, ועכשיו כולם כועסים. לא היה יותר פשוט לשקלל את 300 הדולר הללו במחיר הרכב? זה לא שמי שקונה BMW היה שם לב.

4. שני דירקטורים הודיעו אתמול על פרישה מדירקטוריון אובר: איש ההון סיכון מאט קולר ומייסדת האפינגטון פוסט, אריאנה האפינגטון. האפינגטון, שנחשבה לאחת התומכים האחרונים של המייסד והמנכ"ל המודח טראוויס קלניק, הסבירה בטוויטר שהיא מרגישה שכבר אין ביכולתה לתת לחברה את תשומת הלב שלה היא ראויה.