צרות של שפיונים: רשת האינטרנט בסין עושה חיים קשים למרגלים

כאשר גולש קנדי קורא רכילות באתר חדשות מקומי, משלם את חשבון החשמל באתר הרשות המקומית או בודק את מצב חשבון הבנק שלו בסלולר, 45% בממוצע מתעבורת הרשת שלו תעבור דרך שרתים בארה“ב אף שהוא גולש למעשה רק באתרים קנדיים. במקסיקו שיעור התעבורה הפנים-מדינתי שעובר דרך ארה“ב אפילו גבוה יותר ומגיע ל-57%. בדומה, כאשר אזרחים רוסים גולשים לאתרים מקומיים במדינה כ-25% מהתעבורה תקפוץ לשבדיה השכנה לפני שתשוב לאמא רוסיה. זה נשמע מסלול מוזר אבל אלו הם המאפיינים של האינטרנט, בה מידע עובר ללא גבולות.

זה נכון לכל מדינות העולם פרט לאחת: סין. דו“ח שפרסמה אורקל מצא כי בניגוד לשאר המדינות שנבדקו, בסין 100% מהתעבורה הפנים-מדינתית עוברת בתוך המדינה ושום פיסת נתונים אף פעם לא עוברת שרתים אצל אף שכן.

גם האופן שבו מנותבת הגישה של אזרחים סינים לאתרים זרים מחוץ למדינה שונה מהותית מהדרך שבה עובדות מדינות גדולות אחרות. במרבית המדינות המפותחות ישנם מפעילי תקשורת זרים שמטשטשים את הגבולות בין המדינות השונות והופכים את רשת האינטרנט לגלובלית. בארה“ב, כמעט כל התעבורה הפנימית ברשת (98%) נשארת במדינה, אך במדינה פועלים מפעילי תקשורת זרים כמו טלקום איטליה, Telia השוודית ואפילו צ‘יינה מובייל הסינית שמתחברים ישירות למחלפי רשת האינטרנט המקומיים.

לפי אורקל, ככל שהכלכלה גדולה יותר כך מספר מפעילי התקשורת הזרים שפועלים במדינה עולה, עם יוצא אחד מן הכלל - סין, הכלכלה השנייה בעולם, בה הרשויות אוסרות על פעילות של מפעילי תקשורת זרים. כך נשארת סין מערכת סגורה, כמעט כמו רשת אינטראנט. החיבור הבינלאומי של המדינה מושג רק דרך מפעילי תקשורת סינים שפועלים על שטח ארה“ב ובאירופה ומתחברים שם למחלפי הרשת. בסין עצמה אף גורם זר אינו מתחבר ישירות לרשת המקומית.

לסין יש היסטוריה ארוכה של ניתוק מהעולם החיצוני. במאה ה-15, אחרי תקופה של מסעות סינים ימים מפוארים ברחבי הגלובוס, החליטו קיסרי שושלת מינג לסגור את שערי סין לעולם החיצון כולל איסור מלא על מסחר ימי. סין התנהלה למעשה כמשק סגור עד למאה ה-19 בה הכריחו אותה מדינות המערב להיפתח דרך מלחמות האופיום, שנותרו טראומה סינית לאומית.

בשנות ה-50 של המאה שעברה, עם עלייתם של מאו דזה דונג והמפלגה הקומוניסטית לשלטון בסין, שוב נסגרה המדינה לעולם החיצון, אך לאחר מותו של מאו, סין נפתחה שוב (הפעם מרצונה) וכיום הסינים מטיילים במספרים עצומים בעולם ועושים עסקים גלובליים. אולם בכל הנוגע לתשתית האינטרנט, סין שומרת על בדלנותה הההיסטורית.

לרוב נהוג לבקר את סין על הנזק שגורם המודל שלה לחזון של האינטרנט הפתוחה וחסרת גבולות. הדגם הסיני הייחודי כבר מהווה מודל למדינות נוספות ובראשן רוסיה של פוטין לבצע התנתקות משלהן הרשת העולמית. במאי האחרון חתם פוטין על חוק האינטרנט הרוסי, המחייב ספקיות המקומיות להתקין ציוד שינתב את כל התעבורה דרך שרתים בתוך המדינה. עם זאת, לצד הביקורת צריך לזכור שעבור סין הרעיון של אינטרנט פתוחה הוא חזון שהומצא באמריקה ומטיב קודם כל עם אמריקה, לא דגם שהם בהכרח מחויבים לו לאור הניסיון שלהם עם פלישות מהמערב.

הדו"ח של אורקל מצביע על כך שלמודל הסגור יש גם יתרונות עבור הסינים, לפחות ברמה הביטחונית. במקרה של מתקפה חיצונית כלשהי, סין יכולה להתנתק מהאינטרנט העולמית בקלות רבה יותר מכל מדינה אחרת, כמעט בלחיצת כפתור. המודל הסיני גם מספק הגנה יחסית מול יכולות היירוט של סוכנויות ביון זרות, ובראשן ה-NSA האמריקאית, שידועה בנטייתה לקטוף כל מידע שעובר דרך או ליד שרתים אמריקאים. כיוון שהאינטרנט הסינית מתנהל כמעט כמעגל סגור, לסוכנויות מודיעין זרות אין כמעט גישה אל המידע הזורם שם, מלבד מעט התקשורת בין סינים לאתרים זרים.

מבנה הרשת הסגור מאפשר לסין גם להפעיל את חומת האש הגדולה, שחסמה נכון לספטמבר 2018 את הגישה מתוך המדינה ל-185 מ-1,000 האתרים הפופולריים בעולם מתוך סין. חומת האש מאפשרת לסין לשמר רמת שליטה גבוהה על המידע שמקבלים אזרחיה ביומיום על המתרחש במדינה ובעולם.

למודל הסיני כמובן יש גם חסרונות אסטרטגיים; באותו אופן שבו תעבורת האינטרנט הפנים-סינית אינה יוצאת מגבולות המדינה, כך גם אף מדינה אחרת באזור אינה משתמשת בשרתים הסינים כדי לנתב את המידע שלה, מה שמקשה על פעולות ריגול מצד סין על שכנותיה. חיסרון נוסף הוא שבמידה רבה החיבור הבינלאומי של סין תלוי יותר במערב, כאשר הצמתים המחברים את סין לאינטרנט העולמי אינם ממוקמים בשנחאי או בייג‘ינג אלא בסיאטל, לוס אנגלס פרנקפורט. באותו אופן שסין יכולה להתנתק מהאינטרנט החיצונית בקלות, כך ניתן על פניו לנתק גם אותה. למרות החסרונות של המודל, לא נראה שבסין מתכוונים לשנות משהו ממנו בקרוב. 

קצרצרים

1. סוני היפנית רוצה להשיק מזגן נייד לביש, שישקול רק 85 גרם ויוכל להתחבר לבגדים ולקרר את גופו של הלובש ב-13 מעלות. בשבוע שעבר פרסמה סוני את המכשיר באתר מימון ההמונים של החברה, שם הוא מוצע במחיר של 117 דולר לדגם הבסיסי. המכשיר חצה בקלות את היעד של 66 מיליון ין (607 אלף דולר) כשנותרו 24 ימים לסיום הגיוס, לא מפתיע בהתחשב בגל החום העולמי. מוזר שסוני, חברה ששווה מיליארדי דולרים, מוציאה את הגאדג'ט הזה למימון המונים במקום להשקיע בו בעצמה; האם יתכן שלחברה היפנית אין אמון בפיתוח הזה? האם היא חוששת מתחרות מצד יצרניות סיניות, שיוכלו לשכפל את הפיתוח בקלות? כנראה שגם בקיץ הבא נתמודד מול החום לבדנו, כשרק המזגן הביתי יעזור.

2. בשבוע שעבר חשפה ענקית הטכנולוגיה הסינית עליבאבא את השבב הראשון בעיצובה, שיכול להפעיל רמקולים חכמים, מכוניות אוטונומית ומכשור חכם אחר. עליבאבא לא מתכוונת לייצר שבבים בעצמה אך עשויה לאפשר ליצרניות סיניות לעשות זאת. השבב שלה פותח כחלק מיוזמת הממשל הסיני, שדוחף חברות מקומיות לפתח יכולות שיקטינו את התלות בטכנולוגיה אמריקאית, על רקע מלחמת הסחר והאיום המתמיד בחרם מצד ארה“ב. השבב מייצג גם את הסכנה הגדולה ביותר מבחינת האמריקאים במלחמת הסחר, שעלולה דווקא לשפר את מצבה של סין בעולם השבבים, תחום שנשלט היסטורית בידי ארה"ב. האם טראמפ צפה את התרחיש הזה?

 
 

3. ברכות לזמר הקנדי ג‘סטין ביבר שפתח לראשונה חשבון ברשת החברתית הסינית וויבו. בשבוע וחצי שעברו מאז פתיחת החשבון הוא הספיק לחצות את גבול מיליון העוקבים בסין. ב-2017 הוחרם ביבר רשמית על ידי רשויות סין ונאסר עליו להופיע במדינה בשל מה שהוגדר כסדרה של התנהגויות רעות במהלך ביקורו הקודם שם ובחייו האישיים באופן כללי. פתיחת הוויבו מסמלת שינוי בגישה כלפי ביבר מצד בייג‘ינג, אולי בהשפעת שינוי הסטטוס שלו מרווק לנשוי בשנה שעברה. האם ביבר בדרך להופעה בסין? לאור יחסי סין-קנדה המתוחים, על רקע מעצר סמנכ“לית הכספים של וואווי בוונקובר ומעצרם של שני קנדים בתגובה בסין - אולי כדאי לו לחכות קצת.

4. התוכן נטפליקס, המחיר רמי לוי: בשבוע שעבר השיקה נטפליקס סופסוף את התוכנית המוזלת שלה בהודו. כשנחשף, הפתיע המחיר את האנליסטים והתגלה כנמוך משמעותית מהציפיות - 199 רופי (כעשרה שקלים) לחודש בלבד, פחות מחצי ממחיר החבילה הזולה ביותר של נטפליקס בהודו עד היום, שנמכרה ב-499 רופי (25.5 שקל). החבילה המוזלת מאפשרת אמנם צפייה רק דרך מכשיר נייד (סמארטפון או טאבלט) יחיד אבל עדיין תמורה לא רעה. עם מחיר כזה נטפליקס עוד תצליח לכבוש את היעד של חיבור 100 מיליון הודים. בינתיים יש לה פחות משני מיליון.