דו"ח טכנולוגי
צרות של שפיונים: רשת האינטרנט בסין עושה חיים קשים למרגלים
כיצד משתמרת המסורת הסגפנית של סין גם בתשתיות האינטרנט שלה, ואיך מניעת ניתוב גלישה דרך מדינות אחרות מסייעת לה; למה נראה שסוני לא סומכת על מיזם המזגן הלביש שלה; ג'סטין ביבר מגיע לרשת הסינית ומתקבל בברכה; ונטפליקס משיקה חבילה זולה להפתיע בהודו
זה נכון לכל מדינות העולם פרט לאחת: סין. דו“ח שפרסמה אורקל מצא כי בניגוד לשאר המדינות שנבדקו, בסין 100% מהתעבורה הפנים-מדינתית עוברת בתוך המדינה ושום פיסת נתונים אף פעם לא עוברת שרתים אצל אף שכן.
גם האופן שבו מנותבת הגישה של אזרחים סינים לאתרים זרים מחוץ למדינה שונה מהותית מהדרך שבה עובדות מדינות גדולות אחרות. במרבית המדינות המפותחות ישנם מפעילי תקשורת זרים שמטשטשים את הגבולות בין המדינות השונות והופכים את רשת האינטרנט לגלובלית. בארה“ב, כמעט כל התעבורה הפנימית ברשת (98%) נשארת במדינה, אך במדינה פועלים מפעילי תקשורת זרים כמו טלקום איטליה, Telia השוודית ואפילו צ‘יינה מובייל הסינית שמתחברים ישירות למחלפי רשת האינטרנט המקומיים. לפי אורקל, ככל שהכלכלה גדולה יותר כך מספר מפעילי התקשורת הזרים שפועלים במדינה עולה, עם יוצא אחד מן הכלל - סין, הכלכלה השנייה בעולם, בה הרשויות אוסרות על פעילות של מפעילי תקשורת זרים. כך נשארת סין מערכת סגורה, כמעט כמו רשת אינטראנט. החיבור הבינלאומי של המדינה מושג רק דרך מפעילי תקשורת סינים שפועלים על שטח ארה“ב ובאירופה ומתחברים שם למחלפי הרשת. בסין עצמה אף גורם זר אינו מתחבר ישירות לרשת המקומית. לסין יש היסטוריה ארוכה של ניתוק מהעולם החיצוני. במאה ה-15, אחרי תקופה של מסעות סינים ימים מפוארים ברחבי הגלובוס, החליטו קיסרי שושלת מינג לסגור את שערי סין לעולם החיצון כולל איסור מלא על מסחר ימי. סין התנהלה למעשה כמשק סגור עד למאה ה-19 בה הכריחו אותה מדינות המערב להיפתח דרך מלחמות האופיום, שנותרו טראומה סינית לאומית. בשנות ה-50 של המאה שעברה, עם עלייתם של מאו דזה דונג והמפלגה הקומוניסטית לשלטון בסין, שוב נסגרה המדינה לעולם החיצון, אך לאחר מותו של מאו, סין נפתחה שוב (הפעם מרצונה) וכיום הסינים מטיילים במספרים עצומים בעולם ועושים עסקים גלובליים. אולם בכל הנוגע לתשתית האינטרנט, סין שומרת על בדלנותה הההיסטורית. לרוב נהוג לבקר את סין על הנזק שגורם המודל שלה לחזון של האינטרנט הפתוחה וחסרת גבולות. הדגם הסיני הייחודי כבר מהווה מודל למדינות נוספות ובראשן רוסיה של פוטין לבצע התנתקות משלהן הרשת העולמית. במאי האחרון חתם פוטין על חוק האינטרנט הרוסי, המחייב ספקיות המקומיות להתקין ציוד שינתב את כל התעבורה דרך שרתים בתוך המדינה. עם זאת, לצד הביקורת צריך לזכור שעבור סין הרעיון של אינטרנט פתוחה הוא חזון שהומצא באמריקה ומטיב קודם כל עם אמריקה, לא דגם שהם בהכרח מחויבים לו לאור הניסיון שלהם עם פלישות מהמערב.הדו"ח של אורקל מצביע על כך שלמודל הסגור יש גם יתרונות עבור הסינים, לפחות ברמה הביטחונית. במקרה של מתקפה חיצונית כלשהי, סין יכולה להתנתק מהאינטרנט העולמית בקלות רבה יותר מכל מדינה אחרת, כמעט בלחיצת כפתור. המודל הסיני גם מספק הגנה יחסית מול יכולות היירוט של סוכנויות ביון זרות, ובראשן ה-NSA האמריקאית, שידועה בנטייתה לקטוף כל מידע שעובר דרך או ליד שרתים אמריקאים. כיוון שהאינטרנט הסינית מתנהל כמעט כמעגל סגור, לסוכנויות מודיעין זרות אין כמעט גישה אל המידע הזורם שם, מלבד מעט התקשורת בין סינים לאתרים זרים.
מבנה הרשת הסגור מאפשר לסין גם להפעיל את חומת האש הגדולה, שחסמה נכון לספטמבר 2018 את הגישה מתוך המדינה ל-185 מ-1,000 האתרים הפופולריים בעולם מתוך סין. חומת האש מאפשרת לסין לשמר רמת שליטה גבוהה על המידע שמקבלים אזרחיה ביומיום על המתרחש במדינה ובעולם.למודל הסיני כמובן יש גם חסרונות אסטרטגיים; באותו אופן שבו תעבורת האינטרנט הפנים-סינית אינה יוצאת מגבולות המדינה, כך גם אף מדינה אחרת באזור אינה משתמשת בשרתים הסינים כדי לנתב את המידע שלה, מה שמקשה על פעולות ריגול מצד סין על שכנותיה. חיסרון נוסף הוא שבמידה רבה החיבור הבינלאומי של סין תלוי יותר במערב, כאשר הצמתים המחברים את סין לאינטרנט העולמי אינם ממוקמים בשנחאי או בייג‘ינג אלא בסיאטל, לוס אנגלס פרנקפורט. באותו אופן שסין יכולה להתנתק מהאינטרנט החיצונית בקלות, כך ניתן על פניו לנתק גם אותה. למרות החסרונות של המודל, לא נראה שבסין מתכוונים לשנות משהו ממנו בקרוב.
קצרצרים
1. סוני היפנית רוצה להשיק מזגן נייד לביש, שישקול רק 85 גרם ויוכל להתחבר לבגדים ולקרר את גופו של הלובש ב-13 מעלות. בשבוע שעבר פרסמה סוני את המכשיר באתר מימון ההמונים של החברה, שם הוא מוצע במחיר של 117 דולר לדגם הבסיסי. המכשיר חצה בקלות את היעד של 66 מיליון ין (607 אלף דולר) כשנותרו 24 ימים לסיום הגיוס, לא מפתיע בהתחשב בגל החום העולמי. מוזר שסוני, חברה ששווה מיליארדי דולרים, מוציאה את הגאדג'ט הזה למימון המונים במקום להשקיע בו בעצמה; האם יתכן שלחברה היפנית אין אמון בפיתוח הזה? האם היא חוששת מתחרות מצד יצרניות סיניות, שיוכלו לשכפל את הפיתוח בקלות? כנראה שגם בקיץ הבא נתמודד מול החום לבדנו, כשרק המזגן הביתי יעזור.
8 תגובות לכתיבת תגובה