אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פרמיירליג: מה העונה שעברה מלמדת אותנו על העונה שתהיה? צילום: Alex Caparros

פרמיירליג: מה העונה שעברה מלמדת אותנו על העונה שתהיה?

מה הקורולציה בין xG - מדד הבוחן את איכות מצבי ההבקעה - למיקום בטבלה, והאם יש קורולציה גבוהה בין לחץ גבוה ל-xG גבוה? עונת 2018/19 מלמדת אותנו שכן

04.08.2019, 19:22 | אוריאל דסקל

לפי חברת הייעוץ 21st Club רק בשני שלישים ממשחקי הכדורגל הקבוצה שהגיעה למצבי הבקעה איכותיים יותר ניצחה את המשחק. את איכות המצבים מודדים לפי ה-xG, מדד מבוסס אלגוריתם שמעניק ציון איכות למצבי ההבקעה במשחק. בדרך כלל, הקבוצות שמגיעים למצבים האיכותיים ביותר לאורך עונה שלמה ומונעות מהיריבות מצבים איכותיים משלהן (xGA), מוצאות את עצמן במקומות הראשונים. ישנה קורולציה די ברורה בין xG לכיבוש שערים. ואולם, בכדורגל תמיד יש סיכוי לאנדרדוג. אופי המשחק ומספר השערים הקטן הופכים את הכדורגל לרנדומלי הרבה יותר מאשר ענפים אחרים.

קראו עוד בכלכליסט

ארסנל. לא גרועים כמו שחשבו שהם, צילום: Alex Caparros ארסנל. לא גרועים כמו שחשבו שהם | צילום: Alex Caparros ארסנל. לא גרועים כמו שחשבו שהם, צילום: Alex Caparros

לכן גם מדד ה-xG מהווה אינדיקציה מצוינת לגבי איכות הקבוצות ואכן, יש קורולציה ברורה בין הקבוצות עם ה-xG הכי גבוה וה-xG הכי נמוך למיקום שלהן בטבלה. כאמור, תמיד יש יוצאות מן הכלל, קבוצות עם xG נמוך שמצליחות להבקיע יותר מהמצופה מהן, קבוצות שנהנו ממזל יוצא דופן ולמרות xGA גבוה לא ספגו. ואולם בדרך כלל הסטטיסטיקה הזו מתיישרת ובעונה שאחרי אותן קבוצות יוצאות מן הכלל לא מצליחות לשחזר את ההישגים שלהן בליגה.

בעונת 2011/12 ניוקאסל יונייטד הגיעה למקום החמישי - הישג מדהים עבור הקבוצה בשחור-לבן. בעונה שאחרי הגיעה למקום ה-14 בעונת 2012/13. אין נתוני xG מדויקים מאותן עונות אבל ידוע שבמשחקיה לניוקאסל היו פחות בעיטות לשער מאשר היריבות ושפאפיס סיסה, כוכב הקבוצה בזמנו, כבש 33% מהבעיטות שלו לשער. זה נתון כמעט לא הגיוני. חלוץ מצוין בדרך כלל כובש בין 12% ל-15% מהבעיטות שלו לשער. ליאו מסי, בעונות הטובות ביותר שלו, כובש כ-20% מהבעיטות שלו לשער.

בקיצור, לעיתים הטבלה משקרת. אבל ה-xG, שמודד את איכות מצבי ההבקעה ואת הסיכויים להבקיע, משקר פחות.

ולכן, סקירה של סטטיסטיקות מתקדמות של Opta מסייעת להבין את העונה שעברה בפרמיירליג בצורה טובה יותר.

מנצ'סטר סיטי, האלופה, סיימה את העונה עם xG של 71.44 ממשחק פתוח ו-xG של 10.61 ממצבים נייחים. סיטי כבשה 77 שערים ממשחק פתוח ו-11 ממצבים נייחים. ה-xG שלהם בעונה שעברה עמד על 82.05 - הכי טוב בליגה. ליברפול, הקבוצה השנייה בליגה, סיימה עם 54.29 ממשחק פתוח ו-14.39 ממצבים נייחים. 68.68 בסך הכל. מקום שני בליגה. בהגנה, ליברפול היתה אמורה לספוג 28.18 שערים וספגה רק 22. מנצ'סטר סיטי, לעומת זאת, היתה אמורה לספוג 22 וספגה רק 19. ליברפול היתה מאוד קרובה לזכייה באליפות - גם בזכות מזל ושוער מצוין שמנע 5.53 שערים צפויים. לשם השוואה, שוער מנצ'סטר סיטי, אדרסון, מנע 0.87 שערים.

מה שברור מהטבלה וגם מטבלת ה-xG זה שליברפול ומנצ'סטר סיטי פשוט היו ברמה אחרת מהליגה - התקפית והגנתית. מאחוריהן היו את צ'לסי, טוטנהאם, ארסנל ומנצ'סטר יונייטד, שהתחרו על המקומות ה-3 וה-4 שהובילו לליגת האלופות. התחרות ביניהן היתה צמודה ביותר וכך גם ציוני ה-xG שלהם. ארסנל, למשל, סיימה את העונה עם xG של 56.67 - יותר טוב מצ'לסי השלישית ( 55.36) וטוטנהאם הרביעית (52.43) - אבל גם עם אחד מהנתונים העלובים ביותר של xG ממצבים נייחים - 7.71 בלבד (רק פולהאם סיימה עם נמוך יותר). זה עשוי ללמד שהקבוצה לא התאמנה מספיק על מצבים נייחים התקפיים, מה שעשוי היה לפגוע ביכולת שלה להבקיע 10-15 שערים, שהיו עשויים לשנות את העונה כולה עבורה.

כמו כן, ה-xGA של ארסנל היה הגרוע ביותר מבין שש הקבוצות הגדולות. נגד הקבוצה הגיעו למצבים שהניבו שערים צפויים של 38.33 ממשחק פתוח ו-10.6 ממצבים נייחים. 44.48 שערים צפויים זה נתון גרוע יותר מכל החברות בטופ 6 וגם מוולבס (39.28), לסטר סיטי (40.8) ואברטון (42.15). צ'לסי, למשל, סיימה את xGA של 35.25. לצערה ספגה כמעט 5 שערים "בטעות" ממצבים נייחים - (9.72 xGA ממצבים נייחים וספיגת 15 שערים). טוטנהאם סיימה את העונה עם xGA של 43.65 אבל נהנתה מכמה החטאות של מצבים גדולים נגדה - היא ספגה רק 24 שערים מ-34.05 שערים צפויים ממשחק פתוח. אלו היו השערים שלא הובקעו נגדה ואיפשרו לה להיכנס לטופ 4 על חשבון ארסנל.

עוד בסקירה של Opta: לחץ גבוה - מטרתו להוביל לאיבודי כדור של היריבים קרוב לשער שלהם, איבודים מסוכנים במיוחד. הלחץ הזה הוא הסימן המסחרי של יורגן קלופ, שמבסס את שיטת הגגנפרסינג שלו על לחץ מובנה, דינמי וגבוה - שמוביל, לפיו, ל"עשר הזדמנויות הבקעה במשחק". אך יש לזכור שגם פפ גווארדיולה מאמין בלחץ גבוה וכבר ב-2008 הנחיל את חוק "שש השניות" בברצלונה - "חוק" שלפיו אחרי איבוד כדור יש לקבוצה שש שניות ללחוץ ולהחזיר את הכדור לפני שהם צריכים לחזור חזרה לעמדות ההגנתיות שלהם.

פוגבה ומוריניו. לא לחצו, צילום: אי פי איי פוגבה ומוריניו. לא לחצו | צילום: אי פי איי פוגבה ומוריניו. לא לחצו, צילום: אי פי איי

בכל מקרה, הלחץ הגבוה הזה הפך למשהו שמנצח משחקים ואפילו ליגות. כי אם עושים אותו טוב, מלחיצים את ההגנות שעושות יותר טעויות ואז גם מגיעים למצבי הבקעה איכותיים. ותראו את הנתונים הללו מעונת 2018/19 של הפרמיירליג. הקבוצות שהלחץ שלהן הוביל להכי הרבה איבודי כדור של שחקני ההגנה והקישור האחורי של היריבים הן מנצ'סטר סיטי (217 איבודי כדור), ליברפול (195), צ'לסי (181), טוטנהאם (170).

איך נראתה הטבלה הסופית בתום עונת 2018/19? נכון, מנצ'סטר סיטי, ליברפול, צ'לסי, טוטנהאם. כעיקרון, הקבוצות הלוחצות הכי טובות הן הקבוצות שסיימו במקומות הכי גבוהים בליגה. בצמרת - טופ 7 - יש קורולציה מושלמת בין מספר האיבודים שקבוצה יצרה לבין המיקום שלה. ארסנל (155) סיימה במקום החמישי, מנצ'סטר יונייטד (131) במקום השישי ו-וולבס (124) במקום השביעי.

מנצ'סטר יונייטד, אגב, היתה הקבוצה שהכי הצדיקה את ה-xG שלה ונגדה. הגיעו נגדה ל-33.75 שערים צפויים ממצבי משחק פתוח והיא ספגה מהם 33 שערים. במצבים הנייחים הגיעו נגדה ל-xG של 12.75 שערים צפויים והיא ספגה 12 שערים. בהתקפה, מנצ'סטר יונייטד הגיעה ל-xG של 52.4 שערים צפויים וכבשה 56 שערים. במונחים xGיים היא היתה הקבוצה השישית הכי טובה בהתקפה והשמינית הכי טובה בהגנה. באופן מפתיע או לא מפתיע, יונייטד היתה קבוצת הטופ 6 שרשמה את הכי מעט אירועי לחץ בשליש האחרון - רק 13% מאירועי הלחץ שלה התרחשו בשליש האחרון. פחות מחמש הגדולות ואפילו פחות מקבוצות פחות שאפתניות כגון ווטפורד, אברטון, בורנמות' וסאות'המפטון. לשם השוואה מנצ'סטר סיטי לחצה 22.4% מהפעמים בשליש האחרון. ליברפול 17.8% וצ'לסי 19%. זה הרבה בגלל המאמן שלה בתחילת העונה - ז'וזה מוריניו, שלא האמין בלחץ גבוה.

עכשיו, קבוצות כגון ווטפורד (174 איבודים גבוהים), אברטון (175), סאות'המפטון (164) והאדרספילד (163) עשו עבודה טובה יותר בתחום הלחץ מאשר ארסנל (155), מנצ'סטר יונייטד (131) ו-וולבס (124) - שבמקומות 5 עד 7. ואולם, לא היו לה את השחקנים האיכותיים שיביאו להן מצבי הבקעה טובים יותר מאשר היריבות לפניהם. אבל כן אפשר לטעון שווטפרד הצליחה מעבר למצופה מהסגל שלה ושבאברטון לקח שנה להתרגל לדרישות של המאמן מרקו סילבה. סאות'המפטון גייסו באמצע העונה את רלף הוזנהוטל, מומחה הלחץ הגבוה מאוסטריה, וניצלו מירידה בזכות זאת. שלוש הקבוצות הללו השאירו את רוב הסגל וממשיכות עם אותו מאמן - מה שעשוי לסייע להן העונה בניסיונות העקיפה של ארסנל ומנצ'סטר יונייטד. כמו כן, וולבס - באופן עקרוני - לא שיחקה כדורגל מבוסס לחץ גבוה, כך שסביר והגיוני שלא הובילה את הקבוצות היריבות למספר איבודים גבוה.

לרוב, ניתן לזהות שככל שקבוצה לוחצת גרוע יותר, ככה היא במקום נמוך יותר. פולהאם, למשל, חטפה הכי מעט כדורים בשליש האחרון וירדה ליגה. קארדיף (134) ירדה ליגה וברייטון (124) היתה צריכה כמה תוצאות שהן בגדר נס כדי להישאר בליגה בעונה שעברה (והחליפה מאמן מאחר שהעונה נחשבה למאכזבת במיוחד). בורנמות' (121) היתה הקבוצה הכי פחות יציבה בפרמיירליג ולצד ניצחונות גדולים (בהם לחצה גבוה) רשמה הפסדים מביכים (בהם ניסתה לשמור בבלוק הנמוך). האדרספילד היא שונה. הקבוצה הענייה ביותר בתולדות הפרמיירליג עלתה לליגה ונותרה בה בעונת 2017/18 בזכות משחק לחץ גרמני שעוצב על ידי חברו הטוב של יורגן קלופ, דויד ואגנר. בשנה שעברה ניכר היה שהאדרספילד היא הקבוצה עם הכי מעט כישרונות אינדיבדואלים בליגה. הקבוצה ירדה ליגה למרות שהשיגה 163 חטיפות בשליש ההגנתית של היריבות שלה.

את איכות הלחץ מודדים גם לפי מדד Passes Allowed Per Defensive Action. הנתון הזה (PPDA בקצרה) מראה כמה מסירות קבוצה מאפשרת לקבוצה אחרת לפני שהיא מתערבת בפעולה הגנתית כגון תאקל או חטיפה. ככל שקבוצה מאפשרת ליריבותיה פחות מסירות, ככה הלחץ שלה יעיל יותר. גם כאן, הקבוצות הטובות ביותר הן הקבוצות הן אלו עם ה-PPDA הכי טוב. מנצ'סטר סיטי אפשרה, בממוצע, רק 10 מסירות לפני שהתערבה עם פעולה הגנתית. ליברפול עמדה על 11.7, צ'לסי 11 וטוטנהאם 10.9. ארסנל גם עם 10.9 ומנצ'סטר יונייטד עם 11.9. שאר הקבוצות בליגה איפשרו 12 מסירות או יותר בממוצע לפני פעולה הגנתית שלהן, כשהקבוצות הגרועות ביותר איפשרו 15 או יותר מסירות לפני התערבות הגנתית.

אם מצליבים נתוני xG ממשחק פתוח עם PPDA רואים שבגדול, הקבוצות עם PPDA נמוך הגיעו למצבים פחות טובים ממשחק פתוח - מלבד כמה חריגות כגון הדרספילד (לחץ גבוה אבל איכות שחקנים גרועה), וולבס (סגנונית, התחילה את הלחץ עמוק בחצי שלה ולכן איפשרה ליריבותיה מסירות רבות ולא גרמה להרבה איבודים גבוהים) ובורנמות' (ששינתה סגנון ממשחק למשחק והמספרים שלה מאוד משונים). כמו כן, יש לומר שקבוצות כגון ניוקאסל, ברנלי וקריסטל פאלאס שיחקו כדורגל שמרני ונטול לחץ ברוב המשחקים - כן שאף אחד לא ציפה מהן להגיע ל-PPDA גבוה. הקבוצות שירדו ליגה היו האדרספילד חסרת האיכות, פולהאם, אחת מהלוחצות הכי גרועות בליגה וקארדיף, שהיתה עם xG של 21.1 ממשחק פתוח - השלישי הכי נמוך בליגה. ה-PPDA שלה היה 15.8 - השני הכי גרוע בליגה. אגב, ברייטון - שלא היתה רחוקה מלרדת לליגת המשנה - היתה עם PPDA של 15.2 - השלישי הכי גרוע בליגה והיו לה 19.82 שערים צפויים ממשחק פתוח - השני הכי גרוע בליגה.

מהסקירה של Opta נראה קבוצות שמשלבות לחץ גבוה באסטרטגיה שלהן יוצאת, לרוב, מורווחות מהבחירה הזו. יש במשחק כזה סיכון גבוה אבל עם השחקנים המתאימים והטקטיקה המתאימה שמותאמת לכל יריבה בנפרד - אפשר לראות איך השיטה הזו מביאה נקודות. קבוצות שלא היו אקטיביות בהגנה על בסיס קבוע איכזבו ביחס לתקציב השכר שלהן (מה שעשוי ללמד על איכות השחקנים בסגל) - כשהדוגמה הבולטת ביותר היא מנצ'סטר יונייטד, שתחת ז'וזה מוריניו וויתרה כמעט לגמרי על הלחץ הגבוה שמאפיין את קבוצות הצמרת באנגליה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות