רשות ני"ע: המוסדיים מפקירים את ההגנה על החוסכים

עד כמה אקטיביים הגופים המוסדיים שמנהלים את כספי חסכונות הציבור בהגנה על האינטרסים של המשקיעים? ממחקר שערכה רשת ני"ע בין השנים 2011־ 2017 עולה שהמוסדיים לא הגישו אפילו תביעת נגזרת אחת, שבמסגרתה בעלי המניות מבקשים מבית המשפט להיכנס בנעלי החברה ולתבוע דירקטורים ונושאי משרה על רשלנות או מחדלים שהובילו לפגיעה בהם.

הנתונים הלא מעודדים האלה כוללים גם בקשות מקדימות לבית המשפט לגילוי מסמכים לפני הגשת תביעת נגזרת, לצורך גיבוש תשתית ראיות, מה שמעיד על כך שהמוסדיים החליטו לוותר על כלי האכיפה הפרטית - תחום משלים למסלול הפלילי ולאכיפה המינהלית שנמצא בידי רשות ני"ע.

מימין: ראש תחום אכיפה פרטית ברשות ני"ע לירון כהן־דניאלי ויו"ר הרשות ענת גואטה | צילום: אוראל כהן, ענבל מרמרי

מהמחקר, שנערך במהלך שנת 2018, עולה בנוסף כי גם אם מוסיפים את מספר התביעות הייצוגיות בעילות של דיני ני"ע ודיני חברות לתביעות הנגזרות, חלקם של המוסדיים הוא אפסי. בשנים הרלוונטיות למחקר הם הגישו 3 תביעות ייצוגית בלבד מתוך 168 תביעות. כלומר 1.78%.

מספר התביעות הנגזרות, שהמוסדיים כאמור לא הגישו אפילו אחת מהן, עמד בשנים הרלוונטיות על 122. מכאן שאם מצרפים את כלל התביעות יחד מגיעים ל־290 תביעות. כלומר חלקם של המוסדיים עומד על 1.03% בלבד.

המחקר ניסה להציע בין היתר הסברים להיפוך מגמה מעניין בשנת 2017: עלייה בכמות התביעות הנגזרות (27) ביחס לתביעות הייצוגיות (20). נגזרות הן תביעות שבהן הדרישה היא להשבת פיצוי לקופת החברה, בשונה מייצוגית ששם הפיצוי הוא רק למשקיע. חלק מהנגזרות הוגשו במקרים שבהם הוטלו קנסות על החברה כגון במקרה פרשת השוחד בטבע, או הסיוע להעלמת מס בבנק לאומי, או במקרים שבהם אושר שכר בניגוד לדין, כמו במקרה של כיל והחברה לישראל.

המחקר הציע שלושה הסברים לעלייה בכמות התביעות הנגזרות. הראשון הוא עלייה בסיכויי ההצלחה של נגזרות. השני, האפשרות לתבוע מכוח הפרת חובת זהירות ואמונים – עילה שלא קיימת בתביעה ייצוגית. והשלישי, הגישה המקלה (חלקית) בפסיקה ביחס לשאלה מי רשאי להגיש נגזרת.

האכיפה נשלטת על ידי יוזמות פרטיות

לדברי עורכת המחקר, ראש תחום האכיפה הפרטית ברשות ני"ע עו"ד לירון כהן־דניאלי, צפוי לו מחקר המשך שבו היא תנסה לבדוק מדוע המשקיעים המוסדיים אינם משתמשים בכוחם, וכיצד הרשות יכולה לעודד את האכיפה שכרגע נשלטת לחלוטין על ידי יוזמות פרטיות של עורכי דין המתמחים בתחום.

"יש מחקרים קודמים שהצביעו על כך שלמוסדיים אין תמריץ כלכלי מספיק כדי לתבוע, וכן שמדובר בשוק קטן שבו יש ניגודי עניינים", אומרת כהן־דניאלי אך מוסיפה: "אבל זה עדיין נושא שאנחנו צריכים לחקור ולבדוק".

"אתה לא תתבע אותי ואני לא אתבע אותך"

מי שפחות ממלכתי בקשר לנתונים הוא עו"ד שחר בן מאיר, המתמחה בהגשת תביעות ייצוגיות ונגזרות בעילות של ני"ע. "המחקר מאשר את מה שידוע היטב לכל מי שעוסק בתחום האכיפה הפרטית בשוק ההון: המוסדיים מתנהלים כלפי חברות שיש עילות לתביעה נגדם בהתאם לעקרון הידוע של "יד רוחצת יד" – אתה לא תתבע אותי ואני לא אתבע אותך.

"זאת הוכחה נוספת כי אותם גופים אינם מייצגים באמת את ציבור החוסכים שהכסף שלהם מנוהל על ידם, אלא את בעלי השליטה באותן חברות", מוסיף עו"ד בן מאיר. "מבחינה זו, של אחריות הגופים המוסדיים כלפי ציבור המשקיעים, דבר לא ממש השתנה מאז ימי נוחי דנקנר ואליעזר פישמן 'העליזים' והדבר רק מחזק את הצורך באכיפה פרטית – דרך תביעות ייצוגיות".

מהמחקר עולה בנוסף כי התביעות לפי דיני ני"ע ביחס לכלל התביעות הייצוגית עדיין נמצאות בשוליים, למרות התקדמות שעשה התחום בשנים האחרונות. "אנחנו עדיין לא יודעים בוודאות למה בישראל המצב שונה מבארה"ב, שם תחום דיני ני"ע הוא אחד הפופולריים ומהווה אחוז משמעותי מהתביעות הייצוגיות", אומרת כהן־דניאלי. היא מצביעה על תוצאות המחקר לפיהן התביעות בתחום זה בישראל מהוות פחות מ־2% מכלל התביעות הייצוגיות.

"2011־2017 זו תקופה משמעותית לבדיקה, מכיוון שבשנים אלה חל שינוי המגמה באכיפה הפרטית והיא הפכה משמעותית ונוכחת", מסבירה כהן־דניאלי. "לכן עלתה השאלה האם השוק עובד היטב לבדו, ועד כמה הרשות עדיין צריכה להיות מעורבת ולממן תביעות במסגרת של אכיפה פרטית".

בעל השליטה לשעבר באי.די.בי נוחי דנקנר | צילום: אוראל כהן

הרשות אישרה שליש מהבקשות לסיוע במימון

על פי נתוני המחקר, מתוך 290 ההליכים שנפתחו, הוגשו לרשות בקשות לסיוע במימון של 90 מהן. מדובר בסיוע כספי שמיועד בדרך כלל לכסות את העלות המשמעותית ביותר בתביעות - חוות הדעת הכלכלית שעשויה להגיע ללמעלה מ־100 אלף שקל. בין השנים 2011־2017 אישרה הרשות 28 בקשות לסיוע במימון בהיקף של עשרות אלפי שקלים לכל הליך, ולאחר שבחנה את התביעות, הראיות והעילות. מדובר על כ־31% מכלל הבקשות שהוגשו.

בין הליכי האכיפה הפרטיים הבולטים שנוהלו בשנים האחרונות ומומנו על ידי הרשות נמצאות למשל התביעה הנגזרת נגד נוחי דנקנר על עסקת מעריב־דסק"ש, בטענה כי החלטת דירקטוריון דסק"ש לרכוש את השליטה בעיתון "מעריב" היתה בלתי סבירה, ונעשתה שלא לטובת החברה; התביעה הנגזרת נגד פאנגאיה נדל"ן ואחרים בטענה כי בעלי השליטה בחברה ניצלו הזדמנות עסקית של החברה; תובענה ייצוגית נגד בבילון - בטענה כי הוסתר מהמשקיעים מידע מהותי ביחס למערכת ההסכמים של החברה עם גוגל; ותביעה ייצוגית בעניין אוצר התיישבות היהודים, בטענה של קיפוח בעלי המניות.

לפי המחקר, המתאם בין ההחלטה של הרשות לתמוך בתביעה לבין הצלחתה עומד על 75% מתוך התביעות שהסתיימו. בשנים הרלוונטיות אושרו או הסתיימו בפשרה 18 תביעות, לעומת 6 שנדחו או נמחקו.