הלינץ' שלא היה: הבמאי אבי בלקין תיעד רצח משונה בסדרה “איש לא ראה דבר”

ביום שישי, 10 ביולי 1981, כ־60 מבין 440 תושבי העיירה הקטנטנה סקידמור שבמדינת מיזורי בארה”ב החליטו להרוג את מי שנחשב לבריון של העיירה. קן רקס מקאלרוי, בן 47 במותו, היה איש גבוה וגדל גוף, שמתואר בסדרה על ידי תושבי סקידמור כסוג של מפלצת. אף שהורשע ב־37 פשעים, הצליח לחמוק ממאסר בכלא. בני העיירה החליטו לקחת את החוק לידיהם.

הוא נורה למוות כשישב בטנדר שלו לאור יום, וכשהמשטרה ניסתה לחקור מי עשה זאת, כולם מילאו פיהם מים. אף אחד לא ראה דבר. העדה היחידה למעשה היתה אשתו, שישבה בזמן הירי לצדו. היא הצביעה על אשמים, אבל זה לא הספיק להרשעה. האשה, טרנה, היתה ילדה בת 12 כאשר החל הקשר בינה לבין מקאלרוי. הוא התחתן איתה בזמן שהיה נשוי לאשתו השלישית, כדי שלא יואשם בבעילת קטינה. כאשר הוריה התנגדו לנישואים האלה, הוא שרף את ביתם.

“איש לא ראה דבר” (“No One Saw A Thing”) היא סדרת דוקו מז’אנר “פשע אמיתי” על האירוע. הסדרה בת ששת הפרקים שעלתה בשבוע שעבר בערוץ סאנדנס של AMC בארה”ב (וטרם ידוע אם ומתי תשודר בישראל), עוקבת אחר מה שקרה בעיירה מאז. לסיפור המרתק מתווסף עוד פרט מעניין, והוא שהבמאי שלה הוא הישראלי אבי בלקין. בלקין (41) ביים בעבר את סרטי התעודה “מטקה” ו”בית קברות לפילים”, ומתגורר כעת בלוס אנג’לס, שם כבר ביים את “כאן מייק ואלאס”, על עיתונאי ה־CBS הנודע. הסרט הוקרן בדוקאביב האחרון, וישודר בינואר ב־yes דוקו ובערוץ 8 ב־HOT.

שם כבר ביים את “כאן מייק ואלאס”, על עיתונאי ה־CBS הנודע. הסרט הוקרן בדוקאביב האחרון, וישודר בינואר ב־yes דוקו ובערוץ 8 ב־HOT. בראיון טלפוני מביתו בלוס אנג’לס מספר בלקין איך הגיע בחור תל־אביבי לסיפור המתרחש בלב ארה”ב. “ב־2016, אחרי שסרט התעודה שלי ‘פתלתל’ על נהר הירקון, די הצליח, וזכה בפרס הסרט התיעודי הטוב בפסטיבל חיפה 2014, נשארתי בלי כסף”, מספר בלקין.

“החלטתי שאני צריך לנסות את מזלי בשוק גדול ועברתי לארה”ב. לפני שנסעתי, חיפשתי סיפורים לסרט. ישבתי בבית אריאלה ועברתי על חומרי ארכיון עד שמצאתי כתבה על עיירה קטנה במיזורי שהרגה את הבריון שלה ואיש לא מוכן לדבר על זה. ככל שחקרתי, גיליתי שאף שהבריון כבר לא היה בתמונה, האלימות שם לא נגמרה: היו תשעה מקרי רצח נוספים, שזה המון ביחס למקום כל כך קטן שכיום יש בו רק 284 תושבים. רציתי להבין מה המחיר שמשלמים כחברה על מעשה כזה.

“אמרתי לעצמי שאני חייב לפגוש את האנשים האלה, ופשוט נסעתי לשם”, מספר בלקין. “זה היה מלחיץ. אתה בעיירה קטנה, שכולם בה יודעים הכל על הכל, אבל 60 איש שהיו במקום בזמן הרצח טוענים שהם לא יודעים עליו דבר. לאט לאט התחילו להיפתח אלינו ונתנו לנו לצלם. ערכתי מתוך זה 10 דקות והתחלתי לדפוק על דלתות. AMC הביעו עניין וחתמו על חוזה”.

 

 

איך קיבלו במקום המבודד הזה אדם מישראל, הזרות שלך לא היתה חיסרון? 

“יתרון גדול. אתה נקי מרגשות שיכולים להטות אותך. לכן הם דיברו איתי. זאת היתה הפעם הראשונה שהם ראו ישראלי. הם מרגישים קרבה אלינו משתי סיבות: האחת, הם רואים בנו בני האלוהים; והשנייה, לחלק גדול מהם יש רגשות אנטי־מוסלמיים מאז פיגועי 11 בספטמבר 2001 ורואים בנו שותפים לעמדה הזאת”.

אז היית אורח לרגע רואה כל פגע?

“לא באתי לפתור תעלומת רצח, אלא לנסות להבין למה זה קורה. השאלה שמניעה את הסדרה היא למה יש בעיירה כל כך הרבה אלימות. אחת הסיבות היא ריבוי כלי הנשק, אבל הסיבה העיקרית היא שהתרבות מגבה את מעשי הנקם של היחיד. רואים את זה בסרטים האמריקאיים הכי מצליחים, אפילו ב’באטמן’. יש לך בעיה? תפתור אותה באלימות”. הפרק הראשון של הסדרה מתחיל כפי שתמיד סיקרו את הסיפור, מהצד של העיירה, “ואף פעם לא סיפרו אותו מצד אחר”, אומר בלקין. “הכל רק עבר מפה לאוזן. אלה סיפורים שילדים שמעו מהוריהם לפני השינה. קשה להפריד בין מיתוס לאמת”.

אז אולי מקאלרוי לא היה כזה בריון, וזה פשוט הנרטיב שאימצו שם?

“את המוניטין המפלצתי שלו הוא קיבל מאנשי העיירה. בסקידמור כל מי שלא הסכים להיות קונפורמיסט שילם מחיר. קן רקס היה אדם יוצא דופן. הוא חי עם שתי נשים. הוא היה אדם שבמובנים רבים הדור הישן של העיירה לא רצה בו. הוא גם היה אדם עם צד אפל, אבל היו בעיירה בריונים אחרים. אחרת אי אפשר להסביר למה האלימות לא נגמרה עם מותו”.

בפרק הראשון יש רמיזות לכך שעל המקום הוטלה קללה.

“לבני העיירה אולי נוח לחשוב שזאת קארמה. אני חושב שזה קשור לכך שהילדים של האנשים האלה קיבלו מסר שזה בסדר להרוג אדם. מסר מההורים שלהם, מהתרבות ומההיסטוריה. לא ייתכן שיהיה לך סוד כזה והוא לא ישפיע על המצב הנפשי של העיירה. הרצח הרעיל את החיים של כולם. אני רואה בזה מעגל של אלימות יותר מאשר קללה”.