"הטעות הגדולה שלנו שעסקנו רק ביוקר המחיה ולא במסר חברתי"

יו"ר סיעת כולנו ח"כ רועי פולקמן יפרוש בעוד חודש וחצי מהכנסת, בעקבות התמזגות כולנו לליכוד. פולקמן נחשב לאחד האנשים הקרובים ביותר למשה כחלון והיה שותף להקמת כולנו. במשך 4.5 שנים הוא נאבק להעביר הצעות חוק של כחלון בוועדת הכספים כמו גם על שימור עקרונות המפלגה שלו בכנסת.

פולקמן ויו"ר מפלגתו כחלון התנגדו בחריפות לחוקים הפרסונליים שנועדו להגן על ראש הממשלה בנימין נתניהו, והוא הפך ל"סדין אדום" אצל רה"מ. כאשר כחלון ושלושה מנציגי כולנו שוריינו בליכוד, נתניהו העדיף את טלי פלוסקוב על פניו. פולקמן מצדו הודיע על פרישה. כל זאת כשהוא מתמודד עם האבל על אמו שנהרגה בתאונת דרכים סמוך למטה כולנו בו התנדבה בזמן הקמפיין לבחירות באפריל האחרון.

רועי פולקמן | צילום: עמית שאבי

מדוע המפלגות החברתיות צונחות: כולנו התרסקה, העבודה הצטמקה, גשר לא עברה את אחוז החסימה?

"הסיבה המרכזית היא שיש בלבול בין העיסוק ביוקר המחיה ועניינים שנקרא להם טכניים, לבין חברתיות. גם מפלגת כולנו וגם מפלגות אחרות, נטו, בטעות, לעסוק בסוגיות כמו המחיר של משחות השיניים ולא בפן הערכי והאידיאולוגי של תפיסה חברתית. המסר האידיאולוגי החשוב הוא להבדיל בין הליברטניות שהשתלטה על הימין הישראלי, ועוסקת בהעצמת החזקים המקורבים והעשירים לבין האידיאולוגיה הכחלונית שמדברת על שוק חופשי, לצד שוויון הזדמנויות.

"כאשר המפלגות החברתיות עסקו ביוקר המחייה הציבור היה מרוצה, אבל זה לא מניע מספיק חזק להצבעה, בין היתר כי בסופו של דבר, המצב הכלכלי בישראל טוב: האבטלה נמוכה, ההכנסה הפנויה עולה, ולכן הציבור לא מתגמל פוליטיקאים על רפורמות כלכליות בתחומי יוקר המחייה. הציבור לא מצביע על מחיר הקוטג'".

עמיר פרץ ואורלי לוי אבקסיס יצאו השבוע עם חבילה מרחיקת לכת של יוזמות חברתיות, ובינתיים נדמה שהן בעיקר מעוררות רתיעה אצל הציבור.

"לא אתייחס לפרטים, אבל הציבור לא טיפש. לא כל מה שאומרים עליו חברתי הוא כזה. לא כל הגדלת הוצאה מוצדקת. השטן מצוי בפרטים. הפתרון הוא עידוד שוק חופשי לצד השקעות חכמות בחוסן חברתי".

אולי אין מקום למפלגות שמצדדות בהרחבת ההוצאה הציבורית?

"אנחנו לא סוציאליסטים. להיפך. אנחנו מאמינים בפירוק מונופולים ושכלול השוק החופשי. חיזוק העסקים הקטנים ופתיחת הייבוא. אנחנו מבינים שדרושה השקעה חברתית כדי להבטיח הזדמנויות גם לאלה שלא מקורבים לשלטון או להון. בלי רגולציה חכמה, אין תחרות, יש ריכוזיות, ויתרון לבעלי הכוח".

משה כחלון | צילום: אוראל כהן

"למה המחיר של הטונה עלה"

כשהוא נשאל איך למרות כל הסוכריות שהרעיף כחלון על הציבור - נטו משפחה, מחיר למשתכן, הורדת המיסוי על טלפונים ניידים - כולנו התרסקה, אומר פולקמן כי "השיח הפוליטי הפך להיות פרסונלי הציבור כמעט ולא מסתכל על עשייה. הוא לא שופט פוליטיקאים על הישגים. הוא מתעסק בסמלים: בעד או נגד חרדים, בעד או נגד עונש מוות למחבלים, בעד או נגד בית המשפט העליון. הציבור לא מצביע על מי חיזק את הפריפריה מי הוריד את האבטלה מי צמצם את הריכוזיות, מי משפר את מערכת החינוך. אלה סוגיות שהשיח הציבורי בישראל לא יודע לשפוט וגם לא מצביע עליהן".

מהן הטעויות שעשיתם בכולנו?

"הטעות הגדולה שלנו היא שעסקנו רק בעשייה ופחות מדי במסר אידיאולוגי של מלחמה באינטרסנטים ובמוקדי כוח, בהעמדת השיוויון כערך חברתי, בתיקון חברתי - שיח של רגש וזהות ולא רק שיח תועלתני של מה יוצא לי מזה. למרות העשייה המפוארת והעוגן האידיאולוגי שהיה בכולנו המפלגה נתפסה כמפלגת 'מה יוצא לי מזה', וזה לא מספיק".

הציבור שפט אתכם בין היתר על מחירי הדיור. מי שלא הצליח לקנות דירה כעס על כחלון, וגם רבים מאלה שקנו בתוכנית מחיר למשתכן.

"לא. גם בדיור שיפרנו משמעותית את המצב. מדובר בתופעה שאני מכנה 'מה עם הטונה'. כשהייתי פוגש אנשים ומדבר בכנסים על רשימת ההישגים של מפלגת כולנו בשורה ארוכה של נושאים שבהם היו לא מעט הצלחות - תמיד היה קם מישהו ושואל למה המחירים של הטונה עלו. כשעוסקים ברשימות מכולת בלי סיפור מאחד, מאוד קשה לייצר חוויה של הצלחה".

מה מפלגה חברתית בישראל צריכה לעשות כדי לשרוד?

"למפלגה חברתית צריך להיות מסר אידיאולוגי עמוק מעבר ליוקר המחיה. למשל, שבמדינת היהודים, סולידריות חברתית, שיוויון הזדמנוית וממלכתיות הם ערכים עליונים. גם המדיניות הכלכלית של הממשלה צריכה להימדד לפי סולם הערכים הזה. האם הפוליטיקאים שמצביעים להם מקדמים אמון חברתי ומעודדים הזדמנויות שוות. אלה עקרונות שאפשר לתרגם לדוגמאות והן לא פחות חשובות מלשוחח על מחיר הדגים הקפואים ומחירי החשמל".

הגירעון בתקציב חרג לכמעט 4% מהתוצר גם בגלל המדיניות של חלוקת משאבים חברתיים על ידי כחלון.

"כל כלכלן יודע שהכלכלה אינה נמדדת בפרמטר אחד. המחאה החברתית שהיתה ב־2011 פרצה על רקע פגיעה בחוסן החברתי ושחיקה בסולידריות. כחלון שינה סדרי עדיפויות, שם את ההוצאה האזרחית לפני ההוצאה הביטחונית, עסק בשבירת מונופולים ובראשם הבנקים, וקידם מדיניות כלכלית, שהביאה לעליית שכר מינימום, עליית שכר ריאלי, לאבטלה נמוכה ולצמיחה גבוהה. נכון, השנה האחרונה היתה לא טובה וצריך לעשות תיקונים. אני לא מתעלם מזה. אבל אי אפשר להתעלם משינוי הכיוון העקרוני שהוביל כחלון בהצלחה בקדנציה שלו במשרד האוצר".

אז איך יכסו את הגירעון חברי הממשלה הבאה?

"אפשר להקטין הוצאות ובמקביל להעלות הכנסות".

כחלון מתנגד להעלות מסים.

"ייתכן שאפשר לבטל פטורים ממס. למשל, צריך לחוקק חוק המטיל מס ירושה וצריך לבטל את הפטור ממס על שכירות עד 5,000 שקל בחודש. הפטור הזה הוא לא מוצדק וגורם נזק לשוק הדיור. יש פטורים נוספים לקבוצות מיוחסות בהסתדרות העובדים כמו גם בקופות הגמל. לפני העלאות מסים כלליות לכלל הציבור שהן לא רצויות אפשר למצוא דרכים לטפל בגירעון. אין לי ספק שכחלון ידע לעשות את זה".

"פוליטיקה של תקווה"

אתה מאוכזב מכחלון שלא הצליח להשאיר אותך ברשימה?

"חד משמעית, לא. אין לי שום טענה ברמה האישית אל משה כחלון. השותפות בינינו מעולם לא נסבה סביב פוזיציה או תפקיד אלא סביב הזדהות ערכית ותפיסות עולם. כאזרח אני מייחל לכך שהדגל של ימין חברתי וממלכתי ימשיך להיות זה שיוביל את הפוליטיקה הישראלית ולא פוליטיקה של קצוות וסקטורים ולא פוליטיקה של אלימות וכעס, אלא של תקווה ותיקון".

משה כחלון הבטיח לך ג'וב כלשהו לאחר הבחירות?

"לא. אמרתי לו שאם יהיה תפקיד רלבנטי אשמח לשמוע. פוליטיקה זה לא ג'וב - זו שליחות".

האם תצביע למפלגת הליכוד עם כולנו בתוכה בבחירות?

"אני מתלבט. עוד לא החלטתי למי אצביע. אם התשובה היתה קלה יכול להיות שגם לא הייתי פורש. למי שמחפש ימין ליברלי וחברתי, לא פשוט להחליט בעת הזו".