צילום: HBO
הרוסים באים: נחשול של סדרות על רוסיה מציף את המסכים
אם בעבר הורגלנו לדמות הנלעגת של סוכני קג”ב, עתה היוצרים והצופים ממש מבקשים להכיר את הנפש הרוסית. בין הסדרות "קתרינה הגדולה", "שושלת רומנוב" "הצארים האחרונים" ו"צ'רנוביל"
עם הפרסום בחודש שעבר של הטריילר לסדרה החדשה "קתרינה הגדולה", עוד דרמה על רוסיה במבטא בריטי חזק, כבר אי אפשר היה להתכחש לנוכחות הרוסית המשמעותית בטלוויזיה האמריקאית.
המיני־סדרה על הקיסרית הרוסית מהמאה ה־18, בכיכובה של קיסרית הטלוויזיה הבריטית הלן מירן, היא קו־פרודוקציה בריטית־אמריקאית (של הרשתות סקיי ו־HBO), ומוקדשת ל”אשה החזקה ביותר בהיסטוריה”, לפי הסדרה. זו מצטרפת לשורה ארוכה ויוצאת דופן של סדרות על ההיסטוריה הרוסית הרחוקה והקרובה שממלאות את המסך, ומעוררות את השאלה — למה עכשיו?
בין הסדרות שעוסקות בהיסטוריה הרוסית "הצארים האחרונים" בנטפליקס, סדרה בת שישה פרקים על תקופת שלטונו של הצאר האחרון, המלווה גם את המהפכה הרוסית של 1917, שהובילה לבנייתה של ברית המועצות. היא משלבת מציאות ובדיון ועוסקת בתקופה שמרגע הכתרתו של ניקולאי השני ב־1894 ועד להוצאתו להורג ב־1918; “קתרינה הגדולה” בת ארבעה פרקים, שתעלה בסתיו הקרוב, תעסוק בתקופת שלטונה של הצארית קתרינה ויחסי האהבה שלה עם המצביא גריגורי פטיימקין; ו”שושלת רומנוב”, סדרה בדיונית של מתיו ויינר, יוצר “מד מן”, באמזון פריים עוסקת בצאצאי הצאר שהתפזרו בכל העולם (בחודש שעבר הוחלט על הפסקת הפקתה).
אלה מצטרפות ל"צ'רנוביל", הסדרה של HBO (ששודרה בישראל ב־HOT,yes, סלקום ופרטנר), המתארת את הפיצוץ שאירע בכור הגרעיני בסוף שנות השמונים. הסדרה סחפה את קהל הצופים, ומועמדת לרשימה ארוכה של פרסי אמי; גם "דברים מוזרים" בעונתה השלישית שמתרחשת בשנות השמונים, חושפת עלילה הקשורה לרוסים.
כנראה שאי אפשר להתייחס לאותן שנים בארה”ב, כפי שעושה הסדרה, מבלי לדבר על המלחמה הקרה ועל ריגול סובייטי (וכך היה גם ב"האמריקאים", סדרה על תא רדום של רוסים החיים כמשפחה כל־אמריקאית בארה”ב באותן שנים. הסדרה ירדה מהאוויר בשנה שעברה לאחר שש עונות מוצלחות).
למעשה פלישה הזאת של סדרות היא רוסית־מערבית. שכן אף אחת מהסדרות אינה מופקת ברוסיה, ולפחות במקרה אחד — זה של “צ’רנוביל” — בטלוויזיה הרוסית הממסדית הוחלט לעשות סדרה משלהם על אותם אירועים שמתוארים בה.
הסיבות לריבוי הסדרות הללו מגוונות. אולי זה נשמע פופוליסטי, אבל מבחינת אמריקאים רבים "הרוסים" כרעיון, כגוף אמורפי, המחדיר פייק ניוז לרשתות החברתיות ומשפיע על הפוליטיקה האמריקאית, חדר לשיח רק בשנים האחרונות, מ־2016 בעצם. כעת מתעוררת סקרנות בקשר לישות הזאת מעבר לדמותו של סוכן הקג”ב הרשע מסרטי אקשן של שנות השמונים. הרוסי החדש בסדרות האלה הוא כבר לא קריקטורה של אויב אלא דמות מורכבת ומגוונת יותר.
אבל זו לא רק הסקרנות כלפי מקום מסוים, אלא גם מכיוון שהקיסרות הרוסית — כמו שושלת טיודור, כמו השושלת הרומית ב"אני קלאודיוס" — מספרת סיפור על מאבקי שליטה וכוח משפחתיים ומדיניים. באתרים המוקדשים לטלוויזיה היו מי שהשוו את "הצארים האחרונים" לסדרה מצליחה למדי אחרת: "היא כמו 'משחקי הכס', שמבוססת על שושלת מלוכנית אמיתית", שכן האפוס הזה “מגולל את עלייתו ונפילתו של ניקולאי רומנוב עם קורטוב של סקס, אלימות ושפה גסה", נכתב באתר פלאמליסט הדרום־אפריקאי.
הסופרת ויו גרוסקופ בזה לרעיון. ברשימה שפרסמה ב”גרדיאן” כתבה: "אם מה שרציתם לעשות זה גרסה קיסרית רוסית ל'משחקי הכס', שתהיה 'מדממת ומדהימה', חבל שעשיתם אותה”. ברוסיה, אגב, הסדרה נחשבת פחות כדרמה ויותר כפארסה ומעוררת תגובה ההפוכה לזו שעוררה “צ’רנוביל”: צופים רוסים שצפו בסדרה על האסון בכור הגרעיני התפעלו מתשומת הלב לפרטי הפרטים שלה, וההימנעות שלה מלטפש כל עניין רגשי או פוליטי. “הזמן והאנרגיה שהושקעו ב’צרנוביל’”, כתבה גרוסקופ, “היו יכולים לקרב את רוסיה למערב, במיוחד בתקופה שהיחסים בין שני הצדדים מתוחים. היא סימנה שאפשר להגיע להבנה הדדית”.
לעומת זאת, “הצארים האחרונים” פוגמת בדיוק בהישג הזה. “ברוסיה מתגלגלים מצחוק מצילום שמקדם את הסדרה שאמור להיות מ־1905 ובו נראה בבירור המאוזוליאום של לנין בכיכר האדומה — מבנה שהוקם ב־1924”, כותבת גרוסקופ ושואלת בפליאה: “מי קהל היעד? אנשים שמעולם לא שמעו על רספוטין? אנשים שמעולם לא שמעו על רוסיה?” היא שואלת בפליאה. אם כן, התשובה לשאלתה הראשונה נמצאת בשאלתה השנייה; ובנוגע לשאלה השלישית — התשובה היא כנראה אנשים ששמעו על רוסיה, אבל עכשיו רוצים לשמוע הרבה יותר.
תגובה אחת לכתיבת תגובה