אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שחקנים משחקים יותר מדי כדורגל - זו עובדה צילום: גטי אימג'ס

שחקנים משחקים יותר מדי כדורגל - זו עובדה

לא נראה שמישהו מהרשויות או אפילו מהאוהדים רוצים לדבר על המובן מאליו: יש יותר מדי כדורגל בשנה. FIFPro צודקים. צריך פגרות ארוכות וצריך להוריד את מספר המשחקים בשנה בצורה משמעותית

21.08.2019, 12:33 | אוריאל דסקל
עלויות הפציעות לקבוצות הפרמיירליג הגיעו לשיא חדש בעונה שעברה - 221 מיליון ליש"ט, עלייה של 3% מהעונה שלפני. לפי מחקר של חברת הביטוח Marsh, קבוצות הפרמיירליג סבלו מ-764 פציעות של שחקניהן בעונה שעברה - הכי הרבה בשמונה השנים האחרונות (מאז בודקים את הנושא ב-Marsh). זה כנראה לא מקרי שהעונה עם הכי הרבה פציעות מגיעה אחרי מונדיאל 2018. שחקנים מובילים לא קיבלו זמן לשקם את עצמם מפציעות ועייפות אחרי עונה בה הכדורגל שוחק בקצב שיא. לפי Marsh העלות של הפציעות - 221 מיליון ליש"ט - היא הסכום שמשולם לשחקנים שנאלצים לשבת בצד בגלל הפציעות. הם לא מחשבים את השווי שלהם כנכסים או את ההשקעה הכספית בשיקומם. הם גם לא מחשבים את הזמן שלוקח לשחקן להתאושש באופן מלא מפציעה - מבחינה פיזיולוגית ומנטלית (לפי מחקרים אחרי פציעה שמובילה להעדרות ארוכה (3 חודשים או יותר) לשחקן לוקח בין חצי שנה ל-18 חודשים לחזור לכושרו הקודם.

מנצ'סטר סיטי "בזבזה" הכי הרבה כסף בעונת 2018/19 - 26.3 מיליון ליש"ט שולמו לשחקנים פצועים (הביטוח בדרך כלל מכסה את רוב ההוצאה). בכלל, ששת המועדונים הגדולים היו אחראים על 54% מהבזבוזים. בשלוש העונות האחרונות בטוטנהאם, המועדון הכי פחות עשיר בשישה, חוו עלייה של 110% בשכר ששולם לשחקנים פצועים. בכל הטופ 6 העלייה היתה של 48%. בחברת Marsh הזהירו: "ראינו מספר שיא של פציעות בפרמיירליג - במיוחד באוגוסט ודצמבר... השכר רק יטפס ולוח השנה של הכדורגל נותר צפוף יותר מתמיד. המשמעות היא שעלויות תחזוקת קבוצות יעלו בטווח הארוך". סביר בהחלט ששחקני הטופ 6 יפצעו יותר, הם משחקים יותר משחקים - אבל גם קבוצות אחרות סובלות מפציעות רבות והן מתקשות עוד יותר להתמודד איתן בגלל שאינן יכולות להרשות לעצמן סגל רחב.

מנצ מנצ'סטר סיטי "בזבזה" הכי הרבה כסף בעונת 2018/19 - 26.3 מיליון ליש"ט שולמו לשחקנים פצועים ( | צילום: איי אף פי מנצ

"מישהו צריך לדאוג לשחקנים", אמר יורגן קלופ, מאמן ליברפול, כשהתחילה העונה. זה קרה שבוע לפני שאליסון בקר, השוער המצטיין שלו בעונה שעברה, סבל מפציעת שריר במשחק הראשון של עונת הפרמיירליג. הוא ייעדר למספר שבועות, אולי חודשים. בשנה שעברה שיחק 72 משחקים (53 במדי ליברפול, 19 במדי נבחרת ברזיל). 70% מהם היו לפני שקיבל חמישה ימים מנוחה ושיקום מהמשחק הקודם. היו לו רק 23 ימים חופש מאימונים ומשחקים. הוא גם טס יותר מ-80,000 ק"מ ברחבי העולם. בכל משחק היה צריך להיות בשיאו הגופני והמנטלי.

אליסון הוא אחד מהשחקנים שב-FIFPro, ארגון הכדורגלנים הבינלאומי, לקח כדוגמה לכך שהכדורגל שוחק את הכדורגלנים עד דק. עוד לפני פציעתו. לפי הדו"ח המיוחד של FIFPro, שנקרא "At The Limit" שחקנים משחקים, על בסיס קבוע, יותר מ-60 משחקים בעונה עם פחות מחמישה ימי מנוחה ושיקום בין המשחקים (שיקום של חמישה ימים זה השיקום הממולץ על ידי הוועדה הרפואית של פיפ"א). הם גם טסים (לא פעולה ללא השלכות רפואיות) עשרות ק"מ מדי עונה. יונג-מין סאן מטוטנהאם, למשל, טס יותר מ-110,000 ק"מ בעונה שעברה. ובאופן כללי, רוב השחקנים בליגות הבכירות לא קיבלו מנוחה של יותר מ-25 ימים במהלך הקיץ. החבר'ה באנגליה לא קיבלו פגרה בזמן החורף (מה שמסביר מדוע יש עלייה בפציעות בדצמבר).

הדו"ח של FIFPro מצביע על מספר צעדים שהכדורגל חייב לקחת.

  • תקופות חובה למנוחה ושיקום של ארבעה שבועות בקיץ ושבועיים בחורף.

  • להגביל את מספר המשחקים ששחקן יכול לשחק משחק אחר משחק בתוך חמישה ימים.
  • להגביל את מספר המשחקים ששחקן אחד יכול לשחק בשנה (יורגן קלופ אמר אפילו ששחקן קישור לא יכול לשחק 50 משחקים בעונה).

האמת, קשה לראות שחקן שמגביל את עצמו למספר משחקים קבוע בשנה. קשה לראות שחקן מוותר על הופעה במונדיאל או באליפות אירופה. קשה לראות שחקן מוותר על משחק שהוא יכול, גופנית, לשחק בו - בכל זאת, יש פרמיות - שחקנים מקבלים כסף על מספר המשחקים שהם משחקים בעונה. והליגות, קבוצות, התאחדויות ופדרציות לא באמת מתאמצות או אפילו מנסות להקטין את מספר המשחקים בשנה. קבוצות אירופאיות גדולות מקיימות טורנירי ידידות בקדם העונה שמכניסים המון כסף. פדרציות כמו אופ"א ממציאות טורנירים חדשים כמו ליגת האומות. מבחינת כולם - יותר משחקים שווים יותר כסף.

מעטים מכניסים לחישוב הפשוט של יותר משחקים = יותר כסף את זמן הקריירה המתקצר של כדורגלנים, את האיכות המתדרדרת של ביצועיהם או את הכסף הרב שמועדונים משלמים לשחקנים פצועים. מעט אנשים מסתכלים לכיוון ה-NFL, לדוגמה, ורואים שפחות משחקים שווה חשיבות גוברת לכל משחק וכיוצא מכך הכנסה גבוהה יותר פר משחק (מטלוויזיה, חסויות, כרטיסים וכו'). אף אחד לא מכניס לחישובים שכדורגלן מקצוען חי פחות שנים מבני גילו הלא כדורגלנים, למשל. אף אחד לא מחשב את עלויות הטיפולים של השחקנים בעצמם אחרי הקריירה.

הכדורגל אולי לא מרגיש את זה אבל הוא מתקרב לצוק. אולי הוא לא יפול מצוק אבל רק תדמיינו חודש בו ליאו מסי פצוע לטווח הארוך, כריסטיאנו רונלדו בחוץ לחודשיים, פול פוגבה לא יכול לשחק בגלל פציעה באגן וההגנה של ליברפול ללא וירג'יל ואן דייק ואליסון בקר. ואז תתארו לעצמכם שבדיוק באותו החודש שחקן עבר יספר שהוא רצה שהרופא יכרות לו את הרגליים בגלל הכאבים (גבריאל באטיסטוטה ורוברטו באג'ו אמרו שזה בדיוק מה שקרה להם) ושאלוף אירופה לשעבר יתאבד בגלל דיכאון או במקרה הטוב יכנס למכון גמילה (כדורגלנים חשופים יותר לדיכאונות וחרדות ושחקנים שחוו פציעות קשות חשופים עוד יותר לדיכאונות וחרדות). כל הדברים הללו קרו כבר או יקרו. אבל לא נראה שמישהו - מהרשויות או אפילו מהאוהדים - רוצים לדבר על המובן מאליו: יש הרבה יותר מדי כדורגל בשנה. FIFPro צודקים. צריך פגרות ארוכות וצריך להוריד את מספר המשחקים בשנה בצורה משמעותית.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות