שוויון מול שילוב: מה שהמפלגות לא מביאות בחשבון

בעוד פחות מחודש יילכו שוב אזרחי ישראל לקלפיות במטרה לבחור את המפלגה, שהם מאמינים כי ראשיה הם אלה שירכיבו ממשלה ויובילו את מדינת ישראל למקום טוב יותר.

אם בעבר, השיח הציבורי סביב מערכות הבחירות נסוב סביב אידיאולוגיות של ימין, שמאל ומרכז, הרי שבשנים האחרונות העיסוק במדיניות הביטחון ובגבולותיה העתידיים של מדינת ישראל נדחק לשוליים.

נושאים חברתיים כמו טיפול באוכלוסיות החלשות כגון נכים ובני העדה האתיופית, וגם סוגיות כלכליות, כגון משבר הדיור ויוקר המחייה, תפסו את קדמת הבמה.

חיילים חרדים | צילום: שאול גולן

הסיבות המרכזיות לתמורות שחלו בשיח הציבורי הישראלי הן בין היתר מודעות הציבור עקב זרימת שפע המידע, או בעובדה ש"היד קלה על המקלדת" וכל אחד יכול לפרסם ציוץ בטוויטר או פוסט בפייסבוק ולגרום בכך להשלכות מרחיקות לכת כמו גם לליבוי היצרים ולשיח מתלהם.

אין להתעלם גם מהעובדה, כי מדינת ישראל בגרה ויש הסבורים כי האיום הביטחוני הקיומי שהיווה את לב הקונצנזוס בשנותיה הראשונות של המדינה חלף וכעת הציבור מתעניין יותר בסוגיות שיגדילו את רמת החיים שלו.

למגינת ליבי, המסרים שהובילו את הקמפיינים במערכת הבחירות האחרונה לא עסקו בנושאים "הבוערים", החשובים באמת לציבור הבוחרים, כמו הגירעון, הצפיפות בכבישים והנזק העצום לתל"ג שהיא גורמת. הסיבה היא שאלו אינם מסוג הנושאים החביבים על פוליטיקאים, אלא דווקא מאלה שהם "בורחים" מלדון בהם, שכן לשם כך הם ידרשו לנקוט באחריות ליצירת דרכים לפתרונם.

באילו נושאים הם כן "אוהבים" לדון? לצערי, הפוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית מעדיפים לעסוק בנושאים, המעמיקים את השונה שבין מגזרים וקהילות שונות באוכלוסייה: אחד הנושאים "הבוערים" העומדים מאז ומתמיד בראש סדר היום הציבורי הינו החקיקה המתירה את אי גיוסם של הצעירים החרדים לצה"ל.

נושא זה הינו "סלע מחלוקת" מזה שנים רבות והוא בין השאר הנושא המרכזי, אשר בגינו לא הצליח ביבי נתניהו להרכיב ממשלה במערכת הבחירות האחרונה, עקב התנגדותו הנחושה של אביגדור ליברמן ואי התגמשותם של הפוליטיקאים החרדים.

אין כל ספק כי תופעה זו הקיימת מזה שנים, לפיה בחור חרדי המצהיר כי תורתו אמונתו ולכן הוא פטור מלהתגייס לצה"ל, זאת לעומת בחור חילוני בן גילו שכן יתגייס ואף יסכן את חייו במהלך שירותו הצבאי, מעוררת תחושה של חוסר שוויוניות בקרב מרבית האוכלוסייה ומובילה לכעס עצום ולשסע ופילוג בעם, ההולך ומעמיק.

לטעמי, הטעות נובעת מכך ששני הצדדים, הן החרדים והן החילוניים סבורים שיש רק דרך אחת לפתרון וכל צד מתבצר בעמדתו. שכן הפוליטיקה היא אמנות הפשרה וישנו "שביל זהב" בו שני הצדדים עשויים להגיע לפתרון.

כדי לפעול, תחילה יש לקחת בחשבון את מאפייני האוכלוסייה החרדית. צעירים חרדים חיים בתוך קהילה סגורה עם נורמות וקודים ברורים והם גם נועצים רבות ברבנים ובפוסקי הלכה בקהילתם.  

שיוויוניות מול שילוביות 

יתר על כן, בחור חרדי המתגייס לשירות בצה"ל, מהווה חריג בסביבת החיים שלו ומניותיו "בבורסת השידוכים" לנישואיו שלו ושל כל יתר בני משפחתו האחרים יורדות לכדי "מוכרים בלבד". זוהי בעיה תרבותית ולא רק אמונתית ולא ניתן לשנותה בהליך מהיר של חקיקה "בשיטת זבנג וגמרנו".

פתרון הבעיה יכול להיעשות על ידי חיובם של הצעירים החרדים וזאת במסגרת חקיקה לשרת את המדינה בבתי חולים, במוסדות לילדים עם צרכים מיוחדים, במוסדות לחולים סיעודיים, במכבי אש, במד"א ועוד. שילובם של הבחורים החרדיים בשירות למען המדינה ייצור הרגשה של שילוביות גם אם לא שוויון מלא ויש לכך חשיבות עצומה.

אחד האיומים האסטרטגיים הגדולים העומדים בפני המדינה הוא השסע העמוק בין הציבור החרדי לבין הציבור החילוני, מה שעלול להוביל חלילה עד לכדי מצב של "מלחמת אחים" חשיבותה של בעיית הגישור והקטנת השסע כאמור, חשובה הרבה יותר מכמה אלפי חרדים שיתגייסו לצה"ל, מה גם שאיני בטוח כלל שצה"ל באמת זקוק לכל אותם החרדים על מנת למלא את תקני הגיוס שלו.

ראוי לציין שכבר כיום משרתים ביחידות צה"ל השונות אלפי חרדים העושים עבודה מצוינת ולכן, יש להוביל וללוות נושא מדמם זה בצעדים מדודים של "עקב בצד אגודל".

פתרון השילוביות שהצגתי כאמור ברשימתי זו, יכול לעניות דעתי לסייע רבות.

הכותב הוא רו"ח, שותף מנהל וממייסדי RSM שיף הזנפרץ ושות' רו"ח ונשיא לשכת רואי חשבון לשעבר