ליטל גוראי מציגה: 50 גוונים של ורוד

נועה קירל, כוכבת הנוער האולטימטיבית, עושה את הצעדים והתנועות שלה על בשיר “פאוץ’” על רקע סטים נקיים ורווי צבע, או גמל מזדמן (בעצם זאת נאקה), או על טנדר בצבע ורוד בייבי. לעומתה עדן בן זקן, הטוענת לכתר, שרה בתוך כלוב מוזהב על רקע ורוד בזוקה. ואילו אגם בוחבוט מתחילה את המעבר לעולם המבוגרים כשהיא ישובה בשכשוכית ורודה פסטלית, מלאה בלימונים.

הסגנון המוזיקלי של שלוש הזמרות הצעירות אולי שונה. מעט. אבל התחרות על לבם של המעריצים עוברת אצל כולן בליווי קליפים מסוגננים שקשה להסיר מהם את העינים. על כולם אחראית היד המדויקת של ליטל גוראי, מנהלת אמנותית, אשת קריאייטיב, במאית, מעצבת וצלמת מוכשרת, שאוחזת בחשבון אינסטגרם ממכר.

הלו״ז של גוראי עמוס במיוחד, כשהיא מלהטטת בין התפאורות של קליפים לאמנים מצליחים, פרסומות לחברות ענק ורחובות דרום תל אביב, שם היא מלקטת אביזרים שירכיבו את העולם המוקפד שהיא מייצרת מול המצלמות. חוץ מקירל, בוחבוט ובן זקן, היא אחראית גם לקליפים של שרית חדד שירי מימון, אניה בוקשטיין, איתי לוי, נצ׳י נץ׳, סאבלימינל ו”האיינג׳לסי”. וזו רשימה חלקית בלבד של מי שמאחוריה פחות משנתיים של עבודה עצמאית בלבד בתעשיית הקליפים המקומית.

גוראי (31) במקור מקריית גת, התחילה את דרכה בגיל 23 כמעצבת גרפית עם תואר בתקשורת אינטראקטיבית ממכללת ספיר. היא עבדה במשרדי פרסום עד שהגיעה לאלנבי, ״בית הקונספטים״ המשגשג של גיא אסיף ושרוליק איינהורן. ״שם נהייתי ארט דירקטורית. סמכו עלי עם צילומי סטילס לכל הלקוחות של המשרד, ועשיתי ארט ללקוחות כמו טמפו וריבוק. נפתח לי משהו וגיליתי שאני מאוד אוהבת לחשוב על רעיונות ולגרום להם לקרות. זה היה בית חם והם נתנו לי חופש יצירתי בלתי מוגבל״.

כפי שקורה היום, הדרך של גוראי לעצמאות ולתעשיית הקליפים הישראלית התחילה בתיוגים ושיתופים ברשתות החברתיות. רותם בר אור, סולן להקת “האיינג׳לסי”, ראה את חשבון האינסטגרם שלה, ופנה אליה שתעשה לו את אותו הדבר, בקליפ. גוראי נטולת הניסיון התלהבה והסכימה. ״לקחתי על עצמי הכל: הפקה, ארט ובימוי, כי לא ידעתי שמישהו יכול לעשות את זה בשבילי. יצא קליפ מאוד מוצלח, שממנו הכל התגלגל והתחלתי לעבוד בזה״.

 

 

בהמשך הגיעו גם הצעות מחו״ל, שגוראי לקחה בלי להתלבט הרבה. כך היא מצאה את עצמה על מטוס בדרך למקסיקו סיטי, שם חיכה לה צוות שלם שסר למרותה ויצר עבורה שמונה סטים שונים לפרסומת לדורפאש (doorfash), אחת מחברות ההובלה הגדולות בארה״ב. ״זה היה פרויקט מדהים, שעשיתי בו כל מה שהוא לא לביים שחקנים: מסיור לוקיישנים, דרך סטיילינג, ועד לקריאייטיב וארט. אין סדר גודל כזה בארץ. רק במונית בדרך חזרה למלון הבנתי מה קרה בשבועיים האלה והתחלתי לבכות״. הפרסומת ההיא הובילה לפרסומת בינלאומית נוספת, לאפרול שפריץ בפורטוגל.

 

בארץ קנה המידה קטן בהרבה והתקציבים נעים בין קליפ צנוע בעלות של 20 אלף שקל לקליפים מושקעים שעלותם כ־100 אלף שקל. העבודה עליהם לוקחת בין שבועיים לחודש ובמשך העבודה עליהם גוראי הנחושה תופרת, צובעת ובונה, מאלתרת ומוצאת פתרונות יצירתיים לבעיות תקציביות. ״תמיד הייתי יצירתית, אני הכי ועדת קישוט וזה ליווה אותי כל החיים. אני מנהלת, מפיקה, שואלת ולומדת תוך כדי. כשיש לי רעיון, אני חייבת לגרום לו לקרות ואין דבר שאני לא יכולה לעשות: אני אסחוב, ארים, אמצא כל דבר שאפשר לחשוב עליו, מפיפטה עד מחבט שטיחים ורוד — אם זה מה שאני צריכה. השאיפה היא שבעתיד אהיה פנויה רק לחשוב על רעיונות במקום לייצר אותם פיזית בעצמי״.

הצבעים הם חלק מרכזי בכל העבודות של גוראי, ועבורה כל עבודה מתחילה בפאלטה מדויקת של גוונים שנוצרת במקביל לרעיונות. ״הסגנון שלי מינימליסטי ויש לי הפרעת סימטריה חמורה במיוחד״, מצהירה גוראי. ״יש לי אהבה לא מוסברת לצבעים ויכולת לשלב ביניהם, אני יודעת מה עובד עם מה, ומה בשום פנים ואופן לא. יש לי יכולת לקלוט משהו ולדעת שהוא פריים מושלם, ותמיד יראו את הטאץ׳ שלי, אבל אני יודעת לשמור על הקו שהוא אני, וגם לספק את הלקוח״.

לגוראי קשה להצביע על מקורות השראה מוגדרים. ״כל דבר שקיים בעולם הוא השראה", היא אומרת, "תאורה ברחוב, פיד באינסטגרם, מוזיקה. הרעיונות נוצרים אצלי לרוב כשאני בוהה בדברים, המוח שלי רץ מקישור לקישור, המון דברים חזותייים, לפעמים זאת תמונה שבכלל לא קשורה למה שייצא ממנה״.

איך את גורמת לרעיונות הצבעוניים שלך לקרות?

״כל עבודה היא שונה, אבל בעיקרון אני מקבלת תסריט וצריכה להפוך אותו למשהו חזותי. בקליפים הכל מתחיל בשיר ולפעמים יש דרישות ובקשות מצד האמן. ואז מכינים מצגת, עם סקיצות, צבעוניות, הדמיות ורפרנסים — דוגמאות של דברים בסגנון שאני מחפשת. החלום הוא לעשות קליפים כמו אלה שעשיתי עם 'איינג׳לסי', שפנו אליי ללא תיווך, נתנו לי חופש מלא ואמרו ׳תעשי את מה שאת יודעת לעשות׳״.

מה החלוקה בין אנשי המקצוע בסט: סטייליסט, במאי, ארט דירקטור?

“הבמאי דואג להעביר לכולם את הקונספט והדרישות. יש אמנים גדולים יותר שיש להם סטייליסט קבוע שיעבוד איתנו בשיתוף. אצל אגם בוחבוט אני הבאתי את כולם כי היה לי חשוב שזה ייצא מדויק. קשה לי קצת בזמן האחרון עם חוסר ההערכה כלפי הארט דירקטור. תמיד ייתנו קרדיט לבמאי, לסטייליסט ולצוות הביוטי, והארט דירקטור נזכר בתור האדם שהביא את הספה לסט. יש אמנים שלא מבינים את החשיבות שלנו ואת זה שבזכותנו כל הסט קורה: הם לבושים ומאופרים אבל חוץ מזה - אני זו שעשיתי הכל. אני מקווה שזה ישתנה״.