אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הודו זועמת, רוצה להחרים את שיאומי; מי ייפגע מכך? צילום: ניצן סדן

דו"ח טכנולוגי

הודו זועמת, רוצה להחרים את שיאומי; מי ייפגע מכך?

ארגונים הודים קוראים לחרם על טכנולוגיה סינית אבל לא לוקחים בחשבון שאזרחי המדינה ישלמו מחיר כבד; וויצ‘ט עושה צעד נוסף קדימה בדרך להפיכתה למערכת הפעלה וסטודנטים חדשים באוניברסיטת צ‘ינגחואה בבייג‘ינג מקבלים הפתעה לרגל שנת הלימודים

26.08.2019, 14:43 | אופיר דור, בייג'נג
ארגון כלכלי המקושר למפלגת השלטון ההודית של ראש הממשלה נרנדרה מודי קורא לצרכנים המקומיים להפסיק לקנות מוצרים סינים. הארגון, Swadeshi Jagran Manch, בעל קשרים קרובים לארגון האב האידיאולוגי של מפלגת ה-BJP השולטת; בשבוע שעבר הוא יצא בקריאה לחרם, על רקע התמיכה של סין בפקיסטן בקונפליקט בחבל קשמיר.

בתחילת החודש הודיעה הודו על שלילת המעמד האוטונומי המיוחד ממדינת ג'אמו וקשמיר בעלת הרוב המוסלמי. פקיסטן, הטוענת בעצמה לבעלות על החלק ההודי של קשמיר, מיהרה לגנות את הצעד ואחריה הגיעה סין, בעלת בריתה הקרובה, שכינתה את המהלך ההודי ”בלתי מתקבל“. לבקשת פקיסטן ובתמיכת סין, התכנסה מועצת הביטחון לדיון לא פורמלי חריג בדלתיים סגורות בנושא קשמיר, צעד שעורר זעם עצום בהודו.

הודו זועמת. מי ישלם את המחיר?, צילום: שאטרסטוק הודו זועמת. מי ישלם את המחיר? | צילום: שאטרסטוק הודו זועמת. מי ישלם את המחיר?, צילום: שאטרסטוק

בנוסף לקריאת החרם הכללית, ארגון SJM קרא לממשלה למנוע מחברות טלקום סיניות כוואווי מלפעול בשוק הטלקום ההודי ולהשתתף בבניית רשתות 5G, מטעמים של סיכון ביטחוני. הארגון דורש גם לעצור את ההשתתפות של שחקנים סינים במכרזים ממשלתיים בהודו, כיוון שלטענתו אלו נהנים מגיבוי ממשלת סין ויכולים להציע מחירים זולים יותר מחברות מקומיות.

לקריאות החרם הצטרף גם ארגון הקונפדרציה של סוחרי הודו, המאגד 70 מיליון בעלי עסקים במדינה. הקונפדרציה פנתה במכתב לראש הממשלה מודי בבקשה לקדם הטלת מכסים גבוהים במיוחד של 300%-500% על סחורה סינית המיובאת להודו. לכל אלו התלווה קמפיין מסיבי ברשתות החברתיות במדינה הקורא להעניש את סין על התערבות בעניינים הפנימיים של הודו.

אף שהחרם לא מכוון ישירות לסוג מסוים של מוצרים, ברור שהנפגעות הפוטנציאליות הגדולות ביותר ממנו יהיו חברות טכנולוגיה סיניות. היצוא הסיני להודו עמד על 76 מיליארד דולר ב-2018, כאשר קטגוריית היצוא המובילה היתה מוצרי אלקטרוניקה. הסמל הבולט ביותר של היצוא הסיני להודו כיום הוא מותג שיאומי, שמחזיק בתואר המותג הנמכר ביותר במדינה כבר שמונה רבעונים ברציפות.

שולטת בהודו. מכשיר שיאומי, צילום: ניצן סדן שולטת בהודו. מכשיר שיאומי | צילום: ניצן סדן שולטת בהודו. מכשיר שיאומי, צילום: ניצן סדן

ברבעון השני החזיקה שיאומי בנתח של 28.3% משוק הסמארטפונים ההודי הצומח. לא מפתיע לכן כי בסבב קודם של רגשות לאומנים אנטי-סינים מוקדם יותר השנה, הסמארטפונים של שיאומי היו אחד המוצרים הבולטים שהועלה באש במדורות שארגנה פדרציית הסוחרים ההודית ב-1,500 מוקדים ברחבי המדינה.

למעשה יצרניות סיניות תפסו ארבעה מתוך חמשת המקומות הראשונים בטבלת מכירות הסמארטפונים בהודו ברבעון השני. מלבד שיאומי, כיכבו ברשימה Vivo, Oppo ו-Realme (עוד מותק של)שדורגו במקומות השלישי, הרביעי והחמישי בהתאמה, עם נתח שוק משותף של 56% ליצרניות הסיניות. לצד סמארטפונים, הודו מייבאת בכל שנה ציוד טלקום בהיקף של יותר מ-10 מיליארד דולר מחברות סיניות כמו וואווי ו-ZTE. גם בתחום התוכנה לסין יש נוכחות משמעותית בהודו. אפליקציית הסרטונים הקצרים טיק-טוק מבית בייטאדנס הסינית היא אחת האפליקציות הלוהטות בהודו בשנים האחרונות עם מעל 120 מיליון משתמשים חודשיים קבועים.

ההודים אולי צודקים. סין הרי חוזרת ומטיפה בקביעות לשאר העולם שלא להתערב בענייניה הפנימיים, כולל בנושא המהומות בהונג קונג, אז למה היא לוקחת עמדה בהחלטה פנימית של ממשלת הודו? להודו יש קייס, אבל חרם צרכני לא רק שלא יוכל לשנות את העמדה הפוליטית של ממשלת סין ביחס לפקיסטן, הוא עלול אפילו לפגוע בהודו עצמה.

חרם הודי יוכל להזיק לתוצאות של חברות ספציפיות כמו שיאומי, שעבורה הודו היא השוק הזר הגדול ביותר, אך הפגיעה בכלכלה הסינית כולה תהיה מינורית. ברמת המאקרו הייצוא להודו מהווה רק 2% מכלל היצוא הסיני לחו“ל, כך שפוטנציאל הפגיעה בסין מצומצם מאוד. אם ארה“ב הגדולה לא מצליחה להוריד את סין על הברכיים אחרי חודשים של מלחמת סחר אינטנסיבית, חרם צרכני בהודו לא ממש ידגדג את הכלכלה הסינית.

סין בולטת גם בתחום התוכנה. טיקטוק, צילום: איי אף פי סין בולטת גם בתחום התוכנה. טיקטוק | צילום: איי אף פי סין בולטת גם בתחום התוכנה. טיקטוק, צילום: איי אף פי

בימים אלו הרשתות החברתיות בסין אמנם מלאות בקריאות חרם, אבל ניסיון העבר מלמד שהתרגום של קריאות אלו למציאות קשה מאוד. ניסיונות קודמים ב-2016 ומוקדם יותר השנה של אותם הארגונים לקדם חרם על מוצרים סינים כשל והייבוא מסין דווקא המשיך לעלות.

גם בסין עולות חדשות לבקרים קריאות חרם ברשתות החברתיות, אבל אלו בדרך כלל יתורגמו למעשים רק כאשר הממשלה נותנת רוח גבית ודוחפת את החרם בעצמה, אפילו בצורה לא פורמלית. בהודו נראה בינתיים שראש הממשלה מודי לא מביע רצון מיוחד לקדם איזושהי מלחמה כלכלית מול סין. ”בכל הנוגע לרגשות הציבור ביחס למוצרים סינים, אנחנו צריכים להשאיר זאת לשיקול הדעת שלהם. אנחנו, כולל אמצעי התקשורת, צריכים לכוון את הציבור“, אמר מודי בהצהרה מעורפלת משהו באפריל.

מעבר לכך, קריאות החרם הלאומניות ופופוליסטיות לא לוקחות בחשבון מספר עובדות די אלמנטריות הנוגעות לכלכלה ההודית, למשל שחברות סיניות כמו שיאומי מרכיבות חלק גדול מהטלפונים שלהן הנמכרים בהודו במדינה עצמה.

במרץ האחרון הודיעה שיאומי על הקמת מפעל שביעי במספר לייצור סמארטפונים בהודו. לפי שיאומי, מפעליה בהודו מעסיקים מעל 20 אלף עובדים ומרכיבים 95% מהטלפונים הנמכרים במדינה. שיאומי מייצרת גם טלוויזיות, סוללות, כבלים ומטענים בהודו. בדומה, Oppo מעסיקה 10,000 עובדים בהודו שמייצרים כ-4 מיליון סמארטפונים בחודש. בתחילת החודש התחייבה Oppo להכפיל את יכולת היצור בהודו עד 2020. ירידה במכירות של החברות הסיניות תפגע בפרנסה של משפחות הודיות רבות.

טלפון Oppo, צילום: Oppo טלפון Oppo | צילום: Oppo טלפון Oppo, צילום: Oppo

המעורבות של חברות טכנולוגיה סיניות תורמת גם לפיתוח התעשייה המקומית. ב-2018 ההשקעות הסיניות בסטארט-אפים הודים עמדה על 5.6 מיליארד דולר, לעומת 3 מיליארד דולר ב-2017. למעשה סין היא כיום המשקיעה הגדולה ביותר בסטארט-אפים הודים, לפני ארה“ב ויפן. חרם על מוצרים סינים יקטין משמעותית את ההשקעות הסיניות בחברות הודיות.

נראה שהארגונים ההודים הקוראים לחרם בוחרים להתעלם מהעובדה שהודו עצמה תלויה במוצרים סינים ואינה יכולה לייצר תחליפים ראויים מבית לחלק גדול מהם. זה נכון לגבי סמארטפונים ונכון עוד יותר בתחומים כמו טכנולוגיות סולאריות, שם 80% מהיבוא ההודי מגיע מסין. ארגון SJM שקורא לחרם טוען כי הודו יכולה להקים רשתות טלקום מרכיבים עצמאיים בלבד, אך זו הצהרה שכדאי לקחת בערבון מוגבל. אם צרכנים וחברות הודיות יעברו לרכוש תחליפים למוצרים הסינים הזולים יחסית, סביר שיצטרכו לשלם יותר, מה שיפגע במשק ההודי עוד יותר. לפני שמכריזים בהתלהבות על חרם, כדאי לחשוב רגע בהיגיון על ההשלכות.

קצרצרים

1. לפני שנתיים וחצי מצאה טנסנט, מפתחת וויצ‘ט, דרך לעקוף את חנויות האפליקציות הרשמיות כמו זו של אפל. טנסנט מציעה מיני-תוכנות בתוך וויצ‘ט, תוספים שאינם מחייבים הורדה מחנות האפליקציות. כל מה שצריך זה לחפש את המיני תוכנה בוויצ‘ט ולהתחיל להשתמש. בוויצ‘ט יש כ-2 מיליון מיני תוכנות כאלה, המכסות כמעט כל מה שאפליקציות עושות, ממשחקים פשוטים ועד קניות ותחבורה. הסכם חדש שנחתם כעת בין טנסנט וסמסונג הולך צעד קדימה והופך את וויצ‘ט לכמעט מערכת הפעלה. בדגמים החדשים של סמסונג שימכרו בסין מעתה יוכלו המשתמשים לגשת למיני תוכנות כבר מתוך מסך הבית בטלפון, מבלי לפתוח את וויצ‘ט בכלל. הבעיה היחידה בכל זה: בהתחשב במכירות החלשות של סמסונג בסין, שמחזיקה בפחות מ-1% מהשוק, מעט מאוד לקוחות יהנו מהאופציה.

לא גדולה בסין. מכשיר סמסונג, צילום: ניצן סדן לא גדולה בסין. מכשיר סמסונג | צילום: ניצן סדן לא גדולה בסין. מכשיר סמסונג, צילום: ניצן סדן

2. ברוכים הבאים לאוניברסיטה, עכשיו הביטו למצלמה: לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית בסין בספטמבר, שורה של מוסדות מקומיים להשכלה גבוהה החלו להשתמש בטכנולוגיות זיהוי פנים כחלק מרישום הסטודנטים החדשים. בין המוסדות נמניתאוניברסיטת היוקרה צ‘ינגחואה מבייג’ינג. לאחר שהתלמידים יצטלמו ותמונתם תישמר במאגר, הצוות באוניברסיטה יוכל לאמת את זהות הסטודנטים ללא הצגת מסמכים וכמובן לבדוק אוטומטית נוכחות בכיתות. זו דוגמה עדכנית לבנאליות של השימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים בסין שעברו מאבטחה, לתשלומים וכעת לחינוך. מה שהיה נראה פעם כמו תסריט לסרט מדע בדיוני הוליוודי הוא מזמן מציאות בסין. פרטיות תחפשו במקום אחר.

3. בית המשפט לענייני אינטרנט בבייג‘ינג חייב את את באידו המקומית להתנצל על כינוי מעליב שהופיע בתוך ערך באנציקלופדיה שלה, מקבילה סינית לוויקיפדיה. הסיפור החל ב-2013, כשגולש אלמוני נכנס לערך של המלחין הסיני ג‘או ג‘ונג, מחק את אחת האופרות מרשימת עבודותיו והכניס כינוי מעליב המגדיר את ג‘או כבוגד. משפחתו של ג‘או עלתה על העניין רק חמש שנים אחר כך, ודרשה מבאידו למחוק את הכינוי, מה שאכן נעשה. מכיוון שבאידו סירבה לפרסם התנצלות, הגיש בנו של המלחין תביעה נגד החברה. בית המשפט אמנם קבע שבאידו אשמה בהכפשה אך הסתפק במתן קנס סמלי של 6 יואן (שלושה שקלים). עם כל הכבוד להחלטת השופט, לדעתי משפחתו של ג‘או אחראית גם היא למחדל. חמש שנים בלי לבדוק את העמוד של האב זו גם רשלנות לא קטנה.
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות