אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הסדרה התיעודית "טריקי דיק": צדדים אחרים של ריצ’רד ניקסון צילום: WH Photo from the Nixon

הסדרה התיעודית "טריקי דיק": צדדים אחרים של ריצ’רד ניקסון

ריצ’רד ניקסון נחשב לנוכל, סדרה חדשה מגלה צדדים אחרים בו. “בחנתי איך מגיעים לעוצמה ומאבדים אותה באמריקה", אומרת הבמאית

05.09.2019, 08:20 | רותה קופפר

מיהו הנשיא האמריקאי הרפובליקני, הידוע בפלגנות, בשנאתו היוקדת לתקשורת, ביחס מפלה למיעוטים וברצח אופי פוליטי של יריביו? אם התשובה המיידית העולה לראש היא דונלד טראמפ, זה נכון, אבל הסדרה התיעודית בת ארבעת הפרקים "טריקי דיק", שעולה ביום שני הקרוב בערוץ 8 ב־HOT וב־yes דוקו, מזכירה כי היה אחד כזה לפניו ושמו ריצ'רד ניקסון. הנשיא האמריקאי ה־37 זכור בעיקר כי נאלץ לעזוב את הבית הלבן בגלל פרשת ווטרגייט, שבה יזם הקלטה בסתר של יריביו. אבל הסדרה מספרת עליו פרטים רבים שבינתיים נשכחו או לא היו ידועים.

הסדרה על הנשיא שכונה עוד ב־1950 “טריקי דיק” (דיק הנכלולי) בשל הטקטיקות הפוליטיות שלו מגוללת את סיפור חייו כילד ומפרטת את עלייתו, נפילתו, שיבתו הפוליטית ונפילתו הסופית.

ריצ ריצ'רד ניקסון בבית הלבן | צילום: WH Photo from the Nixon ריצ

בזמן הצפייה קשה שלא לעשות השוואות בין ניקסון לבין הנשיא הנוכחי, במיוחד כשהסרט הקודם של יוצרת הסדרה, מרי רוברטסון, “Trumped”, היה על טראמפ. אבל בראיון טלפוני איתה, רוברטסון מעדיפה להתמקד יותר בגיבור הנוכחי שלה.

"היה חשוב לי לבחון את האופן שבו מגיעים לעמדת עוצמה באמריקה ואיך מאבדים אותה. אין ספק שהדמיון בין הנשיאים הפך את זה לרלבנטי מתמיד", אומרת רוברטסון, "ועל אף הדמיון בין שני הנשיאים יש גם הרבה מאוד הבדלים: ממשל ניקסון היה מאורגן מאוד, הוא שלט מאוד בפרסונה הציבורית שלו. אלה לא דברים שאפשר להגיד על טראמפ”.

הסדרה על ניקסון עוסקת בתרבות הפוליטית, ביחס של האומה למלחמת וייטנאם, וביחס שלה לשאלות של גזע. “מדהים שניקסון פעל באותה תקופה", אומרת רוברטסון. העבודה על הסדרה נמשכה שנתיים וחצי. חלק גדול ממנה היה בנבירה בארכיונים, כולל בספריית ניקסון. "זה אפשר לנו להכיר את האדם שהוא. החלטנו להעביר את זה לקהל ללא דברי קריינות שאומרים לך מה לחשוב. מצאנו חומרים מהשנים האבודות שלו, מלפני הנשיאות, שבהן לקח הפסקה מהפוליטיקה, בין 1952 ל־1964. דיברנו עם אנשים שהכירו אותו כילד וידעו על ילדותו הקשה: שניים מהאחים שלו מתו משחפת כשהיה ילד. אביו היה איש קשוח שהאמין שחוסך שבטו שונא בנו. גם הרקע הכלכלי שלו היה קשה".

מרי רוברטסון: "למרות הדמיון בין הנשיאים יש הבדלים. ניקסון היה מאורגן, הוא שלט בפרסונה הציבורית שלו. את זה אי אפשר להגיד על טראמפ", צילום: גטי מרי רוברטסון: "למרות הדמיון בין הנשיאים יש הבדלים. ניקסון היה מאורגן, הוא שלט בפרסונה הציבורית שלו. את זה אי אפשר להגיד על טראמפ" | צילום: גטי מרי רוברטסון: "למרות הדמיון בין הנשיאים יש הבדלים. ניקסון היה מאורגן, הוא שלט בפרסונה הציבורית שלו. את זה אי אפשר להגיד על טראמפ", צילום: גטי

ניקסון הצעיר מתואר כשאפתן ומצטיין. הוא התקבל ללימודים במלגה בהרווארד, אך להוריו לא היה כסף לשלם על המחיה במעונות והוא נאלץ לוותר ולסיים את לימודיו באוניברסיטת ויטייר. משם המשיך לאוניברסיטת דיוק. אחר כך הלך לצבא, הצטרף למפלגה הרפובליקנית ובגיל 40 היה לסגן הנשיא (של אייזנהאואר) הכי צעיר במאה ה־20. לאחר ההצלחה הזאת באו מפלה והתרחקות מפוליטיקה, ואחר כך נסיקה מחודשת כעוף החול.

"טריקי דיק" חושפת הקלטות שנשמעו לראשונה, המציגות צד לא מוכר של האיש. "לא ידעתי שהוא היה פסנתרן מחונן", אומרת רוברטסון בתשובה לשאלה איזה פרט הכי הפתיע אותה לגלות על האיש שבמרכז הסדרה. "הניקסון של סוף הקדנציה השנייה היה מיוזע, פרנואיד ולא תמיד דיבר לעניין. אבל מהחומרים המוקדמים רואים שמדובר באדם שנון, בשליטה, ובעל קסם מסוים”. רוברטסון אומרת שעוד דבר מפתיע היה להבין שניקסון מאוד הבין בתקשורת.

המפלה הגדולה הראשונה שלו היתה מול ג'ון קנדי, מתארת רוברטסון, “איש שגדל בעושר ופריבילגיה, למשפחה מפוארת. ההפסד שלו לקנדי היה הרסני מבחינתו. כל חייו גדל ניקסון בקרבת עושר ופיתח שנאה לכל מי שהיה לו קל בחיים", אומרת רוברטסון.

התבוסה הפוליטית האחרונה היתה דרמטית במיוחד. היא כללה המונים המתגודדים סביב הבית הלבן וצוהלים למראה משאית הובלות שבאה לקחת את חפציו, ובסוף, גם למראה עלייתו השמימה במסוק נשיאותי.

למרות ההסתייגות של רוברטסון מלעסוק בהקבלות שהסדרה מציבה, היא נשאלת אם לאחר העבודה על הסרט, היא חושבת שארה”ב תצטרך לעבור את השבר החברתי והפוליטי שחוותה ב־1974 עם התפטרותו של ניקסון, גם בגלל מעללי הנשיא הנוכחי. "טוענים שבגלל אותה תקופה הציבור איבד הרבה מהאמון שלו בהנהגה ושיש לזה השפעה עד היום”, היא אומרת. “אבל אחד הדברים שלמדנו בתקופת ווטרגייט זה שכל המוסדות הדמוקרטיים שלנו עמדו למבחן: הקונגרס, התקשורת ובית המשפט העליון - כולם עשו את העבודה שלהם. הם עמדו למבחן ועברו אותו". 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות