אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הערבים נוהרים לקלפיות? המציאות דווקא מוכיחה אחרת צילומים: מוטי קמחי, אילן בשור

הערבים נוהרים לקלפיות? המציאות דווקא מוכיחה אחרת

ב־30 השנים האחרונות שיעור בעלי זכות ההצבעה הערבים עלה באופן דרמטי, אך שיעור ההצבעה שלהם בבחירות ירד בצורה משמעותית; הייאוש מהמערכת הפוליטית מונע מהם לשנות את מבנה הגושים, וחוק המצלמות תוכנן, כנראה, להבטיח בדיוק את זה

10.09.2019, 10:12 | שחר אילן

מאז 1992 חלו כמה שינויים דרמטיים בפוטנציאל הפוליטי של המגזר הערבי ובדפוסי ההצבעה שלו: יש הרבה יותר מצביעים, חלה ירידה משמעותית בשיעורי ההצבעה ובנוסף, חלה נטישת המפלגות היהודיות לטובת מפלגות ערביות. כשמדובר בפוליטיקה, ככל שהציבור הערבי גדל, כך הוא הולך ומתבדל. כך עולה מנתונים על ההצבעה ביישובים הערביים שהעביר ל"כלכליסט" החוקר אריק רודניצקי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה.

קראו עוד בכלכליסט

שיעור המצביעים הערבים מבין בעלי זכות ההצבעה עלה מ־10% ב־1996 ל־16% באפריל השנה. ב־1992 הוא עוד עמד על 13% ונפל ל־10% בתוך ארבע שנים. מתברר שהעלייה מברה"מ לשעבר, שעיקרה הגיע בתחילת שנות התשעים, הפחיתה מאוד את כוחו של המצביע הערבי וסביר שהתוצאה הזו היתה חלק מהמוטיבציה להבאתה. 16% שווי ערך ל־20 מנדטים, אבל בבחירות האחרונות, לכנסת ה־21, למפלגות הערביות היו 10 מנדטים בלבד. לשיא הן הגיעו בבחירות 2015, עם 13 מנדטים, בזכות ההתאחדות סביב הרשימה המשותפת.

שיעורי ההצבעה נמוכים

סרטון הווידיאו של בנימין נתניהו שטען ש"הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות" הפוך מהמציאות: את הפוטנציאל האלקטורלי של המצביעים הערבים מקזזת במידה רבה הירידה בשיעור ההצבעה שלהם. לאורך כל שנות התשעים עמד שיעור ההצבעה במגזר הערבי על 70% או יותר. הוא אף הגיע לשיא של 77% בבחירות 1996, שבהן ניצח נתניהו. אך מאז מערכות הבחירות ב־2003 הוא עומד בממוצע על 57% הצבעה, לעומת שיעור הצבעה כללי ממוצע של 67%.

שפל של כל הזמנים נרשם בבחירות האחרונות, 49%, כנראה עקב הכעס על הפילוג ברשימה המשותפת. המפלגות הערביות מיהרו להסיק מסקנות והתאחדו לקראת הבחירות המוקדמות. אם הסקרים המנבאים לרשימה המשותפת רק 10 מנדטים טועים והיא תחזור על ההישג של 13 חברי כנסת מ־2015, הרי שגוש הימין צפוי לאבד בין מנדט לשניים. חוק המצלמות של הליכוד כנראה מנסה להבטיח שההצבעה הערבית לא תתאושש.

מימין: יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה וח"כ עיסאווי פריג מימין: יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה וח"כ עיסאווי פריג' ממרצ | צילומים: מוטי קמחי, אילן בשור מימין: יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה וח"כ עיסאווי פריג

רודניצקי מסביר את הירידה בשיעור ההצבעה "בתחושה של התנתקות ממוסדות המדינה". לדבריו, "יש לזה שורשים באירועי אוקטובר ובהלם שיצרו בציבור הערבי. בנוסף, הציבור הערבי מחפש אפקטיביות ולא מוצא. זה גורם לו - בייחוד לדור הצעיר - להתעניין פחות בפוליטיקה ולהצביע פחות".

מחקר של מכללת תל אביב־יפו גילה ש־52% מהצעירים הערבים לא הצביעו ב־2015. בבחירות ההן נרשם שיעור הצבעה גבוה במיוחד, 72.3%. בהתבסס על יחס זה, סביר שבבחירות האחרונות קרוב ל־60% מהצעירים הערבים לא הצביעו.

התייאשו מהמפלגות היהודיות

מנכ"ל מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל ג'`עפר פרח מסביר שמבחינת המצביע הערבי, "בני גנץ ומחנה האופוזיציה אינם שונים מנתניהו, ואני לא מחשיב אותם כחלק מגוש השמאל - זה כך כבר 20 שנה. אהוד ברק, גנץ וגם יצחק הרצוג הציגו חזון של ימין: אין חזון רב־תרבותי או חזון של שלום שמסיק מסקנות מכישלון אוסלו. הגיע הזמן שהאופוזיציה תאפשר לציבור הערבי להגיד ש'יש לנו פרטנר', במקום לאגף את ביבי מימין".

עוד תופעה מרכזית בהצבעת הערבים היא ירידה דרמטית בהצבעה למפלגות יהודיות. בבחירות 1992, שבהן ניצח יצחק רבין, רוב של 52% מהערבים הצביע למפלגות יהודיות. מאז חלה ירידה הדרגתית עד לשפל של 17% ב־2015.

בבחירות 1996 הצביעו 22% מהקולות הערביים לליכוד - סביר שחלק ניכר מהם הגיע מהדרוזים והצ'רקסים, רודניצקי מסביר זאת בכעס על ראש הממשלה שמעון פרס בשל מבצע ענבי זעם בלבנון, ומכך שנתניהו נתפס אז כהבטחה לשינוי. עם זאת, מאז הליכוד לא עברה את ה־5%. העלייה במספר בעלי זכות ההצבעה הערבים ונטישת המפלגות היהודיות פועלות לטובת המפלגות הערביות: אם ב־1992 קיבלו המפלגות הערביות 5 מנדטים בלבד, בין 1996 ל־2013 הן נעו בין 9 ל־11 מנדטים וב־2015 קיבלו 13.

סיבה אפשרית לירידה בהצבעת הערבים למפלגות השמאל היהודיות היא שהערבים נטו להצביע למפלגת העבודה כאשר היתה מפלגת שלטון אפשרית, וחדלו כשהיכולת שלה לסייע למגזר פחתה. עוד סיבה אפשרית היא שחלה ירידה בהיקף התופעה של קבלני קולות. רודניצקי סבור שהאשמה נעוצה גם במפלגות היהודיות שלדבריו "פחות מתעניינות בקול הערבי, ונתפסות כמי שרק רוצות לקחת קולות ולחזור בבחירות הבאות".

מ־2009 ועד 2015 אף מפלגה יהודית לא הגיע ל־5% במגזר הערבי. מחסום זה שברו בבחירות האחרונות מרצ, שקיבלה שם 9% ועברה בזכות הקול הערבי את אחוז החסימה, וכחול לבן עם 8%. במרצ תרמה לכך כנראה העובדה שח"כ עיסאווי פריג' מוקם במקום הרביעי הגבוה ואיש החינוך הדרוזי עלי סלאלחה במקום החמישי; בכחול לבן יש ח"כית דרוזית אחת ואף ערבי במקום ריאלי, ונראה שאת ההצבעה יש להסביר ברצון להחלפת נתניהו.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



10 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

10.
אם מוסכם שהערבים, ככלל, נגד נתניהו, אז מה המסקנה?
כיוון שיש פה מלחמה בין שני לאומים ובני לאום אחד מצהירים די בגלוי שהם נגד מועמד מסויים אז ניתן להניח שבני אותו לאום מבינים שבמלחמה בין הלאומים אותו אחד שהם נגדו כנראה פחות טוב להם. אין כאן שום רצון של ערביי ישראל (ככלל, ברור שיש פרטים שונים) להשתלב בחברה הישראלית הכללית. הם לא רוצים כאן מדינה "יהודית" בשום הגדרה מינימלית ביותר שיש. במקרה הטוב הם רוצים מדינה "דו לאומית" ובמקרה הרע, מדינה חד לאומית פלסטינאית. אם הם נגד נתניהו אז המסקנה היא שיש להצביע לנתניהו. ברור וחד משמעית.
משה  |  10.09.19
8.
רק חילופי שטחים ואוכלוסיה יצילו את המדינה היהודית
בגץ במשך 20 שנה האחרונות עשה הכל לעודד ריבוי אוכלוסיה מוסלמים בארץ. בין אם בדרך של איחוד משפחות ( כל חתונה מסתיימת עם פלסטיני מסתיימת באזרחות ישראלית) והן בדחיית כל נסיון לגרש מסתננים. לידיעת כל המודאגים ממדינה דו לאומית עם יהודה ושומרון . כבר עכשיו יש לנו מדינה דו לאומית
רוני  |  10.09.19
לכל התגובות