נבחרת ישראל לא עומדת בסטנדרטים המינימליים

אנדי הרצוג, מאמן נבחרת ישראל, נכנס ללב של הרבה ישראלים אתמול אחרי ההפסד 2-3 של חניכיו לסלובניה. ההפסד כאב במיוחד בגלל הספיגה בדקה ה-90, שבא אחרי מחצית מצוינת של הנבחרת.

"אנחנו תמיד אומרים 'שיחקנו טוב''. מה זה עוזר?! אנחנו תמיד חוטפים!" זעם הרצוג. "זה לא מקצועי מספיק, אנחנו לא מקצועים. אנחנו לא מקצועים בשער השלישי. זה נורא. אנחנו תמיד מדברים על העפלה, ואז עושים שטויות בלתי אפשריות. זה באמת בלתי אפשרי. אני מצטער... היה לנו משחק ממש טוב מול נבחרת חזקה. הם ניצחו את פולין לפני כמה ימים ואנחנו היינו טובים מפולין, אבל אז אנחנו מפסידים שוב. אנחנו תמיד מדברים על החלומות שלנו אבל אנחנו חייבים לבצע את הפעולות המכריעות על הדשא. תמיד כשאנחנו עושים טעויות מטופשות. זה כבר לא מצחיק!".

רבים ברשתות החברתיות הצביעו על כך שסוף סוף יש מאמן "גבר, שאיכפת לו מהנבחרת". רבים כתבו על כך שהזעם הזה מצדיק את החתמתו לקדנציה נוספת כמאמן נבחרת ישראל. הרצוג אכן זעם. והזעם היה אותנטי. אבל הוא לא זעם בגלל איכפתיות מיוחדת לעם היושב בישראל או ציונות. הוא זעם בגלל שטויות שהשחקנים שלו עשו - נגד סלובניה וגם נגד מקדוניה. הוא זעם על כך שהם לא עמדו בסטנדרטים הנדרשים משחקנים מקצועיים כל ה-90 דקות.

שחקן כדורגל מקצועי צריך לעמוד בסטנדרט טכני מסוים, סטנדרט גופני מסוים, סטנדרט קוגנטיבי מסוים, סטנדרט טקטי מסוים וסטנדרט מנטלי מסוים. אלו סטנדרטים שנמדדים - אמפירית - על ידי קבוצות בכירות באירופה. אלו סטנדרטים שרוב הכדורגלנים הישראלים - גם הטובים ביותר - לא עומדים בכולם. איך אנחנו יודעים? כי בחמש הליגות הגדולות כל שחקן צריך לעמוד בכל הסטנדרטים - ואם הוא לא עומד בהם, הוא לא ישחק בחמש הליגות הגדולות.

הרצוג מסתמך בעיקר על שחקנים ישראליים שעומדים בסטנדרט גבוה יותר מסטנדרט הכדורגל של ליגת העל. לכן הוא בונה את קבוצתו סביב "ליגיונרים" - אפילו כאלה שלא מקבלים את הכותרות הגדולות בוואן. אם היה יכול, הרצוג היה בוחר את שחקניו מליגות שעומדות בסטנדרטים גבוהים יותר.

אז כמה שחקנים ישראליים יש בחמש הליגות הגדולות? אחד וחצי .מואנס דאבור שלא ממש משחק בסביליה וטאלב טוואטחה שמשחק פעם בירח אדום במדי איינטרכט פרנקפורט. יש עוד כמה שהיו שם אבל לא היו טובים מספיק כדי לשמור על מקומם ולכן ירדו לליגות המשנה לליגות הגדולות באירופה. הכוכב של הנבחרת, ערן זהבי, הוא שחקן שכשל בניסיון שלו לתפוס מקום באחת מחמש הליגות הבכירות וכיום עובד בסין - ויש עוד כמה שחקנים בליגות אירופאיות בינוניות ומטה. שחקן העתיד - מנור סולומון - הוא נהדר והתפתח בשאחטר דונייצק. הוא ועילאי אלמקייס מהופנהיים הם הצעירים הישראלים היחידים שמדברים עליהם כבעלי פוטנציאל לאחת מחמש הליגות הגדולות. שניהם עדיין לא עומדים בסטנדרט הכי גבוה ומקצועי של הכדורגל.

וכמה שחקנים בחמש הליגות הגדולות יש ליריבות?

בסלובניה יש שבעה שחקנים כאלו - אחד מהם מככב בהתקפת קבוצת הטובה ביותר בליגה האיטלקית, אחד מהם השוער הכי טוב בלה ליגה בשנים האחרונות. במקדוניה יש שישה שחקנים כאלו - כולל אחד שנחשב לקשר מתחת לגיל 21 הטוב ביותר בארצות יגוסלביה לשעבר. סלובניה ומקדוניה הן מדינות של כ-2 מיליון תושבים. כ-1 מיליון פחות תושבים מאשר לגוש דן.

אגב, לאוסטריה, 8 מיליון תושבים, יש 18 שחקנים בחמש הליגות הבכירות. לפולין, כ-38 מיליון תושבים, יש עשרות שחקנים בחמש הליגות הבכירות. רבים מהם לא טובים מספיק לנבחרת.

ממבט על הסגל בלבד אין מה לצפות מישראל בכלל להיות בתמונת העפלה לטורניר גדול. הוא פשוט לא עומד בסטנדרט המינימלי של סגל בטורניר בינלאומי גדול.

גונבי דעת באולפנים

סכיני הביקורות יצאו על הרצוג אחרי התיקו מול מקדוניה השבוע. מאמנים ישראליים שגונבי דעת בטורי פרשנות ובשיחות בפאנלים בטלוויזיה קשקשו על "כישלון" של המאמן האוסטרי ואף התלוננו על "החלטותיו ההזויות". "מקורות בהתאחדות" - עסקנים חסרי מושג - גם הביעו אכזבה מהמאמן. אם שמים את התוצאות בצד - ומסתכלים מקצועית על הסגל ומה שהרצוג מוציא ממנו - אז אפשר לראות נבחרת שמודעת לבעיות המבניות שלה אבל עדיין משחקת באומץ, נחישות וגאווה. הנבחרת של הרצוג לא נופלת מנטלית מהיריבות שלה וגם לא פעם מציגה יכולות מרשימות במשחק המעבר. לא סתם הכובש המצטיין במוקדמות היורו - בכל אירופה - הוא ערן זהבי (9 שערים כשלבאים אחריו ברשימת הכובשים יש 6). הנבחרת גם עובדת יפה במצבים נייחים ונראה שיש לה סגנון מובהק בתוך מערכים קבועים. בניגוד ל-20,25 שנים האחרונות, הסגנון הישראלי לא מפוחד וחרדתי אלא חופשי ויוזם. המערך לא "מערך העטלף" - כולם נתלים על המשקוף ומקווים לטוב - אלא מערך שמנסה להתמודד עם מחסור חמור בבלמים שעומדים בסטנדרטים המקצועיים הגבוהים ביותר. השחקנים, כך נראה, מעריכים את המאמן ואת המקצועיות שלו.

ישראל אמנם עדיין לא הודחה מיורו 2020 ויש לה עוד סיכוי להעפיל, מהבית או מליגת האומות (זה תלוי בהרבה מאוד דברים), אבל סביר להניח שהשחקנים של הרצוג לא, לפתע פתאום, יעמדו בסטנדרטים הכי גבוהים ושוב נשאר בבית בזמן שנבחרות ממדינות קטנות בהרבה חוגגות בטורניר כדורגל גדול.

לא בגלל המאמן

אבל... וזה חשוב להדגיש... זה ממש לא בגלל המאמן. זה בגלל שרק 0.52% מהאוכלוסייה בישראל הם כדורגלנים רשומים (הרבה מתחת לממוצע האירופאי של 2.63%). מאגר הכישרונות קטן, התחרות הפנימית גרועה.

זה בגלל שהשחקנים הישראליים, בניגוד לעמיתיהם האירופאים, כלואים בקבוצותיהם - בניגוד לרוח החוק של פיפ"א - עד אמצע שנות העשרים לחייהם.

זה בגלל שבישראל אין מגרשים (כ-44 מגרשים למיליון איש כשבכל מדינה נורמלית יש בין 200 ל-500 מגרשים למיליון איש).

זה בגלל שבישראל אין מספיק מאמנים (100 מאמנים למיליון תושבים כשהממוצע האירופי הוא 320 מאמנים למיליון תושבים).

זה בגלל שכבר כמעט 4 שנים מקשקשים במשרד הספורט של מירי רגב על רפורמות מקיפות בכדורגל ושום דבר לא קרה. ההפך, אנשי חברת ספורט בינלאומית מוכר העידו שרשויות הספורט בישראל הציגו "אטימות, יהירות ואגו בלתי אפשרי" במשא ומתן על פרויקט רפורמה שניסו להציג כאן.

גנבי דעת שעובדים, בדרך כלל, באחת מהליגות הגרועות באירופה - הליגה הלאומית של ישראל - יכולים לקשקש עד מחר על כך שהמאמן האוסטרי לא טוב מספיק לנבחרת. אבל העובדה שמאמן נבחרת ישראלי מעולם לא הציגו אפילו 1% מהכנות שהרצוג הציג אחרי ההפסד בסלובניה.

העובדה היא שהשחקנים הישראלים לא טובים מספיק לכדורגל. פשוט לא עומדים בסטנדרטים הנדרשים להצלחה בנבחרות. המאמן הוציא מהם את המקסימום האפשרי. ואולם, הכי טוב של שחקניו פשוט לא טוב מספיק.