"מנהיג מושחת גורם לשחיתות לחלחל לעם"

עוד פחות משבוע יתקיימו הבחירות הכלליות בצל כתבי האישום שמבקש היועץ המשפטי לממשלה להגיש נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בחשד לקבלת שוחד וטובות הנאה. נתניהו לא לבד.  

כנגד ראשי ש"ס ויהדות התורה מתקיימים הליכים פליליים, ויחד - שלוש המפלגות הללו מחזיקות ב־51 מנדטים, כמעט חצי כנסת. וזה בלי ששקללנו את החקירות שהתנהלו בעבר נגד חברי ישראל ביתנו, הבית היהודי (כיום ימינה) והרשימה המשותפת.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

מחד גיסא, התחושה הרווחת היא שמצבנו מעולם לא היה גרוע יותר ושהפוליטיקה הישראלית שקועה עמוק בשחיתות — כיום יותר מתמיד. מאידך גיסא, נראה שהישראלים סלחנים כלפי פוליטיקאים שסרחו ואפילו אדישים לנושא, עד כדי כך שאין להם בעיה להצביע למועמד שלהם גם אם יורשע בפלילים ויישלח למאסר. פרופ' דן אריאלי מאוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה, אחד מחוקרי הכלכלה ההתנהגותית המובילים בעולם, הקדיש את מחקרו האחרון לפסיכולוגיה של השחיתות — כיצד היא מתפשטת, משתרשת ומזהמת את החברה שלנו.

אריאלי. "בניסוי ראינו שמספיק שבעל סמכות יגיד: 'פה אין בעיה לרמות', כדי להשריש שחיתות בקרב המשתתפים" | צילום: FLICKR BY Marjai János/TEDx

זה רק נדמה לנו או שהעולם באמת נעשה מושחת יותר?

"הסכנה הגדולה בשחיתות היא שהיא מתפשטת כמו מגפה: היא מתרבה במהירות, וככל שהזמן עובר קשה יותר להשתלט עליה. ומה שאנחנו מצאנו במחקר שלנו הוא שלעתים מספיקה רק החשיפה לשחיתות כדי להידבק בה.

"ב־2018 דיווח טרנספרנסי אינטרנשיונל, ארגון בינלאומי הנאבק בשחיתות, שכ־70% מ־180 מדינות קיבלו ציון שלילי. לפי מדד השחיתות העולמי שלו מ־2017, אחד מכל ארבעה אנשים הודה כי שילם בשנה החולפת שוחד בעת פנייה לשירותים ציבוריים. במזרח התיכון ובצפון אפריקה הנתון עלה לכאחד מכל שלושה.

"יש מקומות בעולם שבהם משחדים שוטרים כל הזמן. הבושה אבדה. נורמות חברתיות הן מדרון חלקלק; גם אם אתה מתנגד לשחיתות בהתחלה, אתה משתנה בהדרגה בטענה ש'ככה מתנהגים פה'".

איך רואים את זה במחקר שלך?

"במחקר שערכתי עם חוקרי ההתנהגות ולדימיר צ'יטוק, ארון ניקולס, הת'ר מן, טרוי קמפבל ופנגיוטיס מיטקידס, הזמנו סטודנטים למעבדה לשחק משחק שבו נתבקשו להטיל קובייה וירטואלית באייפד בתמורה לפרס. לפני כל הטלת קובייה נאמר למשתתפים לבחור בלב צד של הקובייה (למעלה או למטה) ולדווח על הבחירה אחרי שהם רואים את תוצאת ההטלה.

“לכולם נאמר שהפרס יתבסס על התוצאה שתצטבר ב־30 הטלות. אולם, בפועל המשתתפים היו יכולים להעביר דיווחים כוזבים של תוצאות ההטלות כדי להרוויח יותר כסף - כל נקודה שצברו הקנתה להם סכום כספי נוסף, כך שלכולם היה תמריץ לרמות פשוט על ידי כך שידווחו על הצד המשתלם יותר. הניסוי בא לייצר אצלם דילמה: אם להגיד את האמת ולקבל שתי נקודות או לשקר כדי לקבל חמש נקודות.

"באנו לנבדקים ואמרנו להם שלמשחק הזה יש גרסה נוספת, שבה גובה הפרס המקסימלי הוא לא ארבעה דולרים, אלא 40 דולר. סיפרנו להם שנשבץ אותם באחת הגרסאות על ידי הגרלה. בשלב הזה החוקר שניהל את הניסוי הציע להם להתקדם לניסוי היותר ‘שווה’ תמורת שוחד של שני דולרים. הוא הסביר להם שזה לא חוקי, אך מכיוון שהבוס לא נמצא ניתן להעביר זאת בקלות בלי שיעלו עליהם. 85% שילמו את השוחד.

“הממצא המדאיג יותר היה שכמעט כל הנבדקים ששיחדו את המנהל גם שיקרו הרבה יותר בדיווח שמסרו על תוצאות הקוביות. יתרה מזאת, הם גם גנבו יותר: בדרך כלל כשעשינו את הניסוי הזה ראינו שלאנשים לא היתה בעיה לשחק עם הנתונים שדיווחו, אבל הם לפחות הוציאו מהמעטפה רק את הסכום שהתאים לדיווח.

היה משהו שמנע מהם לעשות את הצעד הנוסף הזה. אבל קבוצת המשחדים לא עצרה כאן, וגם לקחה מהמעטפה יותר מכפי שדיווחה. ההיכרות עם מנהל המחקר המושחת דרבנה אותם גם לגנוב. כלומר מספיק שיהיה מישהו בעל סמכות שיציב נורמה שאומרת: 'פה, אין בעיה לנהוג ככה' כדי להשריש שחיתות. הרעיון שנורמה יכולה להשתנות כל כך מהר בעקבות פגישה אחת עם בעל סמכות היא תוצאה מדאיגה מאוד".

ביל קלינטון, ג'ורג' וו. בוש, דונלד טראמפ | צילומים: אי.פי, אי.אף.פי

"תחשוב רגע: מה עוצר אותך מלהתנהג באופן נלוז? המצפון והחוק. אבל לא בכל מקום אפשר לתפוס אותך על כל דבר, לכן המצפון משחק את התפקיד המרכזי. דמיין שהשעה 04:00 בבוקר ואתה לבד ברחוב עם כלבך, שעושה קקי על הרצפה. אתה עוצר לרגע לחשוב מה לעשות. שחיתות מתרחשת בנקודה שבה אתה אומר לעצמך 'ככה מתנהגים' והכוח הפנימי של המצפון כבר לא עוצר אותנו".

מה גורם למצפון שלנו לצאת מהתמונה?

"בירידה הזאת במדרון ההשחתה אנחנו עוברים הרבה צעדים; בכל צעד אנחנו משתנים קצת, כל צעד מספק לגיטימציה לביצוע הצעד הבא — החמור יותר. במחקר שפרסמתי ב־2008 עם נינה מזר ואון אמיר מצאנו שרוב האנשים פועלים באופן לא אתי כל עוד הם יכולים לשמור על הדימוי העצמי המוסרי שלהם, כלומר להצדיק את מה שהם עושים ולהרגיש עם זה נוח.

"פעם פגשתי רוכב אופניים מקצועי ששמו ג'ו פאפ (Joe Papp), שבעקבות בעיה רפואית התחיל להשתמש בסם ממריץ. זה היה חוקי לחלוטין וחברת הביטוח שלו אפילו מימנה את זה. אבל פתאום נהיה מחסור בסם, אז הוא חיפש מקור אספקה אחר ומצא מפעל בסין שמכר לו. אחר כך שמעו על זה חבריו לקבוצה ורצו גם. מפה לשם, בסוף הוא הורשע בסחר בסמים.

"לי הוא אמר שבדיעבד הוא לא יודע באיזה שלב הוא היה עוצר. בשום שלב הוא לא תפס את המעשים שלו כפסולים. הצעד הראשון שלו היה פגישה עם רופאה שנתנה לו תרופה. אתה מקבל מרשם מרופא, לא תשתמש בו? ואז פתאום יש לך הזדמנות לעזור לחברים, לא תעזור? אם הצעד הראשון היה עם סוחר שהיה אומר לו 'בוא, קח סמים', הוא כנראה לא היה עושה את זה". 

מה אפשר ללמוד מזה על פוליטיקאים ישראלים?

"היכולת לעשות רציונליזציה בכל שלב של תהליך ההשחתה אחידה אצל כולם, אבל אצל פוליטיקאים מה שמשפיע במיוחד הוא ניגוד האינטרסים. פוליטיקאי רוצה לראות את המציאות מתעצבת לפי כיוון שתואם את השקפת העולם שלו. הוא רוצה שהמדינה שלו תצליח ותוביל, אבל גם שהמפלגה שלו תצליח וגם שלמשפחה שלו יהיה טוב יותר. הרצונות המתנגשים הם מנוע מוטיבציוני לעקם את המציאות כדי לראות אותה אחרת.

"כשלוביסט עם הרבה כסף מתחבר לפוליטיקאי הוא גורם לו לשנות את תפיסת המציאות שלו בעזרת טובות הנאה שיוצרות ניגוד עניינים. טובות הנאה יוצרות אפקט פסיכולוגי של קרבה מדומה. כשאדם נותן לך כסף אתה מתחיל קצת לנטות לכיוונו, לקבל את השקפת העולם שלו. לכן צריך לעשות הכל כדי להפחית את ניגודי האינטרסים".

איך?

"קודם כל חייבים למגר את הלוביסטים. אסור לאפשר להם לעבוד בכלל, גם לא תחת מגבלות. הייתי גם מקדיש הרבה תשומת לב לנושא השקיפות. חוק התקציב שלנו, ובעיקר הנושא של ההעברות התקציביות, זה פתח לשחיתות שרק מחכה להתרחש".

בנימין נתניהו, אריה דרעי, יעקב ליצמן | צילומים: אלכס קולומויסקי, עמית שאבי, נמרוד גליקמן

"בניסוי שעשיתי בעבר בדקנו אנשים במכשיר FMRI ואמרנו להם שהם יכולים לשקר כמה שבא להם ולקבל על זה כסף. בהתחלה כששיקרו, ראו שהחלק הרגשי של המוח שלהם 'צעק', כלומר הגיב שלילית לעובדה ששיקרו. אבל ככל ששיקרו יותר המוח הפסיק להגיב לשקר. אנחנו לא רק מתרגלים לשקרים של עצמנו, גם לשקרים של אחרים אנחנו מתרגלים מהר".

"כשטראמפ רץ לנשיאות הפתיע אותי מאוד שלאנשים לא אכפת שהוא מרמה כל כך. רבים ממצביעיו אפילו העדיפו מנהיג רמאי. יש הרבה ערכים אנושיים, ויושר הוא רק אחד מהם. אז מה אתה עושה כשערכים מתנגשים? לבוחרים הרפובליקנים היו הרבה דברים שהיה דחוף להם לשנות. למשל, את ביטוחי הבריאות ואת מדיניות המיסוי. הם העדיפו נשיא רמאי, ובלבד שיהיה אכפת לו מהעקרונות האלו שחשובים להם יותר.

"זה במידה מסוימת גם מה שמצביעי נתניהו או המפלגות החרדיות אומרים לעצמם; הם יצדיקו את חוסר היושר שבו מואשמים מנהיגיהם בשם קידום האינטרסים של הקבוצה. זו רציונליזציה של שחיתות. זה תהליך מסוכן מאוד משום שאם מחליטים לוותר על יושר, מוותרים עליו להרבה זמן. אג'נדות מתחלפות כל הזמן, אבל יושר קשה להשליט מחדש לאחר שמוותרים עליו".

 

להאזנה לפודקאסט
לחץ כאן

החודש המליצו היועמ"ש והמשטרה להעמיד לדין שני פוליטיקאים בכירים - חיים כץ ויעקב ליצמן. איך סמיכות כזו של מקרים משפיעה על האזרח הקטן?

"זה עושה כמה דברים: דבר ראשון, המחויבות לממשלה יורדת. אני מוכן להתערב, למשל, שהמחויבות של בעלי עסקים קטנים לשלם מע"מ תרד. זה נובע ממנגנון החשיבה הקבוצתית שמדריך אותנו באימוץ נורמות. במילים אחרות, אם מישהו מהקבוצה שלי עושה את זה, אז גם לי מותר. וכשמדובר במנהיג בקבוצה, הרציונליזציה הזאת חזקה עוד יותר. במקסיקו, למשל, קושרים את התופעה הרחבה של התחמקות מתשלום מס בשחיתות השלטונית הגואה".

שחיתות פוליטית יכולה לעודד התנהגויות פסולות שהן לאו דווקא מושחתות, כמו נהיגה פרועה או השלכת פסולת ברחוב?

"ראש ממשלה מושחת לא יגרום לך לבגוד בבן הזוג או לרמות את החברים שלך בפוקר. עם זאת, הרעיון שכל אחד צריך לדאוג בעיקר לעצמו פוגע בתפיסה שאנחנו פה בשביל כולנו. צריכה להיות מעורבות של הממסד השלטוני כדי לדרבן אותנו לנהוג בצורה אתית. לא מזמן אמר לי בכיר בצבא האמריקאי שבגלל טראמפ מידת הנכונות של אנשים איכותיים להתגייס ירדה ביותר משליש, ואלו שכבר מתגייסים - המוטיבציה שלהם נמוכה יותר. בישראל יש אומנם גיוס חובה, אבל שחיתות שלטונית יכולה לפגוע בהיענות לשרת במילואים, למשל.

"היכולת שלנו להתרגל יכולה להיות נפלאה, אבל במקרה של הסתגלות לשחיתות היא מסוכנת מאוד. ואם לא נגיב לשחיתות בפוליטיקה, הדברים רק יחמירו. עולם שבו האמת איננה ערך הוא מסוכן והרסני. המשמעות היא אובדן מוחלט של אמון הציבור בהנהגה וחוסר יכולת שלה לקבל החלטות נכונות".