צילום: מוטי קמחי
ספחת הסיפוח של נתניהו
טראמפ וסינוואר שיגרו שני טילים על הראש של נתניהו. הטיל של טראמפ היה מטאפורי - פיטורי היועץ ג'ון בולטון התומך ברעיונות הסיפוח של ישראל, ואילו הטיל מעזה היה אמיתי. מעל כל זה מרחפת השאלה: איך מגדירים את גבולות מדינת ישראל
מסתבר שיש גבול בינלאומי ליכולת של ראש הממשלה בנימין נתניהו לתעתע בבכירים כיועץ המשפטי לממשלה או כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית.
קראו עוד בכלכליסט
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ומנהיג החמאס יחיא סינוואר הפגינו עצמאות ושיגרו שלשום שני טילים על הראש של נתניהו. הטיל של טראמפ היה מטאפורי, פיטורי היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון, ואילו הטיל מעזה היה אמיתי.
זה התחיל עם יו"ר ועדת הבחירות חנן מלצר שדחה את עתירות כחול לבן והמחנה הדמוקרטי, ואפשר לנתניהו לשאת הצהרה אחר הצהריים בכפר המכביה. בליכוד טענו כי ההכרזה על סיפוח בקעת הירדן אינה תעמולת בחירות אלא "בעלת ערך חדשותי ואינפורמטיבי". אבל רק הטיל מעזה הפך בסופו של יום לאירוע בעל ערך חדשותי ואינפורמטיבי, בעיקר בעל ערך לחמאס: ראש ממשלת ישראל נסוג בזריזות מדוכן הנואמים באשדוד ומובהל בידי המאבטחים למקום ממוגן.
1. האם ההצהרה בכפר המכביה על סיפוח בקעת הירדן היא בעלת ערך חדשותי? אולי אם קושרים את ההבטחה לטיל של טראמפ. "מתוך כבוד לנשיא טראמפ אמתין עם החלת הריבונות על כל היישובים עד להצגת התוכנית", אמר נתניהו. ואז נפל על ראשו עוד מטח - ג'ון בולטון, התומך הנלהב ביותר של ישראל ורעיונות הסיפוח שלה בממשל האמריקאי, עף מתפקידו. כמו טיל, מתבקש לומר.
הנושא הזה עורר אתמול שיח ציבורי שחשף אי בהירות באחד הנושאים האקוטיים ביותר לגורלה ולהתנהלותה של מדינת ישראל - סיפוח שטחים. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין אמר אתמול שהסיפוח דורש חקיקת כנסת מורכבת. מיד אחריו טען שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' שכבוד היו"ר טעה ולא נחוצה חקיקת כנסת. בוויכוח הזה הצדק עם סמוטריץ'. החוק קובע בסעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט: "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ־ישראל שהממשלה קבעה בצו". תיקון זה שימש בשעתו להחלת החוק הישראלי במזרח ירושלים. לעומת זאת, חוק רמת הגולן החיל את "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה", בשטחה של רמת הגולן.
ולמה כאן נדרש חוק ולא החלטת ממשלה? כי פקודת סדרי השלטון והמשפט קובעת שלממשלה יש סמכות להחיל את החוק הישראלי "בכל שטח של ארץ־ישראל" שהוגדר בידי המנדט הבריטי, ואילו רמת הגולן אינה שטח של ארץ ישראל על פי ההגדרה. לכן, נחוצה היתה חקיקה של הכנסת. ואילו בירושלים, כמו גם בבקעת הירדן, ניתן להסתפק בהחלטת ממשלה.
2. כדאי לשים לב לרטוריקה. החוקים והצווים אינם מדברים על סיפוח אלא על החלת המשפט הישראלי. אין באמת הבדל בין השניים, אם כי מנחם בגין מצא לנכון להעיר לח"כ אמנון רובינשטיין במהלך הדיונים בכנסת על חוק רמת הגולן: "אתה משתמש במילה 'סיפוח'. אני לא משתמש בה".
והנה, חוק ההסדרה, שתלוי ועומד בבג"ץ, נחקק בידי הכנסת למרות שניתן היה להשתמש בצו ממשלתי. לכך יש שני הסברים. הראשון, שהממשלה נגררה לחוק הזה בלחץ הבית היהודי שהחלה את הסיפור הזה בהצעת חוק פרטית של סמוטריץ', וממשלת נתניהו שחששה להצטייר כשמאלנית ולכן אימצה אותו. השני, שנדרש חוק כדי להחיל בשטחים פרוצדורת הפקעות ששונה מההסדרים שקיימים בחוק הישראלי, כך שלא היה די בהחלטה עקרונית של הממשלה להחיל את המשפט הישראלי בשטחים, וצריך היה לחוקק מערכת נפרדת. בכל מקרה, היועמ"ש אביחי מנדלבליט התנגד לחוק ההסדרה ועתירה לביטולו ממתינה להכרעת בג"ץ שתגיע מן הסתם אחרי הבחירות.
מנדלבליט גם הבהיר לנתניהו כי ממשלת מעבר לא יכולה לקבל הכרעות מדיניות כמו סיפוח בקעת הירדן וצפון ים המלח. מנדלבליט מעדיף שלא להתייחס למלוא עוצמת שאלת הסיפוח, והשלכותיה הבינלאומיות, ולהספק בנימוק מינורי - לא עכשיו, ביבי, לא לפני הבחירות.
3. מזרח ירושלים, רמת הגולן, חוק ההסדרה ואולי בקעת הירדן. כל אלה מפנים זרקור לאחת השאלות המרתקות והעמומות ביותר בתולדות המדינה.
שאלה שאין לה תשובה: מהם גבולותיה של ישראל? אין במגילת העצמאות, אין בחוקי היסוד שהם החוקה, ואין בכל מסמך רשמי אחר, הכרזה מפורשת של ישראל מהם גבולותיה. מאז הקמת המדינה נקבעים הגבולות במלחמות, בהסכמי הפסקת אש, בצווים ובחוקים נקודתיים שמרחיבים בשיטת הסלמי את הגבול. מגבולות החלוקה של החלטת האו"ם, לגבולות שאחרי מלחמת השחרור, ואחר כך מלחמת ששת הימים שאחריה סופחו ירושלים ורמת הגולן. חוק ההסדרה הוא סוג של "הבה נתחכמה" מתנחלי־נכלולי. כדי לפתור בעיה של הפקעות קרקע פרטית פלסטינית שאסורה לפי החוק הבינלאומי והבג"ץ הישראלי - מחוקקת הכנסת חוק שמשמעותו סיפוח עקיף.
את עמימות הגבולות הנחיל ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון שזיהה את הפוטנציאל הצבאי והמדיני של ישראל להתרחב מהגבולות הצרים שהוקצו לה בהחלטת החלוקה: "החלטנו להתחמק מהשאלה הזאת מטעם פשוט: אם האו"ם יקיים את החלטתו - הרי אנו מצדנו נכבד את ההחלטות. עד עכשיו לא עשה האו"ם כזאת. ולכן לא הכל מחייב אותנו והשארנו את העניין פתוח. השארנו את הדבר הזה פתוח להתפתחות". ומאז, הכל כפוף להתפתחויות.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה