אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מקומות 20-11: ממארק צוקרברג ועד משה ברקת צילום: בלומברג

100 המשפיעים

מקומות 20-11: ממארק צוקרברג ועד משה ברקת

ההשקה הצפויה של מטבע הקריפטו ליברה רק תגדיל את ההשפעה של צוקרברג והחברה שלו, נגיד בנק ישראל יתבקש להתמודד עם הפלונטר המוניטרי וכלבי השמירה של נתניהו ימשיכו להמתין לתמורה ראויה

24.09.2019, 09:34 | כתבי כלכליסט
מקום 11: מארק צוקרברג, מייסד ומנכ"ל פייסבוק

ייכנס לזירת מטבעות הקריפטו כדי לכבול אותנו חזק יותר

מארק צוקרברג, צילום: רויטרס מארק צוקרברג | צילום: רויטרס מארק צוקרברג, צילום: רויטרס

השנה האחרונה היתה עדות מצוינת לעוצמת ההשפעה שיש לפייסבוק ולעומד בראשה על חיינו: שנה וחצי של שערוריות מתוקשרות, מקיימברידג' אנליטיקה, דרך החשיפות על נוהלי שיתוף מידע בעייתיים, עבור בכישלון של ההנהלה לזהות את בעיית הפייק ניוז ובהתערבות הרוסית בפלטפורמה במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית, ועד הקנס העצום בסך 5 מיליארד דולר שקיבלה מה־FTC - ואחרי כל אלו פייסבוק חזקה מתמיד, עם מספר משתמשים שרק ממשיך לעלות, והכנסות ורווחים שממשיכים לזנק.

ובעצם זה די מובן, בהתחשב בחלחול של פייסבוק ומוצריה (ווטסאפ, אינסטגרם) לכל היבט של חיי היומיום. אפשר להתקיים בלי פייסבוק בדיוק כפי שאפשר להתקיים בלי חיבור לאינטרנט: זה אפשרי, אבל קשה לאללה. למי יש כוח להתחיל להתמודד?

בשנה הקרובה השפעתם של צוקרברג והחברה שיצר רק עתידה לגדול, עם ההשקה הצפויה של מטבע הקריפטו ליברה - בהנחה שהחברה תתמודד בהצלחה עם המשוכות הרגולטוריות, שהולכות ומתרוממות מאז הכריזה על המהלך. כן, המטבע לא נשלט ישירות על ידי פייסבוק אלא על ידי גוף ששמו "ארגון ליברה", שפייסבוק היא רק אחת מכ־30 חבריו, אבל לאיש אין ספק שהרשת החברתית היא הכוח המניע שמאחורי המהלך, ושיכולתה להכווין אותו תהיה מכרעת. היא גם תהיה בחזית היצירה של יישומים ושירותים לליברה באמצעות חברה־בת חדשה: קליברה.

לדומיננטיות של פייסבוק בחיי משתמשיה יש כמובן גם היבטים שליליים, ועם חלק מהם החברה עדיין מתקשה להתמודד: ביטויי שטנה וגזענות, קריאות לאלימות, מקום מפגש של גורמים קיצוניים שמלבים שנאה ומחלוקת — אלו בעיות קבועות ומוכרות היטב של פייסבוק. חלק מהן מתפרצות מדי פעם אל פני השטח: במרץ שעבר, המחבל שביצע את פיגוע הירי בכרייסטצ'רץ' שבניו זילנד, שבו נרצחו 51 בני אדם, שידר את החלק הראשון של הפיגוע שלו באמצעות פלטפורמת השידורים החיים של פייסבוק.

רבים מבקשים מפייסבוק לעשות יותר, רבים אחרים מזדעקים ברגע שהיא נענית לבקשות ומתחילה לצנזר תכנים או לסלק משתמשים. מלכוד 22 שהחברה תהיה חייבת למצוא דרך להתיר.

עומר כביר

  

מקום 12: פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל

תחמושת הריבית אזלה, בדיוק כשהמיתון העולמי מתקרב

אמיר ירון, צילום: אלכס קולומויסקי אמיר ירון | צילום: אלכס קולומויסקי אמיר ירון, צילום: אלכס קולומויסקי

עד ספטמבר 2018 אמיר ירון, שניהל קריירה אקדמית בארצות הברית, היה אנונימי בציבור הישראלי. אלא שלפני שנה קיבל ירון במפתיע הצעה מפרופ' אבי שמחון, יועצו הכלכלי ומקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו: להתמנות לנגיד בנק ישראל.

 

בניגוד למינויה של ד"ר קרנית פלוג, שהיה ברירת מחדל מבחינת נתניהו, את ירון הוא מינה בשמחה לתפקיד. השניים חולקים השקפות עולם כלכליות דומות, המאמינות בשוק חופשי ומגזר ציבורי רזה ויעיל. את ההוכחה לכך שירון מאמין בהתערבות מינימלית בשווקים ראינו בשוק המט"ח. מאז נכנס לתפקידו לא נרשמה התערבות משמעותית בשוק המט"ח, וזאת על אף התחזקות השקל מול סל המטבעות, וירידה מתחת לרף ה־3.5 שקלים לדולר.

המבחן הראשון של ירון היה בסוף יולי האחרון: התחזקות השקל העלתה אותו לכותרות, והובילה להפעלת לחצים לטובת התערבות בשוק. לפי שעה, ירון עומד היטב בלחץ וממשיך לשמור על מדיניות האי־התערבות. עם זאת, הוא לא נותר אדיש למצב, ובצעד חריג פרסם הודעה כי בנק ישראל לא יעלה את הריבית בתקופה הקרובה.

בטווח הקצר, האתגר המרכזי של ירון הוא התמודדות עם הפלונטר המוניטרי: לו היה בידו, כבר היה מעלה את הריבית ומשאיר לעצמו נשק להרחבה מוניטרית במקרה של האטה, אולם האינפלציה הנמוכה והפחתת הריבית בארה"ב אינן מאפשרות זאת. במקביל הממשלה סובלת מגירעון גבוה, כך שגם הרחבה פיסקלית במקרה של האטה לא באה בחשבון. ירון מודע לכך שהכלים לטיפול במשבר אפשרי מוגבלים, ולכן חשוב לו שהממשלה תטפל בגירעון בהקדם, ועם הקמת הממשלה החדשה הוא צפוי להגביר את הלחץ בתחום.

עירית אבישר

    

מקום 13: שי ניצן, פרקליט המדינה

ייפרד מהתפקיד עם החלטה בתיקי נתניהו

שי ניצן, צילום: יאיר שגיא שי ניצן | צילום: יאיר שגיא שי ניצן, צילום: יאיר שגיא

שי ניצן יסיים את תפקידו כפרקליט המדינה בדצמבר. שימועי ראש הממשלה נתניהו נקבעו לתחילת אוקטובר. השאלה היא אם ניצן יהיה שותף בכיר בתהליך קבלת ההחלטה הסופית בתיק — האם יואשם ראש הממשלה, ובאילו אישומים. נכון שההחלטה הסופית היא בידי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, אבל ניצן, יחד עם עו"ד ליאת בן־ארי, התובעת בתיק, הם שני הבכירים בפרקליטות שלדעתם יהיה משקל גדול בהחלטת היועץ. ניצן נוטה לקו המחמיר של בן־ארי, שבבסיסו שלושה אישומי שוחד, יותר מאשר לקו המקל של מנדלבליט (שוחד בתיק 4000 והפרות אמונים בתיקי 1000 ו־2000).

 

אחד ההסברים להדחת מנכ"לית משרד המשפטים, אמי פלמור, בידי שר המשפטים אמיר אוחנה, הוא השתתפות המנכ"ל בוועדה לבחירת מחליפו של ניצן. השאיפה של נתניהו ובא כוחו במשרד, אוחנה, היא למצוא מחליף לניצן, שייכנס לתפקידו כשעדיין אין החלטות בתיקים. כפי שנתניהו החליף מבקר מדינה ונציב שירות מדינה לפרסונות שישרתו את האינטרס, עכשיו היעד הוא פרקליט מדינה. הפרוצדורה שונה וקשה יותר, אבל כל מאמץ כשר להגשמתה.

מעבר לזה, בחודשים האחרונים ניצן ממוקד במשימה חשובה: הוא זועק ומתריע מעל כל במה אפשרית מפני הסכנה שבאובדן אמון הציבור בפרקליטות ובמערכת המשפט. הוא שב ומשנן שהפרקליטות פועלת בתום לב, ללא מניעים זרים, ללא פוליטיזציה, ובמקצוענות ניטרלית.

ניצן ביסודו הוא איש מערכת מאוזן וממלכתי, והנה לקראת שלהי כהונתו נקלע לדילמה קשה בין המחויבות לפרקליטים שתחתיו, שמחמירים עם ראש הממשלה, לבין המחויבות ליועץ שמעליו, שזהיר ומקל יותר. מתוך שתי המחויבויות הללו, זו שתגבר תהיה זו שתקבע את אקורד הסיום לכהונתו.

משה גורלי

  

מקום 14: ליאת בן־ארי, פרקליטת מחוז מיסוי וכלכלה בתל אביב

“הזרוע המבצעת" במשפט מול ראש הממשלה

ליאת בן ארי, צילום: עמית שעל ליאת בן ארי | צילום: עמית שעל ליאת בן ארי, צילום: עמית שעל

ליאת בן־ארי נמצאת ברשימה זו בגלל פונקציה שייעדו לה הגורל ואביחי מנדלבליט — התובעת בתיקי ראש הממשלה. בוויכוח הגדול אם מנדלבליט פועל כדי לטפל בראש הממשלה בכפפות משי או כפפות ברזל, בן־ארי היא ראיה לטיפול נוקשה. ואכן, כך עלה מהמלצותיה להאשים את נתניהו בשוחד, החמורה בעבירות הון־שלטון, בכל שלושת התיקים. מנדלבליט לא נענה להמלצות אלו וריכך את הסעיפים: שוחד רק בתיק 4000 והפרת אמונים ב־1000 ו־2000. השורות האלה נכתבות לפני השימועים שתקיים בן־ארי לחשודים (מלבד ראש הממשלה, שיישמע בפני היועץ).

 

ניהול תיק כזה — אם יוגש, ואם נתניהו יגיע לאולם במחוזי בירושלים כראש ממשלה — יהיה חסר תקדים. התביעה בראשות בן־ארי עשויה להיחשף למצבים שלא נראו מעולם בבתי המשפט. נניח שבאמצע דיון חשוב נכנס המזכיר הצבאי ולוחש לשופט שנוכחותו של ראש הממשלה חיונית בגלל חשש להתלקחות צבאית, והשופט יקרא לבן־ארי ויבקש את תגובתה לבקשת המדינה לדחייה בלתי־מוגבלת במשפט בגלל המצב הביטחוני. האם תיעתר? האם תשאיר זאת לשיקול בית המשפט? אלו שאלות שזמנן טרם הגיע, אבל הן כבר מציצות מאחורי הפרגוד, ממתינות שחלקי הפאזל יתחברו: שנתניהו יהיה ראש ממשלה, שיוגש כתב אישום, שנתניהו יבחר לנהל את התיק כראש ממשלה ולא יפרוש בעסקת טיעון. ואם תהיה עסקה, לעמדת בן־ארי תהיה חשיבות בגיבושה.

כלא או לא, הקלה באישומים או לא. נכון שהיועץ יכריע, אבל בחירתו בבן־ארי לנהל את המערכה מקבילה ליחסים שבין שר ביטחון לרמטכ"ל: בן־ארי היא הזרוע הביצועית מול ראש הממשלה. במובן זה בחר היועץ רמטכ"ל שחותר למגע, ולא בפיגורה הרופסת שנתניהו היה מאחל לעצמו.

משה גורלי

  

מקום 15: ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה

בדרך לשיא של סטלין

ולדימיר פוטין, צילום: רויטרס ולדימיר פוטין | צילום: רויטרס ולדימיר פוטין, צילום: רויטרס

כשייכתבו ספרי ההיסטוריה על התקופה הנוכחית, דמויות המנהיגים המעניינים ביותר יהיו ללא ספק טראמפ, נתניהו, ארדואן ופוטין, אלה שמכונים היום ה־Strongmen. כולם נבחרו בבחירות דמוקרטיות (לפחות לכאורה), אך השלטון הממושך והלא־מוגבל־חוקתית של שלושה מהם מיוחס לפחד שהם מפיחים באזרחיהם. טראמפ נבנה על פחד כלפי זרים ומהגרים, נתניהו נבנה על פחד מאיראן ומערבים, וארדואן על הפחד מאלה שרוצים להרוס את האיסלאם. ופוטין?

 

זו הגאונות המתעתעת של מי שעומד בראשה של רוסיה: השלטון שלו לא מבוסס על פחד מגורם אחד מסוים. הפחד הוא ממשהו לא מוגדר. לא ברור. בעצם החשש הוא מהכל. חינו של כל אחד יכול לסור ובבתי הכלא יש תמיד מקום פנוי (ולא רק עבור האזרחים המקומיים).

בניגוד למקבילו האמריקאי חובב התקשורת והציוצים, פוטין לעולם אינו מרים את קולו, אבל החיוך שלו מבהיל את יריביו יותר מצעקות. עיני הדג הקרירות ופני הפוקר מאפשרים לפוטין בן ה־66 לשלוט ביד רמה באמצעות קריצה ומנוד ראש.

באוגוסט האחרון פוטין ציין שני עשורים של שליטה בלתי מעורערת ברוסיה: גם כאשר החוקה מנעה ממנו להמשיך ולכהן כנשיא, הוא מינה לנשיא את דמיטרי מדבדב, בובה על חוט עבה כל כך שאיש אף לא ניסה להפוך אותו לשקוף. כפי שבישראל משווים כעת את כהונתו הארוכה של נתניהו לזו של בן גוריון, הארוכה ביותר לפניו, כך ברוסיה מציינים כי עד היום, המנהיג היחיד ששלט במדינה יותר משני עשורים היה יוסף סטלין (כמעט 24 שנים כשליט יחיד). פוטין אמנם לא עוסק בטיהורים ממוסדים, אך אפשר להעביר לא מעט קווים מקבילים בינו ובין סטלין — לפחות בכך ששניהם נתפסו מאיימים הן כלפי חוץ והן כלפי פנים, וכך הפכו את מעמדה של רוסיה בעולם למשמעותי בהרבה ממה שמשקף כוחה הכלכלי. כיום, זה בולט בעיקר בנוכחות ובהשפעה המחודשת של רוסיה במזרח התיכון.

סופי שולמן

מקום 16: דודי אמסלם, דוד ביטן ומיקי זוהר, חברי כנסת מהליכוד

כלבי השמירה של נתניהו

דוד ביתן, דוד אמסלם ומיקי זוהר, צילומים: עמית שעל, אוהד צויגנברג, עומר מסינגר, אביאור אבו דוד ביתן, דוד אמסלם ומיקי זוהר | צילומים: עמית שעל, אוהד צויגנברג, עומר מסינגר, אביאור אבו דוד ביתן, דוד אמסלם ומיקי זוהר, צילומים: עמית שעל, אוהד צויגנברג, עומר מסינגר, אביאור אבו

שר התקשורת דודי אמסלם, ועמיתיו לסיעת הליכוד דוד ביטן ומיקי זוהר, נמנים על נאמניו המסורים ביותר של בנימין נתניהו, ויש שיאמרו אף עושי דברו - הן במסדרונות הכנסת והן בהגנה עליו בכלי התקשורת. האם הנאמנות הזו משתלמת? תלוי את מי מהם שואלים.

 

אמסלם, למשל, טען בינואר 2019 בראיון ל־ynet כי "מיליונים ייצאו לרחובות" אם היועץ המשפטי מנדלבליט יפרסם את החלטתו בדבר הגשת כתב אישום נגד נתניהו לפני הבחירות. "שלוש שנים המשטרה והפרקליטות צדות את נתניהו", רשף אז. קודם לכן, כיו"ר ועדת הפנים בכנסת ה־20, הוא הרבה לתקוף את המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, והוביל - עצמאית? בשליחות נתניהו? - את "החוק הצרפתי" האוסר על חקירת ראש ממשלה מכהן, ואת "חוק גדעון סער" המונע מהנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על מי שאינו ראש מפלגה. שתי הצעות החוק הללו לא צלחו, אבל לאמסלם הן עשו רק טוב: עובדה, ביולי מינה אותו נתניהו לשר התקשורת.

ביטן, קודמו בתפקיד יו"ר הקואליציה (שנאלץ לעזוב את התפקיד נוכח חקירות המשטרה בעניינו), קידם את אותם חוקים וחשף שיניים גם הוא נגד מבקריו של נתניהו. זוהר הגיש את החוק הפוטר את נתניהו מתשלום מס על השימוש במעון הרשמי, הרכב הממוגן והוצאות המדינה בווילה בקיסריה (שעבר), את החוק לפיזור הכנסת (שעבר גם הוא) לאחר שנתניהו לא הצליח להרכיב קואליצה במסגרת הזמנים שניתנה לו בחוק, ואת החוק למתן חסינות לראש הממשלה (ימים יגידו אם יעבור).

בבחירות לרשימת הליכוד שנערכו בפברואר תפס ביטן את המקום ה־24 וזוהר את המקום ה־28, כאשר המקום ה־21 נשמר לשריון של נתניהו. כשראש הממשלה המשיך לאחוז בשריון הזה, אמר אז ביטן "הנאמנות לא משתלמת: לאורך כל הקדנציה שילמנו מחיר בהגנה על נתניהו, ועכשיו הופקרנו". רק כשההתמרמרות בספסלי הליכוד גברה, ויתר נתניהו על השריון שלו "מתוך הערכה לביטן וזוהר".

בעת שנתניהו צירף בקיץ 2019 שרים חדשים לממשלה, ביטן קיווה להתמנות כשר אך לשווא: נתניהו מינה את אמסלם לשר התקשורת ואת אמיר אוחנה לשר המשפטים. ביטן וזוהר מחכים לתפקיד כעת, אבל ספק אם נאמנותם תוביל אותם לתפקידי מפתח, לאור הפלונטר הפוליטי אליו נקלע נתניהו בסבב הבחירות הנוכחי.

צבי זרחיה

 

מקום 17: יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות

השימוע יכריע את ההמשך

יעקב ליצמן, צילום: אוהד צויגנברג יעקב ליצמן | צילום: אוהד צויגנברג יעקב ליצמן, צילום: אוהד צויגנברג

בשנה האחרונה יעקב ליצמן היה אגוז קשה לפיצוח, בכל הקשור להשגת פשרות בחוק הגיוס. הוא נעמד על הרגליים האחוריות כשהחוק התקבל ביולי 2018 בקריאה ראשונה, ולא מצמץ גם כשהמחלוקת הובילה לסבב הבחירות של ספטמבר 2019. האם ההתעקשות היתה מוצדקת? ליצמן הכריז שלא יישב בממשלת אחדות בהשתתפות יאיר לפיד, אך החרדים מבינים שהישארות מחוץ לקואליציה תפגע ביכולתם להשיג תקציבים.

 

זה לא כאב הראש היחיד שמלווה את ליצמן. השנה הבשילו שתי חקירות שנוהלו בעניינו בחשד שניצל את מעמדו כדי להשפיע על החלטותיהם של דרגים מקצועיים במשרד. חקירה אחת עוסקת בניסיון לכאורה של ליצמן להשפיע על חוות דעתם של פסיכיאטרים עובדי משרדו בקביעת כשירותה הנפשית של מלכה לייפר, אזרחית אוסטרליה שנחשדה בעבירות פדופיליה וברחה לישראל; החשד הוא שליצמן רצה לסייע ללייפר, חסידת גור כמוהו, להימנע מהסגרה לאוסטרלים. הפרשה השנייה עסקה בהתערבות לכאורה שלו לטובת מסעדת גולדיס הירושלמית, שנמצאו בה ליקויי תברואה שהסבו נזק בריאותי למספר אנשים. שתי החקירות הללו עברו ליועץ המשפטי לממשלה, לאחר שהמשטרה המליצה להעמיד את ליצמן לדין בחשד לעבירות מרמה, הפרת אמונים, הצעת שוחד והדחה בחקירה. ליצמן עצמו דחה את ההאשמות ואמר כי פעל על פי חוק.

ראש הממשלה נתניהו לא מתרגש: אם יצליח להרכיב קואליציה עם החרדים, הוא צפוי למנות את ליצמן לקדנציה נוספת במשרד הבריאות – לפחות עד להגשת כתב אישום נגדו. אולם לאור תוצאות הבחירות האחרונות, אפשרות זו הולכת ומתרחקת.

כסגן שר הבריאות, הצליח ליצמן להגדיל את תקציב הבריאות ב־39% בשנים 2015–2019. עם זאת, מצב המערכת עדיין בכי רע, עם מוכנות נמוכה לאתגרים שבדרך ועומס רב על מיטות האשפוז. יצוין שבמו"מ הקואליציוני עם נתניהו במאי 2019 התקבלו מרבית תביעות של ליצמן: תוספת של 700 מיליון שקל לסל הבריאות ב־2020, העלאת מס הבריאות ב־0.5% כדי לאפשר ביטוח סיעודי ממלכתי, ותוספת מיטות בבתי החולים.

צבי זרחיה

 

מקום 18: אמיר אוחנה, שר המשפטים

קידום הלהט"ב מתחיל בחיבוק חם לקפטן ג'ורג'

אמיר אוחנה, צילום: טל שחר אמיר אוחנה | צילום: טל שחר אמיר אוחנה, צילום: טל שחר

מיומו הראשון כשר, אמיר אוחנה מפזר הצהרות לוחמניות נגד המערכת שעליה הופקד: את הייעוץ המשפטי והפרקליטות האשים בפוליטיזציה ותפירת תיקים, את פסקי הדין הציע לא לכבד, את בתי המשפט השווה לקזינו. האם מדובר במאמץ־על להצטיין כדי לקבל מינוי קבוע אחרי הבחירות, או שהוא באמת מאמין שמדובר בממלכת אופל שעליו לתקן?

 

שתי התשובות נכונות. לאוחנה יש דיאגנוזה, בינתיים כללית, גם למחלה וגם לתיקון, ואלה עיקרי משנתו: המערכת אינה דמוקרטית, השופטים אינם נבחרים, הם אינם מורי דרך או מנהיגי הדור, אין זה תפקידם לבטל חוקים ועליהם לדעת את מקומם. לפי שעה אין לאוחנה תכנית פעולה מסודרת, אבל יש להניח שימשיך בשביל בו צעדה שקד — סירוס הפרקליטות והיועצים משפטיים, סירוס השפיטות וזכות העמידה, מינויים שמרניים לבתי המשפט, ואולי גם העברת פסקת ההתגברות ויוזמות נוספות שנבלמו עד כה בידי המערכת הפוליטית. כל היוזמות הללו מכונסות תחת ההתקרבנות המסורתית של שלטון הימין, להלן "הפקעת המשילות מידי נבחרי הימין בידי משפטנים שמאלניים שמנהלים את המדינה".

אוחנה הכין את הקרקע לניצחון נוסף של נתניהו בבחירות, זה גם הרקע להחלטתו להדיח בטרם עת את מנכ"לית משרדו אמי פלמור. אבל אם קיווה להישאר במשרד המשפטים במינוי קבוע, תוצאות הבחירות, שאינן מאפשרות לנתניהו להקים ממשלה ימנית צרה, הופכות את הסיכוי שאפשרות זו תתממש לקלוש ביותר.

אוחנה מתהדר בתפקיד השר הראשון מהקהילה הגאה, חודשים ספורים אחרי שישב על הבמה עם קפטן ג’ורג’, תומך ליכוד ופעיל ברשתות החברתיות שלא חסך דברי גנאי על הקהילה. שרי המשפטים בישראל מסגלים בשנים האחרונות דיבור כפול: תלוי מי מאזין, תלוי את מי צריך לרצות. הם גם מקפידים לדבר על קדושת הביקורת והתיקון הנחוצים תמיד; השאלה הגדולה היא אם את התיקון הזה הם מתכננים על חורבות המערכת לאחר שיהרסו אותה, או תוך התנהלות שמכבדת את עצמאותה, הישגיה והמסורות שעליה נבנתה.

משה גורלי

  

מקום 19: חדוה בר, המפקחת על הבנקים

מגנה על חברות כרטיסי האשראי מפני הבנקים

חדוה בר, צילום: רונן פדידה חדוה בר | צילום: רונן פדידה חדוה בר, צילום: רונן פדידה

שנה סוערת עברה על המערכת הבנקאית: שלושה מתוך חמשת מנהלי הבנקים הגדולים (פועלים, לאומי ודיסקונט) הודיעו על פרישה, לאחר שבפגישות סגורות איתה הביעו שניים מהם מורת רוח נוכח חוק שכר הבכירים והתריעו מפני נטישה גוברת של מנהלים. בר ליוותה מקרוב את הליך בחירת המנהלים שיחליפו את הפורשים, ואף מעבירה מסרים לדירקטוריונים של הבנקים, שלושתם ללא גרעין שליטה, כשמי מהמועמדים אינו נראה לה מתאים.

 

מצב עימו התמודדה בשנה החולפת הוא עלייה ברמת הסיכון באשראי הצרכני: הפיקוח השיק השנה גם את מאגר נתוני האשראי, שאמור להגביר תחרות מצד בנקים קטנים ושחקנים חוץ־בנקאיים שייחשפו לדירוג האשראי של הלקוח, וגם לאפשר לנותני האשראי להיזהר ממתן אשראים ללקוחות עם רמת מינוף גבוהה.

בר נושאת עיניה לשכלול המערכת הבנקאית באמצעות הגדלת סל השירותים הדיגיטליים, בד בבד עם המשך ההתייעלות וסגירת סניפים, ולשכלול שוק התשלומים והכנסת אמצעי תשלום מתקדמים. אלא שכאן התמודדה בר עם זעמן של חברות כרטיסי האשראי, שהיא עצמה הובילה את הפרדתן מהבנקים: אלו טענו כי לא יעלה על הדעת שהבנקים, שנאלצו למכור אותן, יפתחו אמצעי תשלום מתחרה דרך אפליקציות התשלום שלהם. בסופו של דבר החליטה בר להעניק לחברות האשראי הגנת ינוקא ולהגביל את השימוש באפליקציות של הבנקים עד 2021, החלטה שקיבלה גיבוי גם מהנגיד פרופ’ אמיר ירון.

בר ציינה לאחרונה כי בעיניה האיום העתידי של המערכת הבנקאית נוגע לעולמות הסייבר ואבטחת המידע. נראה שבתחומים אלו היא תרכז את המאמצים העתידיים של הפיקוח.

רחלי בינדמן

 

מקום 20: משה ברקת, הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון

עוד לא החליט באיזה צד הוא

משה ברקת, צילום: דוברות האוצר משה ברקת | צילום: דוברות האוצר משה ברקת, צילום: דוברות האוצר

בימים אלה מסכם משה ברקת את שנתו הראשונה בנעליה של דורית סלינגר. אם קודמתו בישרה חדשות לבקרים על רפורמות מרחיקת לכת שהתסיסו את ענף הביטוח, ברקת הוא אחר, שקט יותר, פחות ממהר לצאת בהכרזות, אך בשנת כהונתו הוא הספיק לחולל לא מעט דרמות משלו. כך, למשל, הוא מצא את עצמו בעימות חזיתי מול בעל השליטה במגדל, שלמה אליהו: כשאליהו ניסה לעקוף את יו"ר הדירקטוריון שלו, עודד שריג (במה שהגדיר כהידוק הפיקוח על ההנהלה), ברקת זימן אליו את אליהו לשיחת אזהרה. כששריג התפטר לבסוף, ברקת היה צמוד להליך הבחירה של מחליפו. לאחרונה המגדל שוב רועד בעקבות עדכון לוחות התמותה שפרסם ברקת; אלו מעלים סימני שאלה לגבי הדיבידנד שהחברה חילקה אחרי עוצר של ארבע שנים, שכן הלוחות החדשים מביאים את מגדל לא לעמוד ביעדי חלוקת הדיבידנד שהיא הציבה. זמן קצר אחר כך פתח ברקת חזית עם חברת הייעוץ אנטרופי, אחת השחקניות החזקות בשוק ההון, כשהכריז שהמוסדיים מספיק מוכשרים לקבל החלטות הצבעה באסיפות ללא עזרתה.

 

במקביל המשיך ברקת בצעדים שהחלה סלינגר, וגילה תעוזה מול הלובי החזק של חברות הביטוח, ובעיקר סוכני הביטוח, ביחס לבור השומן של ביטוחי המנהלים. ברקת קבע כי כל העלויות הנסתרות של המוצר הזה, ובהן עלות ביטוח החיים שכולל את עמלות הסוכנים, ישוקפו בדמי הניהול. השוק הגיב בהקפאת שיווק הפוליסות, הסוכנים הקפיאו מכירות ביטוחי חיים. גם במקרה זה המאבק טרם תם, ונראה שייגמר בפשרה.

וזה לא הכל. לפני שנתיים, רשות שוק ההון קיבלה לידיה את האחריות לפקח על השחקנים הפיננסים החוץ־בנקאיים, אך נראה שאינה עומדת בלחץ הפניות לבקשת רישיונות מצידם, נוכח האחריות שכרוכה במתן היתרים כאלה.

ברקת הוא עדיין בגדר אניגמה. בשוק קיבלו את מינויו בזרועות פתוחות, כמי שזוהה ככזה שיקל עם נטל הרגולציה לעומת קודמתו. אלא שנראה שהוא עוד לא החליט איזה צד הוא לוקח: הצרכני, הציבורי או זה של העסק.

רחלי בינדמן

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות