אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
טריפל במבצע: מה הופך את האחים אינגבריגטסן הנורווגים לפלא של עולם הספורט? צילום: אי.אף.פי

טריפל במבצע: מה הופך את האחים אינגבריגטסן הנורווגים לפלא של עולם הספורט?

מחקר חדש בוחן מה הופך את הנריק, פיליפ וג'ייקוב לרצים המהירים באירופה: מה שבולט יותר מכל אצל האחים אינגבריגטסן זה התמיכה המשפחתית. מלבד המרכיב הגנטי, זה אולי הסוד האמיתי של האימפריה הנורווגית

24.09.2019, 09:52 | אילן גולדמן

שם המשפחה אינגבריגטסן מוכר היטב לכל מי שעוקבים אחר ענף הריצה. הזו אימפריה נורווגית קטנה המורכבת משלושה אחים סופר־מוכשרים ושאפתנים, שבשנים האחרונות השתלטה לחלוטין על סצינת הריצה האירופית במרחקים שבין 1,500 ל־5,000 מטר.

קראו עוד בכלכליסט

שלושת האחים המוכשרים: הנריק (28), פיליפ (26), וג'ייקוב (19) מחזיקים כל אחד בתואר אלוף אירופה ב־1,500 מטר, ועוד במגוון שיאי יבשת ושיאים לאומיים. יכולתם המרשימה מורגשת גם מחוץ לאירופה, בצמרת העולמית, כאשר את האימפריה מנהל ביד רמה אביהם יירט ארנה אינגבריגטסן, שמשמש כמאמנם של השלושה.

הנריק פיליפ וג הנריק פיליפ וג'ייקוב אינגבריגטסן | צילום: אי.אף.פי הנריק פיליפ וג

מה סודם של האינגבריגטסנים? מחקר שהתפרסם בתחילת החודש בכתב העת International Journal of Sports Science and Coaching מנסה לספק לכך תשובה. מחברו של המחקר, ליף טיילטה, עקב במשך שבע השנים האחרונות אחר שגרת אימוניהם המפרכת של האחים, ניתח את ביצועיהם ותיעד את אורחות חיי המשפחה, כדי לפצח את השאלה – איך בעצם מגדלים אלופים? התשובות והתובנות שאתן חזר לא רלוונטיות רק לתחום הריצה ואפשר ליישם אותן גם בענפים אחרים.

על סמך המחקר אפשר לחלק את בית אינגבריגטסן לשני מחנות: במחנה אחד נמצאים האחים הבוגרים הנריק ופיליפ ובמחנה השני האח הצעיר ג'ייקוב, אשר כרגע ידו על העליונה בכל הקשור לביצועים. השניים הראשונים, בהתאם לתפיסת האסכולה הדוגלת בהתמחות רק בשלב מאוחר של עיסוק בספורט, בכלל לא התמקדו בריצה עד גיל מבוגר יחסית: הנריק שיחק כדורגל מגיל 10־14; ובמקביל בחורפים, עסק באופן תחרותי בסקי - בקרוס קאנטרי.

הוא היה מוצלח על המגלשיים וב־2008 זכה באליפות נורווגיה לגילו. בקיץ התאמן בריצה למרחקים. בגיל 17, בעודו משלב ריצה וסקי, נהג לגמוא בשבוע טיפוסי קצת יותר מ־100 ק"מ של ריצה. אט אט, בהכוונה מדוקדקת ובעידוד אביו, עבר לעסוק רק בריצה כשבמקביל טיפסו הקילומטרים השבועיים, עד שהגיעו לממוצע של 156 ק"מ ריצה בשבוע. סיפור התפתחותו של פיליפ, האח האמצעי, דומה מאוד. שילוב של כדורגל וסקי במשך הילדות ומעבר הדרגתי לריצה.

סיפורו של ג'ייקוב שונה בתכלית. הצעיר לבית האינגבריגטסנים נהג להתבונן באחיו האלופים בהערצה והחל לרוץ ולהשתעשע באתלטיקה כבר בגיל שבע. כישרונו בלט וכבר בגיל עשר נמצא כי צריכת החמצן המירבית שלו — נתון המעיד על פוטנציאל כללי בענפי סבולת — גבוהה מאוד. כשג'ייקוב היה בן 12, אחיו הנריק בדיוק זכה באליפות אירופה בריצת 1,500 מטר. זה היה הרגע המכונן שבו החליט להקדיש גם את עתידו לספורט. "מאז התחלתי להתאמן ולחיות כמו ספורטאי עלית", סיפר. כשהגיע לגיל 17, רץ מעט יותר מאחיו וגמא בין 130־140 ק"מ בשבוע אימונים. כאמור, כיום הוא הרץ הדומיננטי בבית.

עניין שני שעולה מהמחקר קשור בשגרת האימונים, וממנו מתברר שזה לא הקילומטרים, אלא איך שמחלקים אותם: מחקרו של טיילטה העלה תמונה מוכרת: רוב הקילומטרים שהאחים רצים, היו בעצימות קלה באופן יחסי. רק כ־25% מאימוניהם נחשבים לקשים. נתונים אלו מאששים את תיאוריית ה־80/20 של חלוקת הקושי הנדרשת באימון: כלומר רצוי ש־80% מהאימונים יהיו בעלי אופי שאינו אגרסיבי, בעוד 20% קשים ומתאגרים יותר. זאת בעיקר כדי לאפשר לספורטאים התאוששות הולמת והתפתחות ארוכת טווח. זה נכון כמעט לכל ענף. בהקשר זה, אביהם של האחים מדגיש כי רוב האימונים של האחים במשך ילדותם היו בעלי גוון אירובי שאינו קשה במיוחד ומטרתו פיתוח סבולת נרחבת להמשך הדרך.

נתון נוסף שבלט מהמעקב הוא שהאחים אינם מבצעים ריצות קצב בצורתן המסורתית: במקום שיבצעו באופן רציף את האימון שנחשב לבינוני עד קשה, הם נוהגים לפצלו למקטעים של 2,000־3,000 מטר. באופן זה אביהם מנטר את רמת חומצת החלב בדמם לאחר כל חזרה, מה שמאפשר לו לוודא כי אינם חורגים מהמאמץ המבוקש, והאחים גם זוכים למנוחה לקראת החזרה הבאה. תוכנם של האימונים ועצימותם, משתנה בהתאם לסמיכות לעונת התחרויות. כמו רצי עלית רבים אחרים, גם האחים מתאמנים במגוון רחב של קצבים ועצימויות.

אולם מה שבולט מעל הכל שכשמדברים על האינגבריגטסנים זה הדחיפה המשפחתית העזה לספורט. מלבד המרכיב הגנטי, זה אולי הסודה האמיתי של האימפריה הנורווגית. מלבד הנריק, פיליפ וג'ייקוב יש במשפחה עוד שלושה אחים ואחות אחת שמתאמנת אתם. כולם ספורטאים ברמה כזו או אחרת. גם אמם מתחרה כרצה חובבת. ונשות וחברות הבנים, גם תומכות ומגיעות לתחרויות, והאב, הכוח המניע את הספורט ההישגי במשפחה, תמיד דוחף את כולם. "אנחנו מתחרים, אחים וחברים טובים. אחנו דוחפים אחד את האחר במשך האימונים", אומר פיליפ.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות