הפריפריה תשלם את המחיר

מכתבים כמו אלו ששיגר האוצר למנהלי בתי החולים בדבר הפסקת המענקים לרופאים בפריפריה ובמקצועות שבחסר עומדים להפוך לדבר שבשגרה בחודשים הקרובים, וביתר שאת אחרי אישור תקציב 2020 שמי יודע מתי יקרה. זו התוצאה הישירה של הניהול הכושל של ממשלת כחלון-נתניהו שהביאה לגירעון שכבר חורג ב־14 מיליארד שקל מהתקרה המותרת, חריגה שצפויה לגדול ל־20 מיליארד שקל כבר בשנה הקרובה.

יעקב ליצמן | צילום: אבי מועלם

אבל מי שחושב שאפשר לסגור את הגירעון בעזרת מטאפורות יפות כמו "אחריות עם רגישות" טועה ומטעה. מי שחושב שאפשר לסגור בור תקציבי באמצעות קיצוצים בציוד המשרדי של המשרד לאיומים אסטרטגיים – חולם. וטועה גם מי שחושב שקיצוץ של כמה עשרות מיליוני שקלים במענקים לרופאים בפריפריה יפתור את בעיית הגירעון. בשביל זה צריך ממשלה רחבה, אחראית ועם מוכנות לבצע שינויים - ובינתיים כזאת לא נראית באופק. כי מה שצריך זה לחתוך היכן שהכסף הגדול ואחוזי השומן הגבוהים. למשל במשרד הביטחון. למשל בשכר במגזר הציבורי. אלא שגם שם אין שום אפשרות לעשות זאת ללא ממשלה וללא מנהיגות שמוכנה להתעמת עם ההסתדרות. אז מה שנשאר זה בריאות, חינוך, רשויות מקומיות וביטוח לאומי — התחומים הכי כואבים שמשום מה דווקא בהם לממשלה הכי קל לקצץ.

דווקא בתקופות כאלו של צורך בצמצומים חשוב להפעיל שיקול דעת. לפי הנתונים הרשמיים הן של משרד הבריאות והן של משרד האוצר, תוכנית המענקים לרופאים אולי לא סגרה את הפערים המטרידים בין מרכז לפריפריה בתחום החיוני של בריאות, אבל לפחות הצליחה למנוע את הרחבתם. זה הישג בלתי מבוטל. לביטול המענקים יש השלכות מרחיקות לכת על אותם אזורים, שכן שירותי בריאות גרועים לא מושכים אוכלוסייה איכותית שאזורים אלה זקוקים לה כאוויר לנשימה, אלא מרחיקים אותה. לכן כדאי מאוד לקיים דיון מעמיק ולבדוק אם אפשר לקצץ במקום אחר. אגב, לא שמענו בהקשר זה על צמצום קצבאות האברכים וגם לא על קיצוץ תקציבי הישיבות.

אין ספק שיידרשו קיצוצים תקציביים והחלטות קשות על מיסוי כדי להתמודד עם הגירעון, אבל לא סביר שסגן הממונה על השכר באוצר הוא שיחליט איפה מערכת הבריאות הציבורית תיפגע. החלטה כזאת יכולה להתקבל רק בדיון משותף בין אגף תקציבים באוצר לגורמי המקצוע במשרד הבריאות.