יותר ויותר ממשלות דמוקרטיות מתמרנות אזרחים ברשת - גם פה בישראל

הפסדנו. שלוש שנים אחרי הבחירות לנשיאות ארה"ב, שהביאו לקדמת הבמה את השימוש לרעה שעושות מדינות ברשתות חברתיות כדי להשפיע על הליכים שונים בארצן או במדינות אחרות, אפשר להגיד בבטחה שאת הקרב על מניעת התערבות גורמים מוטים בשיח בפייסבוק, טוויטר ורשתות אחרות הפסדנו.

כן, חברות המדיה החברתית השקיעו מאמצים ניכרים, פיתחו כלים מגוונים לאיתור פייק ניוז ולזיהוי רשתות של בוטים וחשבונות מזויפים, ומדווחות בקביעות על הסרה של רשתות שכאלה. אבל חרף כל המאמצים הללו, מחקר נרחב שביצעו חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד מגלה שבשנים האחרונות חל גידול אדיר, יותר מפי שניים, במספר המדינות שבהן ממשלות או מפלגות פוליטיות מפעילות קמפיינים של דיסאינפורמציה ומניפולציה כדי לעצב ולשנות את דעת הקהל המקומית. חרף כל המאמצים של הרשתות החברתיות, ההתערבות הלא-כשרה בשיח שמתנהל בהן דווקא נמצאת בעליה. בקרב הזה, הפסדנו.

את המחקר ביצעו לאורך שלוש שנים פרופ' פיליפ נ. הווארד, מהחוקרים המובילים בעולם בכל הנוגע להשפעת טכנולוגיה על דמוקרטיות ואי-שוויון חברתי, והחוקרת סמנתה ברדשואו שביצעה את המחקר כחלק מעבודת הדוקטורט שלה באוקספורד. במשך שלוש שנים ניטרו השניים את האופן שבו ממשלות ומפלגות מבצעות מניפולציות ברשתות חברתיות, וניתחו את המגמות השונות.

הממצאים מדאיגים למדי: אם ב-2017 זיהו החוקרים התערבות בעייתית ב-28 מדינות, בשנה שעברה עלה המספר ל-48 והשנה הגיע כבר ל-70 מדינות (ישראל, ועל כך ארחיב בהמשך, אחת מהן). בכל אחת ממדינות אלו זוהתה פעילות של לפחות סוכנות ממשלתית או מפלגה פוליטית אחת שניסתה לעצב בחשאי את השיח ברשתות חברתיות.

מדיה חברתית גם נהפכה לכלי חביב על משטרים סמכותניים, וב-26 מדינות סמכותניות (למשל צפון קוריאה, סוריה, מצרים, רוסיה ואתיופיה) נעשה שימוש ברשתות חברתיות כדי לדכא זכויות אדם יסודיות, להשחיר יריבים פוליטיים ולהשתיק דעות נגד. כמה שחקנים מתוחכמים, ובראשם סין, הודו, פקיסטן, רוסיה, ונצואלה וסעודיה, גם עושים שימוש ברשתות חברתיות לצורך התערבות בשיח במדינות זרות. בהקשר זה במיוחד בולטת סין: עד המחאות בהונג קונג מרבית הפעילות של המדינה התרכזה בפלטפורמות מקומיות, אך השנה היא החלה לפעול אגרסיבית גם בפייסבוק, טוויטר ויוטיוב. פייסבוק, אגב, היא הפלטפורמה המועדפת לביצוע מניפולציה, ואותרה בה פעילות של גורמים מ-56 מדינות.

"השימוש בתעמולה ממוחשבת כדי לעצב עמדות ציבוריות הפך למיינסטרים, וכבר לא מדובר בפעולות של כמה שחקנים רעים", קבעו החוקרים בדו"ח שפרסמו. "הפעילות כוללת בניית מלאי של אסטרטגיות, כלים ושיטות לביצוע תעמולה ממוחשבת, כולל שימוש ב'בוטים פוליטיים' על מנת להעצים שיח שנאה או תוכן מתומרן אחר, קצירה לא חוקית של מידע או מיקרו-מיקוד, פריסת צבא של 'טרולים' כדי לאיים ולהטריד יריבים פוליטיים ועיתונאים".

ב-44 מדינות מצאו החוקרים ראיות לכך שסוכנות ממשלתית השתמשה ברשתות חברתיות באופן בעייתי כדי לשנות את דעת הקהל. בבריטניה, למשל, יחידה של GCHQ (המקבילה המקומית של NSA) הקימה קבוצות פייסבוק ויצרה סרטוני יוטיוב שנועדו להשחיר גורמים שונים, לשבש את השיח וליצור חוסר אמון. בווייטנאם, אזרחים גויסו לכתוב מסרים פרו-ממשלתיים בחשבונות הפייסבוק האישיים שלהם. ממשלת גואטמלה השתמשה בגישה לחשבונות מדיה חברתית פרוצים או גנובים כדי להשתיק דעות אופוזיציוניות.

ב-45 מדינות זוהתה פעילות מסוג זה מצד מפלגות או פוליטיקאים. תופעה די נפוצה היא פוליטיקאים שצוברים עוקבים מזויפיים, או שימוש בפרסום ממוקד כדי להציג לגולשים מידע שגוי. המפלגה השולטת באתיופיה שכרה אנשים שישפיעו על השיחות במדיה חברתית לטובתה.

87% מהמדינות עושות שימוש בחשבונות מזויפים שמופעלים על ידי בני אדם, 80% עושות שימוש בבוטים, 11% מפעילות מה שמחברי הדו"ח מכנים "חשבונות סייבורג", כלומר שילוב בין בוט למפעיל אנושי שאוצר את התוכן, ו-7% עושות שימוש בחשבונות פרוצים או גנובים. "חשוב לשים לב שלא כל החשבונות שבהם חיילי סייבר עושים שימוש הם מזויפים", ציינו החוקרים. "מדינות מסוימות, כמו וייטנאם או טג'קיסטן, מעודדות את חיילי הסייבר שלהן להשתמש בחשבונות אמיתיים כדי להפיץ תעמולה פרו-ממשלתית, להטריל יריבים פוליטיים או לדווח על תוכן במטרה להסירו. מכיוון שמדיות חברתיות הופכות אגרסיביות יותר בהסרת חשבונות שמקושרים לפעילות מסוג זה, השתלטות על חשבונות אמיתיים יכולה להפוך לאסטרטגיה מרכזית יותר".

השימוש הנפוץ ביותר, שזוהה ב-89% מהמדינות, הוא תקיפה של יריבים פולטיים ולאחריו הפצת מסרים פרו-ממשלתיים או פרו-מפלגתיים (71% מהמדינות). ב-34% מהמדינות זוהה שימוש ברשתות חברתיות על מנת להפיץ מידע מקטב שנועד להגדיל את הפילוג בחברה. האסטרטגיות להפצת המסרים מגוונות וכוללות יצירת פייק ניוז במטרה להוליך משתמשים שולל (75% מהמדינות), העצמת מסרים ותוכן באמצעות יצירת שיטפון של פרסומים (73%), והטרלה בחסות המדינה במטרה לפגוע במתנגדים פוליטיים, גורמי אופוזיציה או עיתונאים (68%). "ב-52 מהמדינות, חייל סייבר יצרו תוכן דוגמת ממים, סרטונים, אתרי פייק ניוז או ביצעו מניפולציות אחרות במטרה להטעות משתמשים. באמצעות שימוש במקורות מידע מקוונים ולא-מקוונים על משתמשים ורכישת פרסומות ברשתות חברתיות פופולריות, כמה חיילי סייבר הצליחו למקד את קמפיין ההטעיה שלהם בקהילות ספציפיות.

"הטרלה, דוקסינג (חשיפת פרטים אישיים מזהים ברשת, ע"כ) או הטרדה הן אתגר עולמי גובר ואיום הולך וגדל על זכויות אדם. ב-2018 זיהינו 27 מדינות שהשתמשו בטרולים בחסות המדינה כדי לתקוף יריבים פוליטיים. השנה, 47 מדינות השתמשו בטרולים. חיילי סייבר גם מצנזרים התבטאויות באמצעות דיווח המוני על תוכן או חשבונות, במטרה לתחמן את המערכות האוטומטיות של רשתות חברתיות. פעילות זו יכולה להתרחש במקביל לאלימות בעולם הפיסי, מה שמייצר אפקט מצנן על חופש הביטוי".

ההשקעה והיקף הפעילות מגוונים. במדינות מסוימות חיילי הסייבר פעלו רק בעת בחירות או אירועים פוליטיים חשובים. באחרות, מדובר בצוותים שפועלים במשרה מלאה; בחלק מהמקרים מדובר בצוותים קטנים שמפעילים כמה מאות חשבונות, באחרים - צוותים גדולים ומתוקצבים היטב.

ישראל מככבת לא מעט בדו"ח, והחוקרים זיהו פעילות של חיילי סייבר מקומיים בפייסבוק, טוויטר ואינסטגרם. לפי הדו"ח, לפחות שלושה גופי ממשל, לפחות שלושה ארגוני חברה אזרחית ומפלגה אחת ביצעו מניפולציות באמצעות מדיה חברתית. זאת, הן באמצעות רשתות של חשבונות מזויפים שמופעלים על ידי בני אדם והן באמצעות רשתות בוטים. מבחינת סוגי המסרים זיהו החוקרים בישראל רק הפצת מסרים פרו-ממשלתיים או פרו-מפלגתיים. שיטות ההפצה שזוהו כאן הן שימוש בפייק ניוז ושילוב של אסטרטגיות מבוססות דאטה על מנת להגיע למשתמשים.

בחלוקה לפי יכולות חיילי הסייבר המקומיים, ישראל היא אחת מ-12 מדינות בלבד שנמצאות בקטגוריה הראשונה מתוך ארבע, שמיועדת למדינות עם יכולות גבוהות. "לחיילי הסייבר של מדינות בקטגוריה זו יש צוות גדול ותקציב גדול לצורך לוחמת מידע", כתבו החוקרים. "ייתכן גם שיש השקעות משמעותיות במו"פ, וכן ראיות לשימוש במגוון טכניקות. צוותים אלו פועלים לא רק בזמן בחירות וכוללים עובדים במשרה מלאה שאמונים על עיצוב המרחב המקוון". לגבי ישראל נכתב ספציפית: "צוות מוערך של 400 איש. ראיות להכשרה רשמית. מגוון חוזים בשווי מוערך של 778 אלף ו-100 מיליון דולר"; המספר האחרון נראה בלתי סביר בעליל וייתכן שמדובר בטעות סופר.

"תעמולה ממוחשבת הפעה לחלק נורמלי מהעולם הדיגיטלי", סיכמו החוקרים. "שיטות אלה ימשיכו להתפתח כשטכנולוגיות חדשות, כולל בינה מלאכותית, מציאות מדומה ואינטרנט הדברים, יעצבו מחדש את הפוליטיקה ואת החברה. עם זאת, אסור לשכוח את התפקיד של רשתות חברתיות בעיצוב הסביבה הקיימת. דמוקרטיה חזקה דורשת גישה למידע באיכות גבוהה ויכולת של אזרחים להתדיין ביחד ולקבל החלטות מודעות. האם רשתות חברתיות באמת יוצרות מרחב לדיון ציבורי ודמוקרטי? או האם הן מעצימות תוכן שהופך את האזרחים למכורים, לא-מודעים וכועסים?"

התשובה לשאלה שבה נחתם המחקר היא גם וגם. ואולם, כפי שעולה מהממצאים, המקום שיש לדיון חופשי ואמיתי הולך וקטן והחדירה של תוכן מניפולטיבי ותעמולתי בחסות גופי ממשל ומפלגות פוליטיות רק גדלה. שלוש שנים אחרי שברור לכולם עד כמה פייק ניוז יכול להשפיע לרעה על תהליכים פוליטיים, נראה שהרשתות החברתיות מתקשות להתמודד עם המצב. ממשלות ומפלגות ראו כי טוב, והחליטו לקפוץ על העגלה ולהצטרף לקמפיין המניפולציה בעצמן. הפעילות רק הולכת וגדלה, מגיעה ממספר גדול יותר ויותר של מקורות, נעשית מגוונת ומתוחכמת יותר, ופייסבוק, טוויטר והפלטפורמות האחרות פשוט לא מסוגלות לבלום את כולה. ומה שמפחיד יותר מכל הוא שמי שאמורות להיות בעלות הברית שלהן בתחום - הממשלות הדמוקרטיות של העולם שרק להן יש את המשאבים הדרושים - הן לא פעם בכלל בצד האויב; הן שמנצלות את הפלטפורמה לרעה, ואין להן אינטרס לשנות את המצב. הפסד, בסופו של דבר, הוא שלנו בלבד.

קצרצרים

1. אמזון ספגה לא מעט ביקורת על השימוש שעושים כוחות משטרה בארה"ב במערכת זיהוי הפנים הבעייתית שלה. עכשיו, אולי, החברה עושה משהו בנושא: המייסד והמנכ"ל ג'ף בזוס הכריז שצוות המדיניות של החברה עובד על הצעה לרגולציה בכל הנוגע לשימוש המוני בטכנולוגיית זיהוי פנים. "יש הרבה היגיון בלעשות רגולציה בתחום", אמר באירוע השקת מכשירי אלקסה אתמול. צודק, רק לא ברור למה אתכם לא מחילים רגולציה על עצמכם כבר עכשיו.

2. יוטיוב מצטרפת לעדת החנפנים שעליה נמנים כבר פייסבוק וטוויטר, ובדומה להם גם פלטפורמת שיתוף הווידאו לא תצנזר תכנים של פוליטיקאים (קרי, טראמפ) ותאפשר להם להעלות סרטונים עם מסרים מבחילים שהיו גורמים לבעיטה מהפלטפורמה של כל משתמש רגיל (קרי, אתם). עוד הוכחה לכך שאי אפשר להמשיך ולהפקיר את חופש הביטוי ברשת לשיקול דעתם של ארגונים בעלי מניעים מסחריים שונים.

3. אובר מדגימה שאפשר אולי להוציא את החלאה מהחברה (קרי, המנכ"ל המודח טראוויס קלניק), אבל לא קל להוציא מהחברה את החלאה. לפי הוושינגטון פוסט, אובר מנעה מצוות פנימי שבדק תלונות של נוסעים ונהגים מלהביא סוגיות שונות לידיעת רשויות אכיפת חוק, גם כאשר נמצאו עדויות ברורות לעבירה. על הצוות גם נאסר לייעץ לקורבנות ומתלוננים לפנות לייעוץ משפטי. ההוראה המרכזית שקיבלו החוקרים? "קודם כל להגן על אובר".