נגמרו האנרגיות החיוביות: כל מה ששוחק את מאמן טוטנהאם

טוטנהאם של מאוריסיו פוצ'טינו ידועה כקבוצה שמצליחה מעבר ליכולות הכלכליות שלה בזכות אימון מבריק, שחקנים ספוגים בערכים הנכונים של צניעות ועבודה קשה, שתמיד נלחמים עד הדקה האחרונה ולכן גם מנצחים משחקים שפשוט נראים בלתי אפשריים לנצח - ע"ע פיגור של שלושה שערים עד הדקה ה-55 של חצי גמר ליגת האלופות 2019 נגד אייאקס והעפלה לגמר על חשבון הקבוצה ההולנדית.

כשהם נשאלים לגבי המנהג הזה שלהם - להוציא הרבה ממצבים שנותנים להם שום סיכוי - השחקנים עונים, כמעט תמיד, שהם פשוט "האמינו עד הסוף".

במחצית של אותו משחק באמסטרדם - כאשר טוטנהאם היתה בפיגור 2-0 במשחק ו-3-0 בסיכום שני המשחקים - פוצ'טינו היה רגוע לחלוטין. דני רוז, המגן השמאלי, אף הסביר שהוא שאל את המאמן אם הכל בסדר בגלל שהיה רגוע מדי. "הייתי הכי רגוע בחדר ההלבשה מזה חצי שנה" סיפר פוצ'טינו לעיתונאים. "פשוט האמנתי שננצח".

פוצ'טינו נתן כמה הערות טקטיות ושינה כמה דברים במשחק של קבוצה אבל היתה זו האמונה שלקחה את ספרס כל הדרך לגמר ליגת האלופות הראשון בהיסטוריה של המועדון.

אפשר לומר שהרוגע הזה שתדלק את האמונה הזו הפך את ספרס לאחת משלוש הקבוצות הטובות בפרמיירליג - סטטוס שלא החזיקה בו משנות השישים של המאה ה-20.

האמונה הזו מגיעה מתפיסה רוחנית אבל לא באמת רוחנית של המאמן.

פוצ'טינו גילה בספר הביוגרפי - Brave New World - שהוא מאמין במשהו שמכונה energia universal, מעיין "אמון מעבר לתפיסה האנושית שמאפשר לבלתי אפשרי להיות אפשרי".

פוצ'טינו מאמין בחיוביות והסתכלות חיובית על סיטואציות כדרך ההתמודדות האולטימטיבית. "החלטות, מערכות יחסים אישיים והכל הם עניין של אנרגיה" הסביר פוצ'טינו בספר. "היתה לי את היכולת לשים לב לזה מגיל צעיר - זה משהו חזק שאתה לא יכול לראות אבל כן קיים".

פוצ'טינו מאמין שלאנשים, אירועים, מקומות, יש אנרגיה שמתקשרת עם אנרגיה אחרת והחיבור בין האנרגיות הוא מה שיוצר אמונה ואת האפשרות להתקדם.

זה לא שפוצ'טינו נותן "לאנרגיה לעשות את כל העובדה". פוצ'טינו וצוותו משתמשים בדאטה המתקדם ביותר ומנתחים לעומק ולפרטי פרטים את הביצועים והיכולות של השחקנים שלהם. בנו של מאוריציו, הוא מדען ספורט ועובד עם הקבוצה. צוותו של פוצ'טינו והמאמן מעצבים תוכניות אימון אישיות לכל שחקן ולעיתים השחקנים עובדים בשמונה סוגי אימונים שונים ביום - הכל לפי מדדים מדעיים. הכל מתוכנן ברזולוציות הכי מתקדמות וגבוהות אצל פוצ'טינו. והגישה כלפיי השחקנים היא תמיד אינדיבדואלית ותמיד חיובית.

גם אם מדובר בעונשים לשחקנים, פוצ'טינו ניגש להכל בחיוביות מקסימלית.

הכוכב הקוריאני של טוטנהאם, סון יונג-מין, אף הופתע מהחיוביות והחיוכים של פוצ'טינו כשהקבוצה היתה תקועה בשדה תעופה. "אנחנו אלופי עולם בהסתגלות לנסיבות שונות" הסביר פוצ'טינו אחרי שהוציא תיקו בלתי אפשרי נגד מנצ'סטר סיטי העונה. "אנחנו בדרך להיות מצוותי האימון הטובים בעולם בלעשות התאמות לפי הנסיבות".

ההתאמה לפי הנסיבות, אפשרית, כאמור, בזכות החיובית הבלתי מתפשרת של הארגנטינאי, הבנה עמוקה של המשחק וכאמור, האמונה.

מבחינה "מדעית" הגישה של פוצ'טינו כנראה "נכונה".

במחקר של אוניברסיטאות חיפה ואמסטרדם, המאמן שמביע רגש חיובי ברגעים קריטים במשחק מגדיל את סיכויי הקבוצה שלו לנצח. במחקר גילו שהרגש - לא המלל - הוא הדבר ששחקנים השתמשו בו כמשוב לפעולות שלהם. האנרגיות שפוצ'טינו מדבר עליהן עשויות להיות, פשוט, "רגש" שמועבר בשפת גוף ועשויות להשפיע יותר מכל הוראה טקטית על הלוח. הגישה הזו לא ייחודית רק לפוצ'טינו. גם יורגן קלופ, מאמן ליברפול, מאמין בגישה דומה ובארה"ב יש אפילו גוף של מאמנים בכירים שמאמינים בחיוביות כדרך היחידה לאמן.

הגוף נקרא Positive Coaching Alliance וחברים בו מאמנים כגון סטיב קר מגולדן סטייט ווריירס ובראד סטיבנס מבוסטון סלטיקס וכן מומחי חינוך כגון קרול דואק.

פוצ'טינו כאמור, בנה את ההצלחות שלו על חיוביות בלתי מתפשרת אבל בחודשים האחרונים החיובית, כך נראה, דעכה. האמונה נסדקה ואולי משהו בטוטנהאם שלו נכבה.

הסיבות לכך?

רבות. תחילה - החיים. הם שוחקים.

פוצ'טינו, שבמאי 2018 חתם על חוזה חדש בטוטנהאם עד 2023, רמז על כך שיעזוב את טוטנהאם אם יזכה בליגת האלופות. זה לא קרה - אבל מאז פוצ' לא הפסיק לפלרטט עם עבודות שונות. הוא דיבר על "נשמה אדירה" שיש לריאל מדריד וגם על כך שעבודת החלומות שלו היא אימון נבחרת ארגנטינה.

במקביל דיבר במספר מקומות על כמה "מאתגרים" הולכים להיות החודשים הבאים בטוטנהאם. אחרי שנה בה לא רכשו לסגל אף שחקן והוא נשאר חיובי, נראה שהעונה - שבה קנו לסגל שחקנים חדשים - הוא לא ממש מרוצה מהסגל שלו. בעיקר בגלל שלא מכרו שחקנים שאולי היו צריכים למכור.

מילולית ולא מילולית, אלו לא דברים שמעודדים את השחקנים שלו - שבמשך שנים היו בעלי השכר הנמוך ביותר מבין 6 הקבוצות הגדולות באנגליה.

כמו כן, שחקנים בכירים כגון כריסטיאן אריקסן, טובי אלדרווירלד, יאן ורטונגן ודני רוז דיברו - בפומבי - על מיצוי בטוטנהאם ורצון שלהם לעזוב.

ונראה שאחרי 6 שנים עם דניאל לוי החסכן כבוס - אולי באמת יש צורך אנושי בסיסי לעזוב למקום אחר. לשאיפות אחרות. לאווירה אחרת. ייתכן שזה כל מה ששוחק את החיוביות של פוצ'טינו. וזה נראה בשפת הגוף שלו ובתקשורת שלו עם השחקנים.

כמו כן, החיובית כבר לא מספיקה עבור סגל שכבר לא צעיר כמו פעם ובאופן ברור כבר לא לוחץ כמו פעם. לפי נתונים של The Athletic בעונת 2017/18 הקבוצה ביצעה 15.6 מהלכי לחץ קולקטיבי במשחק (מקום שני בפרמיירליג). בעונה שעברה המספר הזה ירד ל-13.2 - מקום עשירי בליגה. והעונה, למרות שמדובר במעט משחקים, הקבוצה יוצאת ל-9.4 מהלכי לחץ במשחק - שפל כל הזמנים מבחינת פוצ'טינו. גם במדדים של Opta הקבוצה כבר לא מצליחה לייצר איבודים אצל היריבות.

בלי משחק הלחץ שלה - טוטנהאם כבר לא אותה קבוצה קטלנית שהיתה בשנים האחרונות.

וזה מוביל לנקודה האחרונה:

פוצ'טינו תמיד דיבר על כך שכל הקבוצה חייבת "למשוך לאותו כיוון" כדי שהטקטיקה שלו תנצח. הוא טען שהכדורגל שלו מבוסס על התנועה הקולקטיבית ועל מערכת היחסים והאמונה של הסגל בשיטה.

העונה הוא מדבר על "אג'נדות שונות" בחדר ההלבשה. הוא אומר ש"חסר גיבוש וחסרה אנרגיה". "אנחנו צריכים להיבנות מחדש כיחידה. אם לא נהיה יחידה - לא נוכל להתחרות ברמה הגבוהה ביותר".

אחרי התבוסה הכואבת אמש לבאיירן מינכן פוצ'טינו נותר רגוע וציין ש"זה בדיוק הרגע להראות את האיכויות שלך כגבר".

אבל טוטנהאם לא נראית כמו קבוצה מגובשת או כמו יחידה אחת. וכרגע לא נראה שהם יכולים להתחרות ברמה הגבוהה ביותר. והכי גרוע: נראה שהם את האנרגיות החיוביות שתדלקו את האמונה. האמונה, כך נראה, אבדה.