"יום גשום בניו יורק": סרט חביב ומינורי

"יום גשום בניו יורק", סרטו החדש ישן של וודי אלן, צולם בדיוק לפני שנתיים, והיה אמור לצאת בעולם לפני שנה. זה הפרויקט הרביעי שאלן ואחותו, לטי ארונסון, הפיקו במימון חברת הסטרימינג אמזון, שמשאביה אפשרו לאלן לחזור ולצלם את סרטיו בניו יורק, עיר שהפכה יקרה מדי לסרטיו ואילצה אותו לנדוד לאירופה.

אולם בזמן צילומי הסרט התפוצצה פרשת הארווי וויינסטיין, תחילה ב"ניו יורק טיימס" ואז עם דיווח המשך ב"ניו יורקר" מאת רונן פארו, בנם של אלן ומיה פארו, שזכה על כך בפוליצר. פארו התנתק מאביו ומשמו ברגע שהוא התחתן עם סון־יי פרווין, בתה המאומצת של מיה פארו ואנדרה פרווין. פארו גם פרסם שיש סיפור שאביו היה מעורב בו ומעולם לא הגיע לכדי מיצוי: טענתה של מיה פארו שאלן תקף מינית את דילן, בתה המאומצת, כשהיתה בת שבע.

בבת אחת אלן הפך לפרסונה נון גרטה. כמה מהשחקנים בסרט התנצלו שהסכימו לעבוד איתו ותרמו את משכורתם מהסרט לגופים שנלחמים בהטרדות מיניות. אמזון גנזה את הסרט וביטלה את המשך החוזה עם אלן. אלן, מצדו, תבע את אמזון על הפרת חוזה בסך 68 מיליון דולר. ואמזון אפשרה למפיצים הבינלאומיים של הסרט להפיץ אותו.

כך, הסרט מגיע גם לישראל, במה שנראה כמו מבחן הזדהות: למי אתם מאמינים בסיפור הזה? והאם אדם שאולי חטא, עדיין יכול להיות אמן גדל ולקבל את תשואותינו? אני שמח שקולנוע לב לא נבהלו והוציאו את הסרט החמוד והזניח הזה לבתי הקולנוע.

וודי אלן עסק לא פעם בסרטיו ביחס שבין אמנים ובין מוסר, ותמיד איתגר מוסכמות שמרניות. נדמה שלא מעט מסרטיו היו וידויים שלו לגבי מערכות היחסים הסוערות שניהל בחייו: פרידות, בגידות, רומן עם תיכוניסטית ב"מנהטן", סקס עם שתי תאומות בנות 16 ב"הרומן שלי עם אנני" וזנות ב"אפרודיטה הגדולה". "אנחנו אמנים, אנחנו לא מיישרים קו עם המוסר של שאר העולם", אומר רוב ריינר ב"קליעים מעל ברודוויי" של אלן. אולם אם בעבר סרטיו של אלן זכו לתשואות, אמריקה נמצאת עכשיו ברגע בזמן שבו התקשורת מסוגלת לקבל יצירות אך ורק מצדיקים, אבל מה לעשות שהחוטאים גם עושים סרטים טובים.

כל זה בא לומר ש"יום גשום בניו יורק", כמו לא מעט מסרטיו האחרונים, הוא סרט טריוויאלי בפילמוגרפיה שלו. תסריט חפוז שזורק לאוויר המון הקשרים תרבותיים, אבל מנחית רק מעט מהם. כנרמז בשם, הסרט מתרחש כמעט כולו במשך יום אחד (בניו יורק) כשסטודנטית צעירה לתקשורת (אל פאנינג) מגלה את אחורי הקלעים של עולם הקולנוע: מבמאי שחווה התמוטטות, תסריטאי שתופס את אשתו מנהלת רומן עם חברו הטוב (מוטיב חוזר אצל אלן) ועד לכוכב קולנוע שמשכיב כל מה שזז. ובמקביל, הארוס שלה (שאלמה, שעושה חיקוי נהדר של אלן עצמו) - ברנש עשיר ויהיר בשם גטסבי - מתאהב באחות הצעירה של אהובת נעוריו.

וודי אלן, כבמאי ותסריטאי, הוא כמו מלחין שממחזר את המלודיות הכי קליטות שלו. אין שם שום חדש, אבל זה נעים לזמזום. למעריצים "יום גשום בניו יורק" הוא תוספת חביבה ובלתי מזיקה לפילמוגרפיה של אלן, שהיה פורץ דרך בשנות השבעים והשמונים, וכיום כותב ומביים כמו קשיש. בהיותי מעריץ של וודי אלן, אגש לצפות בכל סרט שיעשה, וגם בסרטיו החלשים ביותר יש סיכוי שאמצא משהו בעל ערך, רעיון אחד חביב, משפט אחד מוצלח. לא בטוח שאהיה מסוגל להגן על אלן האדם, אבל אני בשום אופן לא מוכן למחוק את הפילמוגרפיה המפוארת של אלן הבמאי, וההשפעה העצומה של סרטיו על תולדות הקולנוע, וגם עליי.