פרס סטיבן רוס מטעם אוניברסיטת MIT לנגיד אמיר ירון

מחקרם של ירון ובנסל, שפורסם בעת שהנגיד היה חוקר באוניברסיטת פנסילבניה, מצא פתרון לתופעה מוכרת בכלכלה הידועה בשם "חידת תשואת היתר של המניות", כלומר תשואה רב שנתית גבוהה יותר של מניות לעומת אגרות חוב ומספר אנומליות נוספות בספרות המימון ותמחור הנכסים. במחקר ששמו "Risks for the Long Run: A Potential Resolution of Asset Pricing Puzzles" ("סיכונים לטווח ארוך: פוטנציאל לפתרון חידות תמחור נכסים"), נמצא והוכח שהשינויים בתשואות בין מניות ואגרות חוב נגרמים גם משינויים בתפיסת סיכונים מאקרו-כלכליים ארוכי טווח שמאיימים על צמיחתו של המשק.

לרס הנסן ואמיר ירון מקבלים את הפרס | צילום: מורין סרג'נט

בדברי ההסבר של ועדת הפרס נכתב שהמחקר של ירון ובנסל תרם תרומה מכרעת לשאלות מרכזיות בסוגיית תמחור הנכסים, כגון מהם הגורמים לתנועות במחיריהם, ומהם הגורמים המגדירים את התשואות הצפויות על נכסים פיננסיים. המחקר מדגים שגם התנודתיות במחירי נכסים וגם התשואות הצפויות בעתיד רגישות מאוד למאפייני התנודות הקבועות ביסודות הכלכלה ובעיקר בקצב הצמיחה ואי הוודאות, הנקראות במחקר "סיכון ארוך טווח". מבנק ישראל נמסר כי למחקר השפעה רחבה על בניית מודלים לחישוב תשואות צפויות וסיכון שישמשו לא רק לתמחור נכסים, אלא גם במגוון רחב של תחומים, הן בפיננסים והן במאקרו-כלכלה.

מאז פרסום המאמר הוא צוטט פעמים רבות במחקרים, בפרסומים מדעיים ובמאמרים כלכליים כולל מסמך ועדת הנובל ל-2013. עוד נמסר מבנק ישראל כי המחקר הזה סייע בהבנת המציאות שהובילה לפרוץ המשב הפיננסי העולמי ב-2008, והניח תשתית מדעית מוצקה להכללת גורמים שונים משפיעים על חיסכון וצריכה של הציבור. בין גורמים אלו ניתן למנות את החששות ממצבי משבר עולמיים כגון מלחמות הסחר, שינויי מדיניות בכלכלה עקב שינויים בזירות הפוליטיות וההתחממות הגלובלית.