בכירי רשות התחרות נגד המונופולים: "אם היינו מתכננים את השוק מאפס - לא היתה בזק"

בתחילת 2017 זרמו למשרדי רשות התחרות בירושלים תלונות של חברות תקשורת, על התנהלות בריונית לכאורה של בזק, שמטרתה למנוע מהחברות המתחרות לחבר בניינים לשירות שלהן. ברשות לא יכלו להישאר אדישים לחשש שבזק מנצלת את כוחה המונופוליסטי כדי למנוע מהמתחרות גישה לבורות התקשורת - המקום היחיד שמאפשר להן לקבל גישה לבתים.

מתוך הבנה שזה יכול להיות תיק האכיפה המינהלי המשמעותי הראשון של הרשות, משאבים רבים הופנו לחקירה המורכבת, שאותה הובילה המחלקה המשפטית.

שנתיים לאחר שהחלה החקירה, ולאחר שימוע, החליטה הממונה על התחרות, מיכל הלפרין, להטיל קנס כספי של 30 מיליון שקל על בזק, בגין ניצול לרעה של מעמדה המונופוליסטי בתשתיות תקשורת ופגיעה בתחרות. בנוסף, הוטל קנס של חצי מיליון שקל על מנכ"לית בזק לשעבר סטלה הנדלר, שלגביה קבעה הלפרין כי "ידעה על פעולות בזק כמונופול והקושי שהן גרמו לספקיות לפרוס סיבים - ונמנעה מלהפסיק אותן".

המידע על התנהלות בזק חלחל לכל מחלקות הרשות. היום, אומרים שם בקול רם את מה שבעבר אולי רק לחשו בחדרי חדרים: בזק, שנהנית משליטה היסטורית בתשתיות התקשורת במדינה, גדולה מדי, חזקה מדי, ומאיימת מדי על התחרות.

הצעד הקיצוני ביותר שמאפשר חוק התחרות - פנייה לבית הדין לתחרות בדרישה לפרק את המונופול, כך שתשתיות התקשורת יוצאו מידיה של בזק - נמצא כבר אולי מעבר לפינה.

"יש לממונה סמכות וכלים לשנות את מבנה השוק בכפייה", אומר בראיון ל"כלכליסט" עו"ד אלעד מקדסי, סגן הממונה על מחלקת השווקים ברשות התחתרות, "אבל בכל העולם השימוש בכלים האלה לא תדיר. יש יתרונות מול חסרונות, אנחנו במצב מסוים ולשינוי יש עלויות".

"מבחינה מהותית אנחנו חושבים שלרוב צריך להפריד את המונופול הטבעי מהתחרות", מוסיף בראיון ל"כלכליסט" אוריאל סיטרואן, מנהל מחלקת השווקים ברשות.

לדבריו, "במקרה הזה אין מונופול טבעי, כי עוד חברות פורסות תשתיות, אבל חשבנו שאולי נכון שהתשתית הפסיבית של בזק תהיה ניטרלית - וכל חברה שתרצה תוכל להשתמש בה. זה מבנה שוק יעיל, אבל זה לא המצב עכשיו.

סיטרואן מודה: "אם היינו מתכננים היום את השוק מאפס - אין בזק. התשתיות היו צריכות להיות בידי גורם שהוא לא משוק התקשורת, שמקבל כסף. בזק מחזיקה בתשתית שהמתחרים שלה תלויים בה ולכן היא רוצה לחסום אותם מגישה".

האם זה ריאלי שתגידו שהגיע הזמן לקחת את התשתיות מידי בזק?

סיטרואן: "כן. זה קרה בחשמל. אנחנו אומרים שזה האידיאל ויש בממשלה הרבה שיסכימו איתנו. לפעמים בפרקטיקה אי אפשר, אבל יכול להיות שהתנאים יבשילו, למשל כשהשוק הסיטונאי יעבוד. קנס כמו שהטילה הממונה עוזר. תמיד נייעץ מה האידיאל בטווח הארוך, אבל אנחנו מבינים את האילוצים ולא חיים בוואקום".

סיטרואן ומקדסי לא מתמקדים לחינם בנושא הייעוץ למשרדי הממשלה. זאת אחת המטרות המרכזיות של המחלקה החדשה יחסית, שהוקמה ברשות אשתקד, שהם עומדים בראשה.

אישור עסקאות, מיזוגים ופטור מהסדרים כובלים הוא בסיס העבודה של המחלקה, אבל בראש סדר העדיפויות ניצבת המטרה למנוע איומים פוטנציאליים על התחרות עוד לפני שהם נולדים. לכן, ברשות מייחסים חשיבות רבה לכך שנציגיה ישבו בדיונים במשרדי הממשלה כבר בשלבים המוקדמים של תכנון מהלכים משקיים, כדי לייעץ להם איך לקדם תחרות.

כזכור, בניסיון להתמודד עם כוחה של בזק, הושתה עליה עוד ב־1994 הפרדה מבנית מחברות־הבת שלה. הממשלה חששה שבזק תשתמש בהון שצברה במגזר הנייח, על מנת להציע מחירים שוברי שוק בתחום הסלולר, כך שלא יוותר סיכוי לכניסת מתחרות חדשות. מאז, כבר שנים שבזק דורשת את ביטול ההפרדה המבנית, אך עמדת משרד התקשורת, אותה הגיש באחרונה לבג"ץ, ברורה: לא ישקל ביטול ההפרדה, עד אשר יפעל שוק סיטונאי תקין ותחרותי.

לדברי סיטרואן, "אנחנו לא רואים ערך תחרותי בהפרדה המבנית הקיימת. אם יש חברה־אם וחברה־בת, שלכל אחת מהן פעילות שונה, אין בזה ערך, בסוף התמריצים דומים. נדרש שהתשתיות הפסיביות יהיו בחברה נפרדת וניטרלית. עם ההפרדה שאנחנו מציעים, תוכל להתפתח תחרות בין גופים שונים, שיוכלו לפרוס סיבים בתוך התשתית ולמכור לצרכנים את כלל שירותי התקשורת שהם צריכים".

מימין: אלעד מקדסי ואוריאל סיטרואן | צילום: אוראך כהן

לא בכדי סיטרואן מציין את נושא הסיבים האופטיים, שאמורים לשדרג משמעותית את חוויית הגלישה של כלל הלקוחות בישראל. בזק פרסה תשתית סיבים אופטיים נייחת, המאפשרת גלישה מהירה של עד 1,000 מגה, בכ־60% מבתי האב במדינה. החברה מחויבת לפריסה אוניברסלית, אך מסרבת להשלים אותה עד שתקבל הקלות, בטענה כי ישנם אזורים לא כדאיים כלכלית. נכון לרגע זה, הפרויקט מושהה.

איפה עומד המשא ומתן מול בזק בנוגע להפעלת הסיבים האופטיים?

סיטרואן: "הטיוטה תתפרסם בקרוב. אנחנו מחפשים פתרון שיביא לפריסה רחבה וגם לוקחים בחשבון עניינים תחרותיים. יש ערכים שהם לאו דווקא תחרות, כמו שוויון ואוניברסליות. כך אוכלוסיות מרוחקות יוכלו לקבל שירותי תקשורת, אף אם זה לא כלכלי לחברה. יש לבזק את האינטרסים שלה, אבל אם לא יהיה עליה מתח תחרותי, היא לא תרגיש צורך לחבר את הסיבים. הכפייה על בזק עוזרת, כי היא מאפשרת לפרטנר וסלקום לפרוס סיבים ולהגביר את הלחץ. זה צורך לאומי".

לא מתנגדים לעליית מחירים בסלולר

גם שוק הסלולר מעסיק לא מעט את רשות התחרות בשנים האחרונות. ב־2016 לדוגמה, הרשות לא אישרה מיזוג של חברת גולן טלקום לתוך סלקום, מחשש שהשוק יחזור למצבו טרום הרפורמה בסלולר.

המציאות מוכיחה שהרשות טעתה בניתוח שלה את השוק.

סיטרואן: "הרשות ניתחה את הבקשה והגיעה למסקנה שאם המיזוג יאושר המחירים עלולים לעלות והתחרות עלולה להיפגע. במבחן המציאות המחירים לא עלו והתחרות נשמרה וגם זולגת לתחומים אחרים. התחרות בסלולר גרמה לקבוצות תקשורת להשקיע בטלוויזיה, בתשתיות תקשורת. החברות יודעות להמציא את עצמן מחדש, התחרות מנתבת אותן לחפש ערך בשווקים חדשים ולהתייעל".

במצב השוק היום, בצל החשש לפגיעה בשדרוג התשתיות, האם תאשרו מיזוגים חדשים?

מקדסי: "תחרות זה קרב ארוך עם הרבה דברים בדרך עד שהצרכן באמת מרגיש את זה בכיס. היה קשה מאוד להשיג תחרות בשוק הסלולר, ואכן הגענו למצב תחרותי היום. הרבה יותר קל להרע את המצב ולחזור אחורה מאשר לשפר אותו. לכן כל מיזוג יבחן לגופו ותלוי בשחקנים שיתמזגו.

"בשורה התחתונה המבחן שמנחה אותנו הוא פגיעה בתחרות. בנושא השקעות אנחנו יושבים עם משרד התקשורת, שמאוד משתף פעולה, ומנסים לחשוב איך אפשר לקדם את הנושא בכלים תחרותיים. יש מחשבה שגויה, שבאה לידי ביטוי בשיח הציבורי, שאם נפגע בתחרות והמחיר יעלה - הכסף הזה ילך להשקעות. ככל הנראה זה לא מה שיקרה. הכסף ילך לכיסי בעלי המניות".

סיטרואן: "אם משרד התקשורת יגיד שמאוד חשובה ההשקעה בתשתיות, גם אם זה יעלה את מחירי הסלולר, אנחנו לא נגד. אבל אם יש דברים שפוגעים בצרכן ולא בטוח שהכסף ילך להשקעה בתשתיות - זו טעות. אז אנחנו מנסים למצוא דרך, אבל זה לא אומר שזה לא יעלה מחירים.

"אי אפשר מצד אחד לצעוק 'יוקר מחיה', ואז, כשהתחרות עובדת טוב והחברות העסקיות בלחץ, לבוא ולהגיד שהן סובלות. לחברה עסקית הרבה יותר נוח שלא מתחרים בה, אבל אם חברה צריכה לצאת מהשוק בגלל תחרות או חוסר התייעלות אז זה לא אסון. תבוא חברה אחרת".

אבל גם כשחברה יוצאת מהשוק זה פוגע בתחרות.

מקדסי: "זה המנגנון. החברות המצליחות יותר הן אלה היעילות יותר והחברות שפחות יעילות נפלטות מהשוק. אם תבטל את המנגנון התחרותי ותטיל רגולציה שתבטיח את ההישארות של השחקנים הקיימים, אתה מקבע מצב לא יעיל. ההסתכלות שלנו היא מנקודת המבט של הצרכן".

משרד המשפטים האמריקאי אישר לאחרונה מיזוג בין T‑mobile ל־Sprint, מה שמשאיר שם שלוש מפעילות רשת בלבד על יותר מ־300 מיליון אזרחים. במה המצב בארה"ב שונה מבארץ?

מקדסי: "אנחנו מסתכלים על מה שקורה בעולם, אבל הבחינה שלנו מתמקדת במה שקורה בארץ. כמות השחקניות פה לא נראה לנו יותר מדי גדולה. הכיוון של ירידת מחירים הוא חיובי ואליו אנחנו שואפים".

סיטרואן: "אף רגולטור לא צריך להגיד מה מספר השחקנים הנכון בשוק. צריך לתת לכוחות השוק לעשות את שלהם. תחרות בריאה תקבע מה מספר השחקנים הנכון. רגולציה נכונה באה ואומרת מה הכשל שיכול להיווצר ממקרה כזה או אחר. הכשל למשל הוא חוסר השקעה בתשתיות, אז נדרש לראות איך מטפלים בזה. למשל, אם יגידו שצריך להטיל מס תשתית על כל השחקנים, גם על המפעילים הווירטואליים, ויכול להיות שזה יעלה את המחיר אך ידאגו שהמס הזה ילך לתשתיות — זה בסדר".

אפשר לחייב את החברות להשקיע את הרווחים בתשתיות ולא בדיבידנדים?

סיטרואן: "קח לדוגמא את מכרז דור 5, הדור הבא בסלולר, שנועד לספק קצבי העברת נתונים אולטרה־מהירים — הוא סגור בפני שחקניות סלולר חדשות. אפשר להגיד שזו פגיעה בתחרות, אבל אנחנו יודעים שמי שזוכה במכרז מחויב להשקיע בתשתית. המדינה יכולה היתה לעשות מכרז הרבה יותר רווחי, אבל היא שמה את ההכנסות בצד, במטרה לאפשר לחברות להשקיע. המלצנו גם שקבוצות שמשתפות רשתות יהיו חייבות לגשת למכרז יחד".

מיזוג רשת וערוץ 10 היה עניין סמנטי

בתחילת השנה אישרה הרשות את מיזוג רשת וערוץ 10, בטענה כי אלמלא המיזוג עלול ערוץ 10 להיסגר. בפועל, אחרי ששתי החברות עשו בדיקת נאותות, התגלה בערוץ 10 הפסד של 30 מיליון שקל וברשת הפסד של 200 מיליון שקל. לבסוף, ערוץ 10 הוא זה שקנה את רשת.

הרשות לא חשה כי הונו אותה בנתונים? מדוע היא לא חזרה בה מהחלטתה?

סיטרואן: "ידענו מה המצב בשוק וגם של רשת. הבנו ששלוש חברות לא יחזיקו, ובמקרה הזה שערוץ 10 ייצא מהשוק. מבחינתנו זה לא משנה מי מהבעלים שם את הכסף ומי קונה את מי".

המיזוג אושר על בסיס זה שערוץ 10 הוא "פירמה כושלת" ולא רשת.

"זה קצת סמנטי. הבעלים של ערוץ 10 טענו בפנינו שבמבנה שוק של שלוש חברות הם לא מוכנים יותר להשקיע".

לא נשכר בנק השקעות, לא נפתח חדר מידע. למה לא דרשתם לראות בצורה מפורטת הצעות לקניית ערוץ 10?

"בדקנו לעומק את כל המאמצים שהם עשו למכירה. היתה התעניינות מצד גורמים שונים, אך זה לא הבשיל. בסוף כן השתכנענו שהם עומדים בתנאי של 'אין קונה אחר'. בכל אופן, כרגע אנחנו בהליך משפטי של גוף שערער נגד אישור המיזוג ולא נוכל לפרט מעבר".

יש טענה שחוזרת הרבה בשוק התקשורת, ובכלל, שגופים עסקיים מנסים להשתמש ברשות כדי לחסל יריבים.

"לכל אחד יש אינטרס, אבל הניסיון לימד אותנו למפות ולזקק. אנחנו גם תמיד מאתגרים את הצד המבקש כאילו אנחנו הצד השני. זה חלק מרכזי בעבודה שלנו".

עוד בנק גדול בישראל? לא בטוח

במאי 2018 פסלה הרשות את מיזוג בנק אגוד אל תוך בנק מזרחי טפחות. זאת, בזמן שבנק ישראל דווקא הביע תמיכה במיזוג. לעומת זאת, במגרש הפוליטי נשמעה התנגדות נחרצת למיזוג מצד שר האוצר משה כחלון ושר הכלכלה אלי כהן.

הלחץ הפוליטי ועמדת בנק ישראל שמו עליכם לחצים לא פשוטים.

מקדסי: "התנגדנו, הבנקים ערערו, וכרגע זה בשלב ההוכחות בבית הדין, אז אני אהיה זהיר בהתייחסות שלי. אבל בגדול הקשר העקרוני שמדברים עליו, לפיו ככל שבנק יותר גדול הוא גם שחקן יותר משמעותי מול הלקוחות בתחום הקמעונאי - הוא לא קשר שקיים. ואם קיים - אז עובד דווקא בצורה ההפוכה. האינטרס של השחקנים הגדולים במערכת הבנקאית בישראל, ובכלל בעוד ענפים, הוא לאו דווקא לקדם תחרות".

מקדסי מחדד: "המחשבה שתחרות מול גופים גדולים תבוא מגוף גדול נוסף, לא מסתדרת עם התיאוריה הכלכלית ועם העובדות בשטח. דווקא הגופים הקטנים חושבים מחוץ לקופסא ומנסים להניע תחרות ויש להם יותר מה להרוויח".

וברמה הפוליטית?

"אנחנו יודעים ומחויבים לעבוד בסביבה תחת לחצים פוליטיים. כאשר מגיעה בקשת מיזוג אנו שולחים אותה לכל גוף רלוונטי ומבקשים ומחויבים לשמוע את דעתו. תפקידנו לקבל החלטה נקייה".

סיטרואן: "הכוח של הרשות הוא במקצועיות שלה. הרשות מביאה לשולחן יכולת מטורפת להשיג ולנתח נתונים, כאלה שלפעמים הרגולטור הייעודי לא ראה. יש לנו סמכויות לקבל כל נתון שאנו רוצים. אם ניכנע ללחצים ולא נביא את האמת המקצועית - אין לנו זכות קיום, ואפשר לסגור את הרשות. ברגע שזה יקרה — אף אחד לא ירצה אותנו סביב השולחן".

לבנק ישראל יש תורה שלמה משלו, ואצלו ערך היציבות גובר לא פעם על ערך התחרות. איך אפשר לקדם בכל זאת תחרותיות בעולם הבנקאות?

מקדסי: "זה נכון שיש השקפות שונות לגופים שונים, אבל בסוף כל הגופים מסביב לשולחן מבינים שאנחנו המומחים לענייני תחרות ומקשיבים לנו. בוועדת שטרום לדוגמא הצגנו איזשהו חזון לתחום הבנקאות שהיום רואים את ההתפתחות שלו. שנים ניסו לייצר בנק גדול חדש, מתוך מחשבה שזאת הדרך שתניע תחרות ותפתור בעיות. הניסיון מראה שזה לא דבר פשוט, וגם אם יקרה זה יהיה כנראה בנק אחד לא גדול ובחלומות הכי טובים שניים. הגענו להבנה שזו דרך מורכבת והצגנו חזון של תחרות על מוצרים כמו אשראי וניירות ערך, שתבוא מחוץ למערכת הבנקאית".

סיטרואן: "הרבה פעמים בנק ישראל, בגלל שיש להם את ערך היציבות וזו מערכת קצת כבדה, ישר מתנגד. אבל אני חושב שצוות הפיננסים שלנו הצליח לשכנע אותם לאט לאט. אתה אפילו שומע אותם אחרי זה מתגאים שהובילו את הרפורמה התחרותית".

כמו מה למשל?

מקדסי: "מעבר בקליק בין חשבונות. יש תוכנית להקמת מערכת שאמורה תוך שנה לפעול ולצמצם את עלויות המעבר של לקוחות בין בנקים. אם בנק מציע לך לעבור אליו — הוא גם יעשה בשבילך את תהליך המעבר תוך כמה ימים, כמו בקרנות פנסיה למשל. כמו כן, כל נושא פרוטוקול שיתוף מידע על אשראי בין בנקים לגופים חוץ־בנקאיים, כך שהתחרות תהפוך ליותר שוויונית. תוטל על הבנקים חובה לשתף המידע, בהסכמת הלקוח. אלה דברים שלפני כמה שנים לא חלמו עליהם. תסתכלו למשל על מאגר נתוני האשראי".

סוגיה נוספת שהעסיקה לאחרונה את הרשות נגעה להליך שעל פניו הוא אנטי־תחרותי - הטלת היטל היצף על מלט מיובא. בזמן שלדעת הממונה על ההיטלים במשרד הכלכלה, דני טל, היה מקום להיטל היצף, ברשות התנגדו לכך.

סיטרואן: "אמרו שזה לא ישפיע על מחירי הדיור, אבל בדקנו וגילינו שהעלות המשקית גבוהה - 300 מיליון שקל בשנה לפחות. יש כאלה שרוצים שיוטל היטל, כמו מונופול נשר והר־טוב שנמצאת בקשיים. אבל להגיד 'זה לא עולה כלום, זה שטויות, עוד אלף שקל לדירה' זה לפספס את העיקר. רוב הכסף מגיע מצרכני המלט והבטון והולך לנשר עם נתח שוק של 80% בארץ. ראינו שהמחירים בשוק המלט ירדו וסוף סוף יש תחרות, ואף שזה מעודד תחרות בשוק הבטון. צצו שחקני בטון קטנים, שלא הצליחו לקבל הנחה מנשר, וקוב בטון ירד בעשרות אחוזים, חיסכון אדיר למשק.

"אנחנו לא מזלזלים בערך שאולי הר־טוב תצא מהשוק, אך ההיטל לא יעזור למפעל בסכנה, כי מעט מאוד מהכסף ילך אליו. אם הבעיה היא הר־טוב, אז תנו להם סובסידיה ואבני דרך ותוודאו שמשדרגים את המפעל המיושן. אני חושב שהצלחנו לשכנע לפחות קצת, כי הוועדה של משרד הכלכלה והאוצר המליצה לא להטיל היטל ולבסוף הוטל משהו מאוד מינימלי".

בואו נדבר על שוק האנרגיה, שלא נהנה מעודף משקיעים. מה היכולת שלכם לטרוף את הקלפים בשוק ריכוזי עם חברת חשמל אחת ושתי חברות גז?

סיטרואן: "יש מונופול בתחום החשמל בהולכה ובחלוקה, אבל אפשר לפתח תחרות בייצור ובאספקה. בייצור אכן מתפתחת תחרות. היתה רפורמה ודחפנו לכך שהייצור יצא מחברת החשמל כדי שתהיה הפרדה בין המונופול הטבעי למקומות בהם ניתן להתחרות. צריך להמתין, יש המון אילוצים"

צילומים: ירון ברנר, עמית שעל

ומה עם משק הגז?

"היו מאז המתווה עוד התפתחויות. כל הנושא של חיבור אנרג'יאן לחוף, דאגנו שכאשר יימצא עוד גז לא תהיה בעיית חיבור והמוצא לא יהיה תלוי במונופול. אמרנו שצריך לדאוג לכך שבכניסה בחוף דור יהיה מקום לשחקנים נוספים. גם במקומות שנראים לנו עכשיו מאובנים אנחנו לא מרימים ידיים. אי אפשר לדעת מה יהיה. גם בסלולר חשבו שלא תהיה תחרות".

לחץ זמן אדיר ועבודה בחוסר ודאות

שוק רגיש גדול נוסף שבו פועלת הרשות הוא ענף המזון. ב־2016 פנה רמי לוי לרשות כדי לבחון אפשרות למיזוג בינו לבין מגה, שנכנסה אז להקפאת הליכים. הובהר לו כי לא סביר שהמהלך יאושר. גורמים ברשות הבהירו זאת גם לנאמנים שמונו למגה, כדי להימנע ממצב שבו יציגו להם את המכירה ללוי כברירת מחדל.

ההסתייגות של הרשות מלוי נומקה בכך שהוא היה בזמנו השחקן הגדול מבחינת מחזור המכירות שלו מבין הרוכשים הפוטנציאליים. למרות שלוי היה מוכן למכור סניפים ולשלם יותר, ההסתייגות הובילה את הנאמנים למכור את הרשת ליינות ביתן, שכחברה פרטית נתוניה הפיננסיים אינם גלויים. החששות מכך שלא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, מטלטלים את שוק המזון מזה 3 שנים.

סיטרואן: "יש שני וקטורים כאשר חברה פושטת רגל והיא בהליכי פירוק: האחד זה לחץ זמן אדיר. החברה בקריסה, יש נאמנים, יש עובדים בחוסר ודאות. השני הוא אנשים שרוצים לקנות ואנחנו צריכים לוודא שאין פגיעה בתחרות. במקרה של מגה, סביר להניח שנאמר שם לנאמנים שאם רמי לוי ייבחר ההליך יהיה ארוך יותר, ככה זה בדרך כלל".

אתם מדברים על להחזיק שחקנים קטנים בשווקים כדי לעודד תחרות. אז איך מקבלים החלטה לתת לשופרסל, שלה שליטה חסרת תקדים בשוק המזון - ושלרשות התחרות בעצמה יש חלק ביצירתה כשאישרה בעבר את המיזוג עם קלאבמרקט - לקנות את ניו פארם, רשת קמעונאות בעלת 70 סניפים?

סיטרואן: "נעשתה בדיקה מעמיקה של כל החפיפות הגיאוגרפיות וזה אושר בתנאים מסוימים. התפיסה היתה להכניס תחרות לשוק שנשלט על־ידי שחקן אחד. לשופרסל לא היו פארמים. היתה פה תועלת צרכנית. אנחנו לא מכירים גוף שניסה במשך השנים להתחרות והצליח ובחנו נטו את העסקה הספציפית הזו".

התעקשתם למכור 11 סניפים כדי לייצר רשת שלישית. היא לא פעלה אפילו שנה והפעילות נמכרה לסופר פארם. למה לא הציבו כתנאי שהסניפים לא ימכרו לשחקנים השולטים בשוק?

מקדסי: "אני חושב שהיה שם תנאי שאומר שאנחנו נאשר את זהות הרוכש".

סיטרואן: "מכירה במיזוגים זה מאוד לא פשוט. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא. גם בארה"ב המיזוגים בתחום קמעונאות הדלק נכשלו פעם אחר פעם ובסוף הצליחו".