אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מאיר שמגר והמהפכה השקטה צילום:נועם מושקוביץ'

מאיר שמגר והמהפכה השקטה

נשיא בית המשפט העליון בדימוס שנפטר בסוף השבוע הסתייג בכל מאודו מהדיבור של אהרן ברק על מהפכה חוקתית, אך הלך יחד איתו בהחלטות מכריעות שעדיין מעצבות את היחסים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת והמבצעת

22.10.2019, 08:09 | משה גורלי

1. בכל שנה הקפידו מאיר שמגר ואהרן ברק שלא להחמיץ ביקור במקום שקרוב לליבם. שמגר הקפיד שלא להחמיץ את פסטיבל הג'ז באילת וברק הקפיד שלא להחמיץ את הביקור המסורתי בארצות הברית להרצאות ולימוד באוניברסיטת ייל. וזהו לא ההבדל היחיד, וגם לא החשוב, בין השניים האלה שחוללו את המהפכה הגדולה בתולדות המשפט הישראלי. הבדל חשוב יותר הוא שברק שיווק בלהט רטורי את ה"המהפכה החוקתית" ואילו שמגר הסתייג בכל מאודו מהדיבור הזה. הבדל שהוא גם המשמעותי בין השניים שהיו מהגדולים ביותר - שמגר מגדולי השופטים מול ברק מגדולי המשפטנים.

קראו עוד בכלכליסט

שמגר נפטר בסוף השבוע שעבר בגיל 94 ויובא היום למנוחות. טור זה יתמקד ביחסיו עם יורשו ברק, ששיתוף הפעולה ביניהם ורציפות כהונותיהם - ברק החליף את שמגר כיועץ משפטי לממשלה ואחר כך כנשיא בית המשפט העליון — עיצבו את עוצמתה ומעמדה של מערכת המשפט. במקביל, אל מול העוצמה הזו, הניפו הפוליטיקאים את נס המרד - ומדובר במרד העקרוני, במאבק על תיחום הרשויות, ולא בדה־לגיטימציה שמחוללים ראש הממשלה בנימין נתניהו וסביבתו למטרותיהם האישיות.

היחסים בין שמגר לברק היו מורכבים מתת־זרמים רבים שסמויים מהעין, אבל גם התקיים ביניהם שיתוף הפעולה שנדרש להעצמת מעמדה של המערכת, שיתוף לצד מחלוקות שחידדו הבדלים חשובים של סגנון ושל גבולות ההתערבות המשפטית בהחלטות השלטוניות ובחקיקת הכנסת.

נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר. הבין  את הסכנה שבה עמדתו של ברק מעמידה את בית המשפט, צילום:נועם מושקוביץ נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר. הבין את הסכנה שבה עמדתו של ברק מעמידה את בית המשפט | צילום:נועם מושקוביץ' נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר. הבין  את הסכנה שבה עמדתו של ברק מעמידה את בית המשפט, צילום:נועם מושקוביץ

2. שיאו של שיתוף הפעולה בין השניים נרשם בשתי הכרעות שיש להן עד היום השפעה מטלטלת על היחסים בין שלוש הרשויות. המקרה הראשון הוא פרשות דרעי ופנחסי (השר אריה דרעי וסגן השר רפאל פנחסי מש"ס) שבהן חברו שמגר וברק ב־1993 לתקדים שהורה לראש הממשלה לפטר שר כבר בעת הגשת כתב האישום. במקרה השני ישבו השניים בהרכב מורחב (כנשיא היוצא וכנשיא הנכנס) בתיק בנק המזרחי המפורסם שקבע את סמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקי כנסת מכוחם של שני חוקי היסוד מ־1992: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק.

הכרעות אלה הן נדבכי יסוד במתח שהלך והסלים בין השלטון למשפט בישראל. והן גם מפסגות האקטיביזם השיפוטי שברק כה מזוהה עמו, אבל שמגר? התשובה חותרת לדמיון ולהבדל בין השניים: שמגר שילב ידיים עם האקטיביזם של ברק בשני תחומים: טוהר המידות וזכויות אדם והסתייג מהרחבתו למחוזות מרוחקים יותר.

פיטורי דרעי ופנחסי הם לא פחות מחקיקה שיפוטית בתחום טוהר המידות. למרות שחוק יסוד: הממשלה קובע ששר יכול לכהן עד הרשעה סופית, קבעו שמגר וברק שיש לפטרו כבר במועד הגשת כתב האישום מטעמים של אמון הציבור.

ביטול חוקי הכנסת הוא נשק יום הדין שבית המשפט העליון ברא לעצמו בפסק דין בנק המזרחי מתוך 'פסקת ההגבלה' שבחוקי היסוד. זהו הסעיף שאינו מקנה במפורש את סמכות הביטול, אבל ניתן להבין ממנו שמוטלת הגבלה על הכנסת בבואה לחוקק חוק שפוגע בזכויות אדם. ברק, בסמוך לחקיקת חוקי היסוד עוד לפני פסק הדין, דיבר על ה"מהפכה" שהקנתה לבג"ץ את הסמכות לבטל חוק שפוגע בזכויות אדם. שמגר, שזכויות האדם היו אבן יסוד בפסיקתו, הסכים בבנק המזרחי לתוצאה זו שנתונה עד היום במחלוקת.

שתי הערות למחלוקת זו: הרוב המכריע של שופטי העליון שותפים לאותה תוצאה, ובהם גם מינוייה של השרה איילת שקד. וגם הפוליטיקאים - למרות הגינויים שהטיחו בתקדימים האקטיביסטיים של דרעי ובנק המזרחי - לא העבירו, בעשרות השנים שחלפו מאז, חקיקה שתבטל אותם.

3. ועכשיו להבדל הגדול. שמגר הלך עם האקטיביזם של ברק בנושאי זכויות אדם וטוהר מידות, אבל חלק עליו בכל הקשור להתערבות בהחלטות השלטון שאינן נגועות בפגיעה בשני אלו. שמגר כנשיא בנה את ההרכבים שהותירו את ברק במיעוט, למשל בפרשת החנינות בקו 300, כשעלתה השאלה האם לנשיא המדינה יש סמכות לחון את אנשי השב"כ. ברק התנגד; שמגר קבע שסמכות הנשיא מתקיימת גם לגבי מי שלא הועמד לדין.

בפרשת אחרת, פסק דין ולנר, ביקש ברק לפסול סעיפים בהסכם קואליציוני בין ש"ס למפלגת העבודה שביקשו לנטרל את התערבות בג"ץ בשינוי הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה. ברק כתב פסק דין אמוציונלי מאוד. "מי יפנה לרופא אשר מטופליו מתים זה אחר זה?" זעק, אבל שמגר סירב להיבהל: "אי־התערבותו של בית המשפט היא בגדר יישום של אמות המידה המקובלות של הריסון העצמי של הרשות השופטת", כתב.

נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק. נשק יום הדין, צילום: יותם פרום נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק. נשק יום הדין | צילום: יותם פרום נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק. נשק יום הדין, צילום: יותם פרום

ארבעה פסקי דין אלה - השניים שבהם שמגר וברק הלכו יחדיו והשניים שבהם נחלקו - סימנו את הדמיון וההבדל. שמגר הולך עם ברק ומוכן להתערב בנושאי זכויות אדם וטוהר מידות, אבל מתנגד לברק שמבקש להתערב גם בהחלטות שלטוניות שמרכזן חורג מטוהר מידות וזכויות אדם, כמו החנינות וההסכם הקואליציוני. שמגר שגם סלד מהרטוריקה המתגלגלת של ברק על ה"מהפכה החוקתית" הבין את נזקי עמדת ברק והסכנות שהיא צופנת לבית המשפט העליון. סכנות שהחלו להתבטא בתגובות הנגד של המערכת הפוליטית, והחלו להתממש לאחר מינויו של פרופ' דניאל פרידמן כשר המשפטים וביתר שאת בתקופתה של איילת שקד.

4. ברק, בראיון ההספד לשמגר בערוץ כאן, סיפר כיצד שמגר שינה את נקודת האיזון מול השררה בכל תפקיד שמילא - כפצ"ר מול הרמטכ"ל, כיועץ משפטי לממשלה מול הממשלה, כשופט וכנשיא בית המשפט העליון מול הכנסת והממשלה. ברק דיבר על שמגר, אבל גם על עצמו. שמגר חתר לשינוי מרוסן של נקודת האיזון ואילו ברק חתר לשינוי דרמטי שעורר את הדובים מרבצם. שמגר חתר לשינוי אבולוציוני דרך פסקי הדין וללא הרטוריקה המהדהדת, ואילו ברק שאף להציב את בית המשפט בעמדת ביקורת והתערבות שהכנסת והממשלה התקשו לשאת. שמגר היה שופט שביקש לשכלל את הדמוקרטיה באמצעות פסקי הדין וברק היה פרופסור שביקש לשכלל אותה באמצעות התורה שפיתח בכתיבתו האקדמית.

ברק הוסיף וסיפר כיצד הצטרף אליו שמגר לשיחת ריכוך עם השר פרידמן שהחל להרעיד את הקרקע מתחת רגליה של נשיאת העליון דורית ביניש. אכן, שמגר התגייס למאבק על מעמדה המתערער של מערכת המשפט, אבל בינו לבינו לבטח תהה האם ההתגייסות הזו היתה נדרשת אלמלא התעקש יורשו להרחיב מוטת כנפי המשפט והשפיטה הרבה אל מעבר לשאלות של זכויות אדם וטוהר מידות.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



5 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
שמגר וברק
מן המשותף לשניהם ששניהם הכשירו בניגוד לחוק הבינלאומי את הכיבוש . ושניהם לא עניינה אותם העובדה שבאותה טריטוריה הכוונה בשטחים הכבושים חלות שתי מערכות משפט שונות על מתנחלים ולעומתם פלסטינים וגדולתו של ברק שכולם מהללים לא עמדו לו ליישם חוק יסוד כבוד אדם וחירותו על פלסטינים .
האני נטור  |  23.10.19
1.
שמגר מול ברק
ההבדלים בין ברק לשמגר היו עצומים, בכל תחום. שמגר היה באופיו שקול, מתון וענייני. ברק יהיר ואובססיבי. המטרות החשובות ביותר בעיני שמגר היו משפט צדק, יציבות ואמון במערכת המשפט. הוא היה בעל מזג שיפוטי נוח ולא עניינה אותו פוליטיקה. המטרות החשובות בעיני ברק היו ביסוס תדמיתו כמשפטן עולמי. הוא התייחס בזילזול למתדיינים. וכפי שאמר עליו חברו הטוב. הוא יעדיף שיתפוצצו חמישים ישראלים על פגיעה בזכויות אדם. בפועל הוא הרס את דיני הראיות וסדרי הדין, פגע בציפיות ובוודאות המשפטית וגרם לנזקים בלתי הפיכים למערכת המשפט
השופט  |  22.10.19