ארדואן בגול עצמי

רג'פ טאיפ ארדואן נסק במהירות למעמדו כשליט הכל יכול של טורקיה. בחירתו ב-‭2003‬ לראשות ממשלת טורקיה התבססה על מצע דמוקרטי המקדש שוויון זכויות בין כולם ומניעת כפייה חילונית על-ידי הצבא, אבל זו היתה הונאה פרו-איסלמית. בהמשך נבחר לנשיאות בבחירות ישירות (בעקבות תיקון לחוקה שקידם) והוביל את טורקיה למשטר נשיאותי, כמעט דיקטטורי.

מאז נעשו 18 שינויים בחוקה וארדואן הגדיל את סמכויותיו כך שיוכל להמשיך לשלוט בטורקיה עוד שנים רבות. מניסיון ההפיכה הצבאי ב-‭,2016‬ שהיה הטריגר לשינוי שיטת המשטר, הוא יצא רק מחוזק. מעבר לכוח המשפטי שנוסף לו, עשרות-אלפים נכלאו בטענה לקשרים לאיש הדת הגולה פתהוללה גולן, שאותו ארדואן האשים בהפיכה (שיש לא מעט עדויות לקונספירציה שנועדה לחזק את שלטון ארדואן).

נראה היה שארדואן לעולם לא יחליק אבל בחודשים האחרנים מפלגתו האיסלאמיסטית, מפלגת הצדק והפיתוח, ומועמדה, ראש הממשלה לשעבר בינאלי יילדירים, הפסידו בבחירות לראשות העיר איסטנבול במרץ השנה לאקרם אימאמאולו ממפלגת העם הרפובליקאית. ארדואן סירב לקבל את רוע הגזרה, מפלגתו טענה לאי-סדרים בספירת הקולות וקבעה בחירות חוזרות ליוני – שתוצאותיהן העמיקו את ההפסד במחוז האם של הנשיא, בנוסף להפסד בבירה אנקרה.

הפסדים אלו עשויים להתברר כניצני המהפכה. ניצנים שנזרעו דווקא במקומות האהובים על ארדואן: מגרשי הכדורגל.

נשיא כדורגלן

יש קשר הדוק בין ארדואן לכדורגל. בצעירותו שיחק כבלם בקבוצה של רשות התחבורה הציבורית של איסטנבול בליגת החובבים ואף כונה "בקנבאואר טאיפ". לפי האגדה, רק בגלל התנגדות אביו, לא חתם בקבוצת הפאר המקצוענית פנרבחצ'ה. במשך כהונתו כשליט טורקיה, נבנו בה עשרות איצטדיונים חדשים, שלטונו מטפח את מועדון הכדורגל האיסטנבולי בשאקשהיר, וחלק נכבד ממועדוני הכדורגל ניצלו מפשיטת רגל בעקבות הטבות מסים, על חשבון הציבור (מועדונים משלמים מס מופחת על שחקני חיזוק זרים, למשל).

במסעות הבחירות תוכלו לראות אותו עטוף בצעיפי כדורגל, כשאנלוגיות מעולם הכדורגל מושרשות היטב בנאומיו: "לפוליטיקה ולכדורגל יש הרבה מאוד דברים משותפים, בבסיסם הם דומים מאוד", טען בעבר. "בפוליטיקה, כמו בספורט, מדובר בתחרות, בסוג של מירוץ. כמו שלקבוצה שמשחקת ללא תוכנית, טקטיקה או אסטרטגיה, יש סיכוי אפסי לזכות בגביע – גם לפוליטיקאים ומפלגות שלא אומרים דבר לציבור, כאלה ללא רעיונות, אין סיכוי להצליח".

חייו הפולטיים והמשחק האהוב עליו הצטלבו לא פעם גם בדרכים פחות נעימות. במרכז פרשת מכירת משחקים גדולה שניצתה ב-‭2011‬ עמד מקורבו, נשיא פנרבחצ'ה, עזיז ילדרים. בעבר האשים נשיא פנר את פטהוללה גולן בכך שבדה את עניין מכירת המשחקים משום שהיה עבורו יריב פוליטי, דבר שהוביל לתחילת המשבר בין גולן לארדואן. בנוסף, כמה שנים לאחר מכן נשיא ההתאחדות הטורקית וקברניטי הכדורגל החליטו להתערב פוליטית ונרתמו בגלוי לטובת ארדואן בקמפיין לטובת הפיכת המשטר לנשיאותי, בעוד פיפ"א ואופ"א מעלימות עין. בתקנונים שלהן כתוב, כידוע, שאין לערב פוליטיקה בכדורגל.

נשיא ההתאחדות ילדרים דמירורן, אגב, מחזיק בחלק מקבוצת התקשורת "דמירורן" שנחשבת לתומכת המשטר ועל פי הקלטות שפורסמו בטורקיה, מצנזרת ידיעות נגד הנשיא בכלי התקשורת שבבעלותה.

בתוך כך, הספיק ארדואן לדרוש את גירוש אגדת גלאטסראיי ונבחרת טורקיה, הקאן שוקור, עקב קשריו עם גולן. שוקור, אגב, עובד כיום במאפייה בקליפורניה. גם פנרבחצ'ה לא חמקה מידיו של השליט שניסה להלאים את נכסי משפחת נשיא המועדון החדש עלי קוץ', עקב תמיכת המשפחה במתנגדי המשטר.

ובכלל, ירידת ערך הלירה הטורקית, שנבעה מסנקציות עולמיות ומהקונפליקט המתמשך בינו לבין הבנק המרכזי של טורקיה, פגעה קשות בקבוצות הכדורגל הבכירות, שכן רובן שילמו לכוכביהן הזרים בדולרים.

אף כי הפרשיות לא הפריעו לארדואן להשתמש בכדורגל שוב ושוב במטרה לזכות בפופולריות, הכדורגל החל להתנקם בו כאשר פגע בלב המשחק – האוהדים.

המהפכה מתחילה במגרש

ב-‭2013‬ אוהדי כדורגל טורקים מכל קצות הקשת הפוליטית לקחו חלק חשוב בהפגנות נגד ארדואן בעקבות ההחלטה להכניס מערכת כרטיסים אלקטרונית למגרשי הכדורגל. רשמית, ההחלטה, שנבעה מהחוק למניעת אלימות בספורט, נועדה לסכל מכירת כרטיסים בשוק השחור, למנוע אלימות במגרשים, לחסוך נזקים באיצטדיונים ולעודד הגעת משפחות ליציעים.

אך האוהדים חששו שפרטיהם האישיים שנמסרים עם רכישת הכרטיס ישמשו גורמים בעלי אינטרסים, מסחריים ופוליטיים – וחשש זה התבטא בהפגנות נגד המשטר ובכמות מופחתת של אוהדים ביציעים.

על אף שהמידע על האוהדים אמור להיות נגיש רק למשרד האוצר והפנים, החוק מאפשר את העברת המידע הרגיש לחברות אחרות לצורך שימושים מסחריים ובפועל חששם התאמת – כשבמכרז לניהול הכרטיסים האלקטורניים זכתה חברה בשליטת "קאליק אחזקות", שחקן פוליטי מרכזי שמחזיק בגופי תקשורת ובקרנות ביטוח. האיש החזק בארגונו, אחמט צ'אליק, מקורב לארדואן וחתנו של הנשיא הוא בכיר בחברה.

"מאגר הנתונים האישיים עלול להיות מנוצל לרעה ובנסיבות מסוימות, לגרום לכך שיתייחסו לקבוצות אוהדים מסוימות כאל ארגוני פשע", גרס סגן יו"ר המפלגה האופוזיציונית ושר לענייני הספורט בעבר, ארדואן טופראק. "הם רוצים להשתמש בספורט בכדי להשיג את יעדיהם הנסתרים".

אקרם אימאמאולו, שבעת מסע הבחירות שלו לראשות איסטנבול התקשה למצוא מקום שבו יוכל לנהל ראיון ראוי בכלי התקשורת הפרו-ארדואנים, זיהה את כאב האוהדים: בדומה לארדואן, גם הוא אוהד כדורגל מושבע וכדורגלן חובב בעברו, כך שהעולם הזה לא זר לו. כשהגיע למשחקה של בשיקטאש, התקבל לקול שירת האוהדים, שזעקו "לתת את המנדט לאימאמאולו!".

באמצעות מערכת הכריזה של האצטדיון נעשו ניסיונות לטשטש את הקריאות, אך המסר עבר. לאחר מכן הוא נכח בדרבי של איסטנבול בין פנרבחצ'ה לגלאטסראיי, וביציעים קראו שוב ושוב את סולגן הבחירות שלו – "הכל יהיה בסדר", שהפך לפופולרי בקרב הקהל האיסטנבולי. בהמשך פורסמו ידיעות כי שר הפנים ביק מקברניטי המועדונים שלא לארח את אימאמאולו מחשש בטחוני, וטיוטת חוק חדשה אסרה על כרזות וסיסמאות פוליטיות במגרשים. את העבריינים, אגב, קל לתפוס, באמצעות הכרטיסים האלקטרוניים.

אוהדי הכדורגל, בכל אופן, הלכו אחרי אימאמאולו ואת הבחירות החוזרת הוא ניצח והגדיל את היתרון מ-‭13‬ אלף קולות בלבד במרץ, ליותר מ-‭775‬ אלף ביוני. ארדואן עצמו אמר בעבר שניצחון באיסטנבול מוביל לניצחון בבחירות הארציות, ומהר נוצרו שמועות בנוגע לבחירות לנשיאות ב-‭.2023‬ הדרך לשם עוד ארוכה וארדואן עוד חזק. אך הבחירות הללו עשויות להיות פתח למהפכה. וכדי לדעת אם זה יקרה, כדאי חעקוב אחר המתרחש במגרשי הכדורגל.