אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
השכלת ההורים עדיין משפיעה מדי צילום: שאטרסטוק

ניתוח כלכליסט

השכלת ההורים עדיין משפיעה מדי

פרסום של הלמ"ס מצביע על בעיה קשה של שוויון הזדמנויות בישראל. מהנתונים עולה קשר מובהק בין רמת ההשכלה של בני 20 ו־30 לזו של הוריהם, בשני הקטבים. גם רמת הכנסה בדור השני עדייין מושפעת מאוד מההשכלה והעיסוק של האב והאם

30.10.2019, 08:29 | אדריאן פילוט

הנתונים שפרסמה אתמול הלמ"ס לפיהם המוביליות החברתית הבין־דורית בישראל לקראת שנת 2020 עדיין נמוכה הם לא רק מעציבים — הם מטרידים. מוביליות או ניידות חברתית מוגדרת כתזוזה (או אי תזוזה) של פרטים או משקי בית בין השכבות הכלכליות־חברתיות במדינה. כאשר במשק מסוים יש קפיצות כלפי מטה או מעלה במעמד של פרט ביחס למיקומו החברתי הנוכחי שלו ישנה ניידות חברתית. אחת התת־קטגוריות החשובות ביותר לגבי סוגיה זו היא המוביליות הבין־דורית, כלומר הסיכוי שפרט מסוים ישפר (או ירע) את מעמדו לעומת מעמדם של הוריו.

אז הנה הנתונים היבשים הנכונים ל־2018: נמצא מִתאם גבוה בין ההשכלה של הילדים, הדור הצעיר, לבין ההשכלה של ההורים, כך שככל שההורים בעלי השכלה גבוהה יותר, גם ילדיהם משכילים יותר. מבין אלה שלפחות אחד מהוריהם הוא בעל תעודה אקדמית, כ־7% בלבד הם חסרי תעודת בגרות. כלומר, הנתונים מראים ששיעור חסרי תעודת בגרות יורד ככל שהשכלת ההורים גבוהה יותר. אבל הנתון המדהים יותר הוא הקוטב הנגדי: יותר מ־60% מבני ה־30 שהם חסרי תעודת בגרות הם בנים להוריהם שלא למדו כלל. כלומר, לא רק שהשכלת ההורים משפיעה מאוד על השכלת הילדים, גם היעדר השכלה של ההורים "עובר|" במידה רבה לילדיהם.

הקשר לא פחות חזק כאשר בוחנים זאת מהכיוון ההפוך. שיעורם של בני 30 ומעלה בעלי השכלה אקדמית שהוריהם לא קיבלו השכלה כזאת עומד על פחות מ־15%. לעומת זאת, שיעורם של בני 30 ומעלה שאחד מהוריהם הוא אקדמאי עומד על יותר מ־70% — פער של 55 נקודות אחוז. גם במקרה הזה אין הבדל אם מדובר על השכלת האב או על השכלת האם - הנתונים וגם הפערים הם די יציבים.

אין מוביליות בתעסוקה

כפי שהיה ניתן לצפות, הקשר בין השכלה להכנסה חזק מאוד גם בסוגיית הניידות החברתית הבין־דורית. שיעור גבוה של בני 20 ויותר בעלי הכנסה גבוהה הם בנים לאב אקדמאי ושיעור נמוך הם כאלה שאביהם לא סיים תיכון. הלמ"ס בדקה מה ההכנסה החודשית הממוצעת (ברוטו) לנפש על ידי חלוקה לשלוש קטגוריות של הכנסה (הכנסה ממוצעת של מתחת ל־2,000 שקל לחודש לבן 20 ומעלה במשק בית; הכנסה שבין 2,000 ל־4,000 שקל; או הכנסה של מעל 4,000 שקל), וזאת לפי השכלת האב או האם. והנה הנתונים: בקרב אלו שהוריהם לא למדו כלל ההתפלגות היא די אחידה: כשליש נמצאים מתחת ל־2,000 שקל, שליש בין 2,000 ל־4,000 שקל ושליש הם בעלי הכנסה ממוצעת של מעל 4,000 שקל לחודש. אך כאשר בוחנים את אותה קטגוריה בקרב אלו שהוריהם הם בעלי תואר אקדמאי השונות מובהקת: רק עשירית מהם הם בעלי הכנסה לנפש ממוצעת של פחות מ־2,000 שקל לחודש, ויותר משני שלישים מהם נהנים מהכנסה של מעל 4,000 שקל.

ממצא חשוב נוסף בסקר הנוכחי, הראשון מסוגו של הלמ"ס, הוא המוביליות הבין־דורית הנמוכה בנושא התעסוקה. כלומר, ישנו מתאם בין רמת התעסוקה של אדם לבין רמת התעסוקה של הוריו: ככל שההורים היו בעלי עיסוק שדרש רמת מיומנות גבוהה יותר, לילדיהם יש סיכוי גבוה יותר לעסוק במשלחי יד הדורשים רמת מיומנות גבוהה יותר. כמחצית (51%) מבני ה־30 שעובדים במקצוע אקדמי הם כאלה שגם אביהם עבד במשלח יד כזה. לעומת זאת, רק 20% מהמועסקים במשלח יד אקדמי הם כאלה שהוריהם עבדו כפועלי תעשייה, חקלאות וכדומה.כלומר, ההסתברות שאדם שהגיע לעבודה אקדמאית הוא בן להוריו אקדמאים היא 1 ל־2 לעומת 1 ל־5 לכך שהוא בן להורים שאינם אקדמים.

הדרך היחידה להתגבר על בעיית הניידות החברתית הבין דורית הנמוכה בישראל שמצטיירת בסקר הלמ"ס היא באמצעות רפורמות מבניות ומדיניות כלכלית חברתית שמקדמת את שוויון הזדמנויות בחברה תוך הגברת הצמיחה כלכלית. כך עולה מדו"ח מיוחד בנושא ניידות חברתית שחיבר ה־OECD ב־2010. נכון אמנם שיש משתנים ששום מדיניות אינם יכולה לשנות אותם והם קשורים לגנטיקה ולדברים שאנשים יונקים בבית (אהבה לקריאה, החשיבות של מצוינות אקדמית), אך ללא ספק ישנם אלמנטים שבהם ניתן להשפיע על ידי מדיניות.

דוגמאות אופייניות לכך הן מדיניות המאפשרת גישה להעשרת ההון אנושי, כמו תמיכה ציבורית בגישה לחינוך בגיל הרך, חינוך יסודי, תיכוני ועל־תיכוני, וגם מדיניות חלוקתית (תשלומי העברה, מיסוי פרוגרסיבי ובכלל זה מס הכנסה שלילי). אחד הממצאים המרתקים של אותו דו"ח הוא כי להיקפו של הכסף המושקע בחינוך יש קשר חלש לביצועים של התלמידים ולניידות החברתית שלהם ביחס להוריהם. מנגד, "איכות" ההשקעות (היכן, מתי ואיך הכסף מושקע) התגלתה כבעלת השפעה גדולה בהרבה. כך לדוגמה נמצא שכיתות קטנות לא מגדילות את המוביליות בטווח הארוך של התלמידים ומנגד איכות המורים שבאה לידי ביטוי בשכרם — כן. גם איכות החינוך והטיפול בגיל הרך נמצאו כבעלי השפעה קריטית על המוביליות. גישה נוחה ללימודים אקדמיים (הלוואות זולות ומלגות) היא גם כן בעלת השפעה על המוביליות. בנוסף, מחקרים רבים מוכיחים כי יש קשר בין רמות גבוהות של אי־שווין כלכלי — כפי שקיים בישראל — לרמות נמוכות של מוביליות בין־דורית.

הסכנה שבחוסר התקווה

לא פחות מטרידה מהנתונים הקשים עצמם היא האדישות שבה התקבלו והעובדה שהם לא הפתיעו איש. חודשיים לפני תחילתה שנת 2020, זה מתקבל באופן טבעי שההשכלה ומשלח היד ולפיכך ההכנסה ורמת החיים של אזרח בישראל קשורים קשר עמוק ל"רחם" בו הוא נולד. כל זה, במדינה שמתיימרת להיות מריטוקרטיה שמתגמלת לפי כישורים ואשר מקדשת את אנשי העסקים והדמויות שבנו את עצמם בעשר אצבעות. נתונים אלו הם הוכחה חיה שרמי לוי ויצחק תשובה הינם "תקלה במערכת" ושישראל עדיין לא מצליחה לנתק את בין העתיד של בניה לבין המעמד של הוריהם.

ומדוע זה צריך להטריד לא רק את מי שהוריהם לא למדו? כי כשמבקשים להבין מה עומד מאחורי ההפגנות בלבנון ובצ'ילה כדאי מאוד לחזור לנתוני שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל פרסמה אתמול. אותם צעירים שמתעמתים עם השוטרים ומבעירים צמיגים בביירות ובסנטיאגו מבינים שבגלל שהוריהם לא יותירו להם ירושה כלשהי, גם רמת חייהם ורמת החיים של הילדים שלהם תהיה נמוכה, וזאת סיבה להתקומם. מתברר שהקשר הזה במידה כזו או אחרת נכון גם לישראל.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות