אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
תערוכה במוזיאון רוקפלר: דרך האריחים הכחולים צילום: באדיבות מוזיאון רוקפלר

תערוכה במוזיאון רוקפלר: דרך האריחים הכחולים

התערוכה לציון 100 שנים לאמנות הקרמיקה הארמנית בירושלים מספרת גם על תלאות הפליטים לאחר הטבח בעם הארמני

31.10.2019, 08:16 | יונת נחמני

אם יש גן עדן, הדרך אליו רצופה כנראה באריחים כחולים. אריחי קרמיקה ארמניים, אם להיות מדויקים - כאלה שפזורים גם בפינות ידועות יותר או פחות בירושלים, והפכו לאחד מסמליה המובהקים של עיר הבירה.

המיטב שלהם, ושכיות חמדה קרמיות נוספות, מוצגים בימים אלה בתערוכת הרטרוספקטיבה ״רזי גן עדן״ במוזיאון רוקפלר לארכיאולוגיה, שחוגגת 100 שנים לקרמיקה הארמנית של ירושלים. בין הפריטים שיוצגו בתערוכה יהיו גם כמה אריחים מתקופות קדומות יותר. למשל, אריחים מקוריים מהמאה ה־16 מכיפת הסלע, אריחים מהפטריארכיה הארמנית בירושלים, ואריחים מקבר דוד שהגיעו להר ציון במאה ה־17 מדמשק והושחתו בפעולת ונדליזם בשנת 2013.

הקרמיקה הארמנית של ירושלים היא תופעה אמנותית ששורשיה נעוצים באימפריה העותמנית והיא התפתחה בארץ ישראל המנדטורית. בתוך המורשת האמנותית שזור גם סיפורה של קהילה עתיקת יומין, עם נרדף ופליטים שברחו ממולדתם ומצאו בארץ ישראל מקלט.

קרמיקה ארמנית, צילום: באדיבות מוזיאון רוקפלר קרמיקה ארמנית | צילום: באדיבות מוזיאון רוקפלר קרמיקה ארמנית, צילום: באדיבות מוזיאון רוקפלר

בני המשפחות המייסדות של הזרם - אוהנסיאן, בליאן וקרקשיאן - הגיעו לכאן ב־1919 כפליטים, לאחר הטבח בעם הארמני, בהזמנת הבריטים שביקשו לשפץ את אריחי כיפת הסלע בהר הבית. המשפחות השתלבו בקהילה הארמנית המקומית, פתחו סדנאות שחלקן פועלות עד היום ועבודותיהן הפכו למרכיב מרכזי בנוף המקומי.

״זאת אמנות לכל דבר, אסכולה ייחודית עם הגדרות וקו מסוים״, מסביר פאוזי איבראהים ממוזיאון ישראל, אוצר מוזיאון רוקפלר והתערוכה, למי שסבור שהקרמיקה הארמנית מסתכמת בצלחות המעוטרות להפליא שהיו תלויות בבתים של הסבתות שלנו. ״זה ענף של אמנות גבוהה שאפיינה את האימפריה העותמנית, שנפגש כאן עם השפעות הארטס אנד קראפטס וגם עם נוף, חומרים, שליטים וקליינטים חדשים ומגוונים, וביקש להתאים את עצמו אליהם״.

מיקום התערוכה, במבנה המרהיב של מוזיאון רוקפלר הסמוך לחומות העיר העתיקה, נבחר בקפידה. למעשה, מבהיר איבראהים, היא לא היתה יכולה להתקיים בחלל אחר. ״האדריכלים הבריטים תכננו את המבנים עם נישות, חזיתות ואלמנטים אדריכליים שלתוכם ייכנסו עבודות הקרמיקה הארמנית. השילוב המוצלח הזה, של הקרמיקה במבנה ובאבן הירושלמית, היה השאיפה שלהם, וזה גם אחד העקרונות שהנחו אותנו בהכנת התערוכה״, הוא מוסיף.

ואכן, האולמות הצוננים ורחבי הידיים של מבנה האבן, שמשלב מסורות מערביות ומזרחיות ונחשב לציון דרך באדריכלות המנדטורית המקומית, משמשים אכסניה ראויה. פריטי הקרמיקה שבתצוגה, חלקם מקוריים ונדירים ואחרים משוחזרים, הושאלו מאספנים שהתשוקה לפריטים ארמניים־ירושלמיים מפעפעת בהם.

בחלל התערוכה מקיפים את המבקרים דימויי גן העדן, פאונה ופלורה מקומיים וזרים ואלמנטים משלוש הדתות. הם מעטרים אגרטלים, צלחות, קופסאות ואריחים ששולטים בהם שילובי כחול, ירוק, טורקיז וכתמי חום־אדמדם. ביניהם פזורות תמונות אריחים גדולות מימדים ומרהיבות.

לצידם מוצגות גם עבודות של דור ההמשך של האסכולה הארמנית המקומית, וחלק אחר מוקדש לעבודות של סטודנטים מהמחלקה הקרמית בבצלאל, שנוצרו בהשראת הקרמיקה הארמנית. בין השחזורים המיוחדים שנוצרו עבור התערוכה גם זה של דוד אוהנסיאן, ממייסדי האסכולה, מ־1922: שתי תמונות אריחים, במרכז אחת מהן ברוש ובשנייה מדליון, שסביבם משתרגת צמחייה עשירה, עיטרו ספסל שניצב בחפיר של מגדל דוד. הן הוצבו אחר כך גם באולם הכניסה של האמריקן קולוני.

שתי התמונות משמשות מעין הקדמה לעבודתו היפהפייה של האב המייסד אוהניסיאן, שממוקמת בחצר הפנימית של המוזיאון. שם ממוקמת בריכה שמימיה נובעים מבית מזרקה - גומחה שקירותיה ותקרתה מחופים באריחים מעוטרים באלפי פרחי כוכבים כחולים־תכולים. אתנחתה בחלל, בין כוכבים למים, משרה אווירה שמימית משהו. הוא שאמרנו, תחושה של גן עדן.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות