איך אפשר לעבוד כשהתקציב עקום?

להאשים את זאב וורמברנד המנכ"ל המיתולוגי של מאוחדת במחדל של הקופה, תהיה בכייה לדורות. את הדו"ח המקצועי והמעמיק שכתבו עו"ד רמי תמם וחברי הוועדה צריכים לנצל למה שהם עצמם מכנים מסקנות רוחביות.

זאב וורמברנד, מנכ"ל קופ"ח מאוחדת לשעבר | צילום: עמית שעל

וורמברנד טעה בכמה וכמה תחומים, וגם הפריז והגזים. אך הוא לא ביצוע כל עבירה פלילית. הוא לא קנה סיגרים ולא טס לחו"ל עם הכסף. הוא הפנים שאם הוא לא ישפר את השב"ן הוא יפסיד מול שתי הענקיות: מכבי וכללית. כך גם לגבי השקעה בדיגיטל ובהשקעה ברשת המרפאות (נ.א.ר.א) - איך אפשר למשוך קהל למאוחדת שאין לה רשת של בתי חולים פרטיים כאשר לכללית יש 9 כאלו ולמכבי יש את אסותא? איך אפשר לצמוח אם הקופה משלמת לאחיות ולרופאים שכר מופחת של עשרות אחוזים פחות לעומת המתחרות?

התשובה ברורה: אי אפשר. מדינת ישראל חייבת להחליט אם היא רוצה קופות חולים קטנות או לא. אך חשוב מכך, הדו"ח מעלה באופן מדויק את הבעיות המתמשכות מהשיטה הקיימת הסובלת מכשלים מבניים עמוקים ויסודיים.

במאוחדת התגלו כשלים של תכנון, תקצוב ובקרה שעלולים להיות קיימים גם בשאר הקופות. ביש מזל היה לקופה השלישית בה התפוצצו הכשלים ורק שם גילו שהמלך הוא עירום. אך אותן בעיות עלולות להיות קיימות גם בשאר הקופות וכדאי להן לבחון ולשנן היטב את מסקנות הדו"ח.

לא פחות חשוב: הדו"ח חושף שיטה עקומה שמעודדת את הקופות להיכנס לגירעון, ורק לאחר מכן לנהל משא ומתן מזווית של חלשים עם האוצר והבריאות כדי לכסות אותו. וכל זאת כשחבילת הסיוע מגיעה אחרי ששני שליש מתקופת ההסכם נשרפה, בסוף נובמבר 2018.

איך אפשר לתכנן ככה? איך אפשר לעבוד בצורה הזו?