הכנ"רית מפנקת את מפרקי אקסיום: ממליצה לשלם להם מעל 6 מיליון שקל שכר טרחה

שוב מוכיחים נציגיה של כונסת הנכסים הרשמית עו"ד סיגל יעקבי, שבמאבק בין הנושים לבין עורכי הדין, הם כמעט תמיד יעדיפו את האינטרס של עורכי הדין, אלא אם כן מדובר בעורכי דין שפחות אהודים עליהם.

לאחר חודשים ארוכים של דחיות ועיכובים, הוגשה הבוקר לבית המשפט עמדת הכנ"רית בעניין שכר הטרחה שיש לפסוק לצמד המנהלים המיוחדים של אקסיום גלובל, עו"ד יניב אינסל ועו"ד רמי יולוס. על פי נייר העמדה הקצרצר והלא מנומק שהוגש יש לפסוק לשניים שכר טרחה בהיקף 6 מיליון שקל לפני מע"מ. זאת אף שצדדים בתיק טענו כי שכר הטרחה שמגיע לפי הדין בתיק כזה מסתכם לכל היותר ברבע מהסכום, כלומר 1.5 מיליון שקל.

אקסיום גלובל היתה אחת השותפות בזכויות על קניון עכו ובפברואר 2018 מכרו אינסל ויולוס את הזכויות בקניון תמורת 106 מיליון שקל. לאחר המכירה נפרע חוב לבנק לאומי וכמה נושים נוספים ובקופה נותרו 45 מיליון שקל לחלק בין המשקיעים, 98 שותפים מוגבלים.

כפי שדווח בכלכליסט באפריל 2019, אינסל ויולוס הגישו לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב חגי ברנר דרישה חשאית לייעד להם 15.7 מיליון שקל, שהם 40% מהכספים שנותרו בקופה ואמורים להיות מחולקים לשותפים המוגבלים.

השותפים המוגבלים שמיוצגים בהליך בידי עו"ד ליאור דגן וממתינים כבר מספר שנים לקבל את הנתח שלהם ממכירת הזכויות בקניון, טענו כי דרישת השכר היא עזות מצח וכי עצם הדרישה "ממחישה את האופן המופקר, המזלזל וחסר האחריות" שבו מתייחסים אינסל ויולוס אל כספם ורכושם של השותפים המוגבלים.

השותפים טענו כי אינסל ויולוס אמורים לקבל כשכר טרחה 1% מהכספים שהתקבלו תמורת מכירת הקניון, כלומר כמיליון שקל. אינסל ויולוס הגיבו בלעג לטענות והאשימו את הלקוחות של דגן ב"פסיכוזה" ואף הגדירו אותם כ"פגועי נפש".

המנהלים המיוחדים של אקסיום. מימין: עוה"ד רם יולוס ויניב אינסל | צילום: יוסי דוס-סנטוס

בפתח העמדה שהגיש היום עו"ד יוסי מססה, נציגה של הכנ"רית יעקבי, מתקבלת דווקא הטענה המרכזית של השותפים המוגבלים לפיה "השותפות אינה מצויה בהליכי חדלות פרעון ומשכך החלת תקנות השכר בעניינה לצורך קביעת מסלול שכר טרחה מעוררת קושי ואינה נטולת ספקות".

זו היתה טענתם העיקרית של השותפים המוגבלים שטענו כי תקנה 8א הבעייתית, מכוחה דורשים בעלי תפקיד מיליונים רבים מתוך כספם של הנושים, כלל אינה חלה כאן. הם הסבירו בין היתר כי השותפות עצמה אינה בחדלות פרעון והם אינם מוגדרים כנושים. ואילו תקנה 8א פוסקת שכר טרחה גבוה מאוד לעורכי דין שפרעו חובות "לנושים".

לכאורה אפשר היה להניח כי מאחר שהתקנה אינה חלה, הכנ"רית תבחן את הנושא לעומק, תבדוק את מהות הפעולה העיקרית שבוצעה בתיק, תתעניין בהיקף העבודה בפועל, תציג מקרים דומים ופסיקה תומכת ובאופן כללי תבסס משפטית ועובדתית את אופן החישוב המוצע על ידו. אולם הכנ"רית לא עשתה דבר מאלו. במקום זאת מוצג "היקש" לפיו יש לשלם לשניים 11% ממה שחילקו לנושים, ולבצע הפחתה סמלית של הסכום.

הכנ"רית כותבת בעמדתה כי ניתן לשקול בחיוב ביצוע סוג של 'היקש' מתקנות השכר ולאתר מסלול לפיו ייקבע שכר הטרחה "באופן מפצה והוגן בעד עמלם".

הכנ"רית סיגל יעקבי | צילום: אוהד צויגנברג

הכנ"רית כותבת כי אילו תקנה 8א היתה חלה, הרי שניתן היה לבקש 11%-12% מהקופה. לפיכך היא בודקת כמה הם 11% מתוך הסכום שאינסל ויולוס חילקו לבנק ולכמה נושים רגילים נוספים. הכנ"רית כותבת שמדובר ב6.93 מיליון שקל, היא מציעה להתערב בסכום ולהפחיתו כך שתתקבל תוצאה מאוזנת וסבירה יותר ומעמידה את הסכום הסופי על 5.89 מיליון שקל ועד 6.23 מיליון שקל, לפני מע"מ ולפי שיקול דעת בית המשפט.

הכנ"רית לא מסבירה מדוע אם תקנה 8א לא חלה, היא בכל זאת "מקישה" דווקא ממנה ומדוע היא לא בוחרת להקיש מתקנה חלופית, שכר מימוש, שהיא לכאורה מתאימה הרבה יותר מאחר שמהות התיק – כך טוען עו"ד דגן בשם השותפים – היא מימוש נדל"ן. ואז השכר שהיא היתה מכריעה שיש לשלם לשניים היה נע סביב 1 מיליון שקל, או אולי מעט יותר אם היה נפסק להם אחוז נדיב של "מאמץ מיוחד". גם לא מוסבר מדוע החליטה להקיש כי דווקא 11% מהקופה הם שכר ראוי ולא למשל 15% או 2%.

על פי טענת השותפים המוגבלים עצם הפעולה של מכירת קניון עכו היא למעשה מימוש נדל"ן, ואם בוחרים להקיש מתקנות השכר לשכר הראוי, הרי שהוא אמור לעמוד על ב1% מהיקף הכספים שבקופה.

אגב בעוד הכנ"רית בתיק זה מתעלמת מהטענה שיש לפסוק לשניים 1% שכר טרחה כגובה "שכר מימוש", זה הסכום אותו הכנ"רית מתעקשת שיש לשלם למנהלים המיוחדים של ענבל אור, שגם שם לכאורה מהות הפעולה היא מימוש נדל"ן. כך, בעוד שבתיק של ענבל אור הכנ"רית עומדת על כך שבעלי התפקיד יקבל כ1%-1.5% מהקופה, במקרה של אקסיום היא מגיעה למסקנה שונה, והכל בקצרה וכמעט ללא נימוק.

נסיבות המינוי התמוהות

בכלכליסט נחשפו נסיבות המינוי התמוהות של אינסל ויולוס לתפקיד. כפי שפורסם בכלכליסט ב-28 בינואר 2016 נערך כנס הפירוקים השנתי באילת, בארגונם של ארבעה: אינסל ויולוס ולצידם עו"ד אלונה בומגרטן והכנ"ר דאז דוד האן. אורח הכבוד בכנס היה השופט איתן אורנשטיין, שאז היה מועמד לתפקיד נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב.

למרות שאינסל ויולוס ארגנו את הכנס כאמור ואורנשטיין השתתף בשלושה מושבים שונים בפאנל (יותר מכל אורח אחר בכנס), זה לא מנע מהם לבקש מאורנשטיין 24 שעות לפני שהם נפגשים באילת, להתמנות כמפרקים זמניים של חברת אקסיום. את הבקשה הגישו בעלי המניות של החברה, והם אלו שביקשו למעשה את אינסל ויולוס. השופט אורנשטיין לא מצא לנכון להעביר את התיק לשופט אחר, וקבע דיון ליום העבודה הבא, מיד עם שובו מאילת.

על אף ההתנגדות הנחרצת בה נתקל מינויים של השניים מצד צדדים לתיק שאמרו שאין זה מתקבל על הדעת שבעלי חברה יבחרו מי שיצטרך למעשה לחקור אותם, ועל אף שהיה נראה כי הסיכוי במצב כזה של אינסל ויולוס להתמנות הוא אפסי, הם הצליחו לקבל את המינוי מאורנשטיין ובתמיכת אנשי של אגף הכונס הרשמי, שארגן כאמור את הכנס ביחד עמם.

אגב כמה חודשים לאחר מכן נבחר אורנשטיין לנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, לאחר שראש לשכת עורכי הדין דאז, עו"ד אפי נוה, הפעיל לחץ על שרת המשפטים דאז אילת שקד, להעדיף את אורנשטיין, חביבם של עורכי הדין בתחום הפירוקים. כיום אורנשטיין כבר אינו מטפל בתיק אלא הוא העבירו לשופט חגי ברנר.