ביהמ"ש שם גבול לשכר טרחה: מפרקי אקסיום יקבלו עשירית מהסכום שדרשו - 1.3 מיליון שקל בלבד

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב חגי ברנר העביר הבוקר (א') מסר חשוב למפרקים ומנהלים של חברות בחדלות פרעון, כשדחה כמעט במלואה את דרישת שכר הטרחה העצומה שהגישו המנהלים המיוחדים של אקסיום גלובל אינווסטמנט, עו"ד יניב אינסל ועו"ד רמי יולוס.

כפי שפורסם בכלכליסט, השניים טענו באפריל 2019 שיש לשלם 13.9 מיליון שקל (וביחד עם אגרת השגחה לכנ"ר 15.7 מיליון שקל). השופט ברנר פסק הבוקר כי מדובר בדרישה חסרת בסיס והוא קבע כי שכרם של השניים יעמוד על 1.3 מיליון שקל ובתוספת מע"מ (כלומר כ-1.5 מיליון שקל כולל מע"מ).

מימין המנהלים המיוחדים של אקסיום עורכי הדין רם יולוס ויניב אינסל | צילום: יוסי דוס-סנטוס

ההחלטה הדרמטית של השופט ברנר, שמקצצת בצורה כזו בשכר טרחת מפרקים, ניתנה בניגוד לעמדתה של כונסת הכנסים הרשמית עו"ד סיגל יעקבי, שהמליצה לשלם לאינסל ויולוס מעל 6 מיליון שקל. עמדת הכנ"רית הוגשה ימים ספורים לאחר שאנשיה התנגדו לדרישה דומה בתיק אחר, של ענבל אור.

כעובדה יש לציין, כי אנשיה של יעקבי מצויים בקשרי עבודה שונים עם אינסל ויולוס, שכיהנו כראשי ועדת חדלות פרעון בלשכה, ומתוקף תפקיד זה אירגנו יחד כנסים שונים בתחומי חדלות הפרעון.

משמעות ההחלטה היא כי מלוא הכסף שנחסך ולא ישולם כשכר טרחה (מעל 12 מיליון שקל) יחולקו לשותפים המוגבלים בשותפות שהחזיקה בזכויות על קניון עכו. קבוצה זו מונה כ-98 שותפים מוגבלים, שהמתינו זמן רב לקבל את חלקם בכספי מכירת הקניון שנמכר ע"י אינסל ויולוס תמורת 106 מיליון שקל בפברואר אשתקד. לאחר המכירה, נפרע החוב לבנק לאומי וכמה נושים נוספים ובקופה נותרו 45 מיליון שקל לחלק בין המשקיעים. למעשה אינסל ויולוס ביקשו ליטול לעצמם שליש מהסכום הזה.

הבקשה למינויים הוגשה לאורנשטיין

אינסל ויולוס מונו בסוף ינואר 2016 כמפרקים זמניים של אקסיום, בעקבות בקשה שהגישו בעלי המניות של החברה למנות לה מפרקים. בעלי המניות עצמם הם שביקשו כי אינסל ויולוס יהיו בעלי התפקיד, אף שבדרך כלל אין מקובל שבעלי חברה בוחרים מי בעלי התפקיד שיחקרו אותם. כפי שנחשף בכלכליסט, הבקשה למינויים של השניים הוגשה לשופט איתן אורנשטיין (כיום נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב), רגע לפני שטס לכנס חדלות פרעון באילת בארגונם של אינסל ויולוס שהיו ראשי ועדת חדלות פרעון ארצית בלשכת עורכי הדין. בארגון הכנס השתתף אז גם הכנ"ר דאז דוד האן, שלא התנהג למצב התמוה בו בעלי מניות בחברה חדלת פרעון בוחרים לעצמם מפרקים.

כאמור השניים ביצעו את עבודתם ומכרו את הזכויות בקניון עכו, אף שהקניון לא היה נכס ישיר של אקסיום, אלא בעלי השליטה באקסיום היו גם בעלי השליטה בשותפות שהחזיקה בזכויות בקניון עכו.

באפריל 2019 הגישו אינסל ויולוס בקשה חסויה להשאיר כ-15.7 מיליון שקל לשכר טרחתם ואגרת השגחה של הכנ"ר. השותפים המוגבלים שמיוצגים בידי עו"ד ליאור דגן הגישו מסמכי התנגדות חריפים ומפורטים שהשתרעו יחד עם נספחיהם על מאות עמודים. אינסל ויולוס הגיבו בתוקפנות והגדירו את השותפים המוגבלים כ"פגועי נפש".

עמדת הכנ"רית לפיה יש לפסוק לשניים 6.23 מיליון שקל לפני מע"מ הוגשה ביום רביעי שעבר, והבוקר כבר המתין לצדדים פסק דין מפורט ומנומק של השופט ברנר, על פני 21 עמודים.

השופט חגי ברנר

בהחלטתו כתב השופט ברנר כי לאחר שנתן את דעתו לטיעוני הצדדים ולעמדת הכונס הרשמי, בא לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ויש לפסוק למבקשים שכר נמוך מזה לו עתרו.

ראשית כתב כי הגם שהבקשה לפסיקת השכר הוגשה במסגרת תיק הפירוק של החברות שבפירוק, הרי שהלכה למעשה השותפות אינה קשורה בשום צורה ואופן לחברות שבפירוק. נגד השותפות לא נפתח מעולם הליך של חדלות פירעון. ברנר הבהיר כי אומנם עורכי הדין אינסל ויולוס מונו כמפרקים זמניים של החברות בפירוק והוסמכו לתפוס את נכסי החברות ולנהלם, אולם אין קשר בין החברות שבפירוק לבין השותפות.

הקשר היחיד שבין החברות בפירוק לבין השותפות הוא שבעלי השליטה בחברות שבפירוק, היו גם בעלי השליטה בשותף הכללי. לפיכך, ברנר כתב בהחלטתו כי אין מקום לפסוק את שכרם של השניים לפי תקנות השכר.

לפי השופט, שיקול נוסף שיש להביא בחשבון הוא שהמבקשים שכרו שירותים של עורכי דין חיצוניים, חרף היותם עורכי דין בעצמם והשותפות נשאה בשכרם של עורכי דין אלה בסכום כולל של 1.3 מיליון שקל בתוספת מע"מ. "מדובר בסכומים בלתי מבוטלים לכל הדעות", כתב ברנר והוסיף כי בדרך כלל כאשר בעלי תפקיד שהם עורכי דין במקצועם שוכרים את שירותיהם של עורכי דין חיצוניים, יש להפחית את השכר ששולם לעורכי הדין החיצוניים מתוך השכר הכולל המגיע לבעלי התפקיד, שאם לא כן יוצא שהנושים או במקרה דנן, השותפים המוגבלים נושאים בכפל תשלום של שכר.

דמי ניהול של 200 אלף שקל

ברנר כתב כי לאחר שנמצא שתקנות השכר אינן חלות, עליו להכריע מהו השכר לו זכאים המבקשים. לטענת השותפים המוגבלים השכר המגיע הוא דמי ניהול בהיקף 200 אלף שקל, אולם ברנר קבע כי שכר בשיעור כזה יגרום עיוות דין ועוול של ממש למנהלים המיוחדים, מאחר שהוא נמוך מדי.

כאשר בית המשפט נדרש לפסוק שכר ראוי לעורך דין, הנגזר מהיקף ההשקעה והמאמץ אותו השקיע, הרי שבדר"כ ניתן להעזר בפירוט של שעות העבודה שהשקיע. במקרה הזה כתב ברנר כי המבקשים לא ציינו ולא פירטו את היקף שעות עבודתם בניהול עסקי השותפות ולא הגישו ראיות בשאלת השכר הראוי.

השותפים המוגבלים טענו כי אפילו אם עבדו אינסל ויולוס מידי יום ביומו במשך שנתיים ימים רק בקשר לניהול השותפות, הם השקיעו לכל היותר 1600 שעות עבודה שלפי תעריף הכונס הרשמי אמורות לזכות אותם ב800 אלף שקל.

בנסיבות העניין כתב ברנר כי לאחר ששקל את מכלול השיקולים, כמו גם את העובדה שהשותפות תחת ניהולם של המבקשים כבר מימנה על חשבונה את שכרם של עורכי דין חיצוניים בסכום כולל של לפחות 1.3 מיליון שקל, לא כולל מע"מ וכן את העובדה שדמי הניהול לפי ההסכם היו אמורים להסתכם בסכום של 200 אלף שקל בלבד, הגיע לכלל מסקנה כי השכר הראוי למבקשים צריך לעמוד על סך של 1.3 מיליון שקל בצירוף מע"מ כחוק.

השופט איתן אורנשטיין | צילום: יריב כץ

אגרת השגחה בסך 20%

"סכום זה שווה ערך למעשה לסך של 2.6 מיליון שקל, אם מביאים בחשבון את התשלום ששולם לעורכי דין חיצוניים", כתב ברנר והוסיף כי "העיקרון של מניעת כפל תשלום שכר חל גם כאשר תקנות השכר אינן חלות וכאשר מדובר בקביעת שכר ראוי".

ברנר כתב כי את יתרת הכספים המצויים בקופת השותפות יש לחלק בהקדם האפשרי לשותפים המוגבלים.

בקשר לאגרת השגחה של הכונס הרשמי שעומדת בדר"כ על 20% משכר בעל התפקיד, קבע ברנר כי לא מדובר בעניין של מה בכך שכן אגרת השגחה במקרה זה אמורה להסתכם בסכום לא מבוטל של 260 אלף שקל שישולם מקופת השותפות, בנוסף לשכרם.

במקרה זה תוהה ברנר מכוח מה זכאי הכונס הרשמי אם בכלל לגבות אגרת השגחה, במצב בו המבקשים לא מונו לתפקיד על ידי בית המשפט וגם לא כיהנו כבעלי תפקיד, אלא פעלו מכוח המחאת זכויות של בעלי השליטה. הוא הורה לכנ"ר להגיש בקשה מנומקת תוך 10 ימים, ככל שהוא סבור בנסיבות העניין כי הוא עדיין זכאי לגבות אגרת השגחה.