גם בפריפריה יש שבת

הדרישה לתחבורה ציבורית בשבת נהנית בשנים האחרונות מתמיכה ציבורית רחבה במיוחד. הסיבה לכך היא ההכרה הגוברת שמי שנפגעים מהיעדרה הם בני השכבות החלשות ביותר כלכלית: עניים, קשישים, עולים וחיילים.

הפתרון החדש של עיריות גוש דן בעייתי מכמה סיבות. הראשונה היא שניתן לעשות בכספים האלה שימוש למטרות עירוניות אחרות. השנייה היא שמדובר בעיריות עשירות. רשויות עניות יותר לא יכולות להרשות לעצמן להעניק שירותי הסעות, למרות שהתושבים שלהן זקוקים לכך לא פחות ואולי יותר. בנוסף, הסעות אינן תחבורה ציבורית, שצריכה להתנהל בתשלום על פי הצרכים והביקוש. 

ניתן היה לפתור חלק מהבעיה באמצעות קווי מוניות השירות החדשים שאמורים היו להתחיל לפעול בחודש הבא בערים רבות בארץ. למפעילים מותר לעבוד בשבת, אבל

הם אינם חייבים לעשות זאת. למוניות השירות שני יתרונות בולטים: הן חלק מהסטטוס־קוו והן פוגעות הרבה פחות באווירת השבת מאשר אוטובוסים. למרבה הצער, קשיים ביבוא המוניות ובמציאת נהגים הביאו לדחיית פתיחת הקוים לאפריל. לא נותר אלא לקוות שאז יוחלפו ההסעות בתחבורה ציבורית אמיתית.

מה שברור זה שדרוש פתרון כולל וכלכלי לתחבורה ציבורית בשבת לתושבי גוש דן, ובמיוחד לתושבי הפריפריה ולנסיעות בין־עירוניות. אם יתברר שמוניות השירות לא יעמדו בתקוות שנתלו בהן, לפתרון שקט של הבעיה ברוב אזורי הארץ, יהיה צורך בפתרון כולל. קשה לראות איך מסבירים לבג"ץ למה לחלק מתושבי הארץ יהיו (בעתיד) מוניות שירות בשבת ולאחרים לא.