צילום: NETFLIX
חורבן בית שני: הסרט "סיפור נישואים" יפה ושובר לב
אחרי שעסק בהתפרקות מערכת היחסים של הוריו, ב“סיפור נישואים” ממשיך נואה באומבך לבחון בתבונה וברגישות את סופה של הזוגיות, הפעם דרך הגירושים שלו. התוצאה היא אחד הסרטים היפים של השנה
בעונת האוסקר הקרבה צריך להחליט למי להריע: ל”סיפור נישואים” של נואה באומבך או ל”נשים קטנות”, העיבוד של בת זוגו גרטה גרוויג לספרה של לואיזה מיי אלקוט. בשמונה השנים האחרונות שניים מהאנשים הכי מוכשרים ומקוריים בזירת הקולנוע העצמאי באמריקה חיים ועובדים יחד, ועכשיו הם מוצאים את עצמם עם פרויקטים נפרדים, זוכים בנפרד לביקורות מעולות. “נשים קטנות” יגיע לישראל בתחילת ינואר, ועכשיו מגיע אלינו “סיפור נישואים”, סרטו העשירי של באומבך (50). הסרט עולה מחר להקרנות בקולנוע לב, ומ־6 בדצמבר יוצג גם בנטפליקס, והוא אחד הסרטים היפים ושוברי הלב שתראו השנה.
קראו עוד בכלכליסט
אדם דרייבר וסקרלט ג’והנסון - בליהוק גאוני ובמשחק מבריק של שניהם - מגלמים זוג נשוי בהליכי גירושים. הוא במאי תיאטרון שוליים עצמאי נערץ, היא השחקנית שלו, שבחרה בחיי תיאטרון השוליים אחרי שזכתה לפרסום בשובר קופות קטן לבני הנעורים, ואחרי שהעדיפה את תיאטרון הפרינג’ הניו־יורקי על פני חיי הבוהמה ההוליוודיים שבהם גדלה בילדותה. אבל אחרי עשר שנים מה שנראה כמו זוגיות מושלמת, נהפך למורסה מוגלתית שמתפוצצת וחושפת שנים של הדחקות מרעילות שהשניים צברו זה נגד זה. הרגשות גועשים וכל החשבונות - הרגשיים והכספיים - פורצים החוצה.
מאז 2005, כשיצר את “חיים בין השורות” (“The Squid and the Whale”), באומבך נהפך ליורש הקולנועי של וודי אלן. מישהו שכותב את חייו בכנות מפעימה, עם תובנות אנושיות חדות אבחנה, שהופכות את חוויותיו האישיות לסיטואציות אוניברסליות, ושמביים את סרטיו בגובה העיניים של דמויותיו, בקולנוע שנראה פשוט בסגנונו במבט ראשון אבל שיש בו לא רק עבודת שחקנים מרשימה אלא גם שפה קולנועית שגדולתה נמצאת בענוותנותה.
“חיים בין השורות” עסק בזיכרונותיו של באומבך כילד שעד לגירושים של הוריו, שני אינטלקטואלים ניו־יורקים. לכן זה עצוב כפליים, ואולי סגירת מעגל בלתי נמנעת מבחינת מבנה דרמטי, ש־14 שנה אחר כך הוא עושה סרט המספר את סיפור הגירושים הפרטי שלו, ושכל מה שהוא ראה כילד חוזר אליו עכשיו כשהוא בעצמו אב לבן צעיר.
הוא גדל בבית ניו־יורקי תרבותי. הוריו היו מבקרי קולנוע וסבו היה אמן, שהיה ההשראה לדמות שגילם דסטין הופמן בסרטו הקודם “סיפורי מאירוביץ’” (שגם הופק עבור נטפליקס). “סיפור נישואים” נכתב בהשראת הגירושים של באומבך מאשתו, השחקנית ג’ניפר ג’ייסון לי. ב־2010 באומבך ליהק את לי לתפקיד משנה בסרטו “גרינברג”, ולצדה בתפקיד גדול יותר שחקנית צעירה ועדיין אלמונית למדי בשם גרטה גרוויג. זמן קצר אחר כך לי ובאומבך נפרדו. מאז 2011 באומבך וגרוויג בזוגיות, וב־2013 לי ובאומבך התגרשו. מה קרה בין לבין נותר רק לנחש, אם כי “סיפור נישואין” מפזר כמה רמזים למי שמחפשים גם את הרכילות שמאחורי האמנות.
אף שהוליווד חיזרה אחרי באומבך, הוא הדף הצעות לכתוב או לביים סרט אולפנים. הוא מעדיף לכתוב את סרטיו כמו פרקים באוטוביוגרפיה, ולהפיק אותם עם אנסמבל השחקנים שלו באופן דל תקציב (זה בוודאי לא מפתיע שלבן המשותף שלו ושל לי קוראים רוהמר, על שם אריק רוהמר, הבמאי הצרפתי שהתמחה בסרטים קטנים על מערכות יחסים קטנות).
באומבך אכן ניצב על כתפיהם של ענקים כשהוא מביים את סרטיו, שנדמה שרק הולכים ומשתכללים מבחינת הכתיבה, הבימוי והאימפקט הרגשי שהם מותירים אצל הצופים. אך עם כל הכבוד לרוהמר, ההשראה המובהקת על “סיפור נישואין” הוא אינגמר ברגמן. “תמונות מחיי הנישואין” של הבמאי השבדי הוא כמו בן משפחה ביולוגי של הסרט - שניהם דיאלוגים בין בני זוג ששוקעים לחיסול חשבונות הדדי שממרר את חייהם. אבל - בעיקר בגלל סיפור המסגרת העוסק בתיאטרון - קשה שלא להבחין שגם “פרסונה” של ברגמן נמצא שם כהשראה, באופן שבו הוא מעצב את שני גיבוריו כשני חצאים מתוך שלם אחד. “קרמר נגד קרמר” של רוברט בנטון הוא גם השראה, לא רק במאבק של בני הזוג על הילד, אלא גם בגוני הצילום של הסרט האינטימי הזה שרובי ריאן צילם בפילם 35 מ”מ.
בשנים האחרונות באומבך מזגזג בין הסרטים שבהם הוא ממשיך לספר את סיפורו האישי לבין השותפות היצירתית שלו עם גרוויג. עתה גם הסכימו להגיד כן להוליווד בפרויקט הכי לא צפוי עבור שניהם: גרסת לייב אקשן ל“בארבי”.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה