הפגנת הליכוד בתל אביב: רק נתניהו הוא מעל החוק

שלט אחד בהפגנה אתמול סיפר את כל הסיפור: "מוות לדמוקרטיה תחי הדיקטטורה". דמוקרטיה, לפי המפגינים אתמול בכיכר, היא שקרית ומרושעת אם היא מורידה את נתניהו. "שלטון החוק איננו מעל החוק", זעקה השרה מירי רגב, והשלט הזה כאילו הדהד לה בתשובה: רק נתניהו הוא מעל החוק.

הרבה מתנחלים וחובשי כיפות היו בקהל. והיו שם כאלה שהיו מצביעים ליאיר נתניהו אילו היה מתמודד בפריימריז הקרוב. והיו שם מהאנשים שנעמי שמר תיארה כ'אנשים טובים באמצע הדרך', יהודים שסבורים שנתניהו איננו מנהיג במדינה דמוקרטית, אלא סוג של אל ומי שמנסה להאשימו הוא בעצם האשם האמיתי.

לנתניהו אין שום קשר אמיתי לאנשים האלה. הוא חילוני מקיסריה, חובב סיגרים ושמפניות, שהחברים הטובים שלו ושל משפחתו הם מיליארדרים מארה"ב ונובורישים מקומיים. לאהבה והסגידה שהקהל הזה מרעיף עליו יש הסברים סוציו-פוליטיים שחלקם מבהיר כיצד דיקטטורות נולדות. המספרים בהפגנה אתמול קצת מרגיעים, וכך גם ההערכה שהאנשים האלה, למעט קיצוני המתנחלים, אינם עשויים מהחומר הקנאי האלים שיילך אחרי המנהיג באש ובמים ויסתפקו בקצת הוצאת קיטור לצלילי אריאל זילבר ומיקי זהר.

הנסיגה המבוהלת של רוב בכירי הליכוד מהכנס החלה להסתמן עם תחילת ההתארגנות. לשר המשפטים אמיר אוחנה נמצאה סוף סוף מילה טובה על הפרקליטות שההשתלמות השנתית שלה באילת נפלה בדיוק על "יום הזעם" ברחבת המוזיאון.

הזעם היה בעיקר בשלטים שנשאו מלל רעיל. הציבור עצמו דווקא התנהג יפה. נכון שכל איזכור של שי ניצן וליאת בן ארי לווה בבוז, אבל הסך הכל היה די מנומס. האנשים הגיעו גם מהאינטרס וגם מהכאב. גם מההבנה שבלי נתניהו שלטון הימין בסכנה וגם מהכאב על מה שמעוללים לאהובם.

בגזרת האינטרס היו פעילי הליכוד שמתפרנסים מהשלטון והמתנחלים שגם הם מתפרנסים ממנו וחוששים שהשמאל יסובב את הספינה. ואי אפשר שלא להיזכר מנבואת הזעם של ישעיהו ליבוביץ מפני הזיהום הכפול שהכיבוש מנחיל לחברה ולמדינה: אלימות ושחיתות. אתמול המפגש היה עם השחיתות - הכישלון המוסרי של הכיבוש פגש את הכישלון המוסרי של השחיתות.