אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מסך הכסף: מלחמת שירותי הסטרימינג הולכת ומתחממת צילום: Apple

מסך הכסף: מלחמת שירותי הסטרימינג הולכת ומתחממת

במלחמה בין שירותי הסטרימינג על לבם של הצופים הנשק הוא כסף, וכמה שיותר ממנו. 300 מיליון דולר לטאלנט? 20 מיליון דולר לפרק? הכל אפשרי

02.12.2019, 16:15 | רותה קופפר
הנשק של מלחמת שירותי הסטרימינג שניטשת ברגעים אלה הוא כסף, ולא מיליוני דולרים, אלא מאות מיליונים. בשבוע שעבר עלתה העונה השלישית של “הכתר” בנטפליקס, אך כבר ניטל ממנה הכתר של “הסדרה היקרה בעולם”, שניתן לה כשעלתה לראשונה עם 13 מיליון דולק לפרק, שכן שבועיים לפני כן הפציעה “המורנינג שואו” של שירות הסטרימינג החדש של אפל TV פלוס, ששתי העונות הראשונות שלה עלו בסביבות 300 מיליון דולר. השירות גם מפיק את סדרת המד”ב “SEE”, שלפי השמועות הושקעו בכל פרק שלה 17 מיליון דולר. תור הזהב של הטלוויזיה נמדד כעת בתקציב. חלפו הימים שבהם היה פער אדיר בין הפקה קולנועית לטלוויזיונית.

“בתקופה שיש 31.6 אלף תוכניות טלוויזיה קשה להתבלט”, אמר מנהל אולפני A+E בארי ג’וסן בכתבה ב”וראייטי”. “יותר מתמיד הקניינים ושירותי הסטרימינג מנסים ללכוד את תשומת הלב של הקהל, להשיג צופים ולבדל עצמם מכל השאר”. השיטה היא בהפקות יוקרה.

קראו עוד בכלכליסט

עם עלייתה של אפל TV פלוס בתחילת נובמבר היא הציעה את מה שנחשב ללוח השידור היקר בהיסטוריה של הטלוויזיה. שירות הסטרימינג דיסני פלוס, שעלה לאוויר באמצע בנובמבר, לא נותר מאחור בתחרות: הוא העלה את “המנדלוריאן”, סדרה מהיקום של “מלחמת הכוכבים”, שעלתה 15 מיליון דולר לפרק. אבל גם 300 מיליון הדולרים שהושקעו ב”מורנינג שואו” וב”SEE” ייחשבו לכסף קטן יחסית ל”Masters of The Air”, סדרת ההמשך ל”אחים לנשק” על פלוגת חיילים במלחמת העולם השנייה שהפיקו סטיבן ספילברג וטום הנקס, שודרה ב־HBO ונחשבה ליקרה ביותר שהופקה בתחילת המילניום. ב”מאסטרז” מעריכים כי הושקעו 20 מיליון דולר לפרק. וגם זה כנראה לא השיא, שכן סדרה בת חמש עונות ל”שר הטבעות” עם אופציה לפריקוול, שצפויה לעלות באמזון פריים - אמורה לעלות מיליארד דולר.

 

 

“כל שירותי הסטרימינג החדשים עם הסדרות היקרות שלהם גורמים לנטפליקס לשפוך עוד ועוד כסף”, תיאר ה”גרדיאן” את זירת הקרב בין נטפליקס, אמזון, אפל, דיסני, HBO ומתחריהם. “נטפליקס צפויה להשקיע בתוכן סכום של 15 מיליארד דולר ב־2019 ולהתמקד בעסקאות גדולות עם יוצרי סדרות כמו ריאן מרפי ושונדה ריימס. שני יוצרי העל האלה קיבלו חוזים שמנים בתקווה שיצליחו להמציא לנטפליקס סדרה בסדר הגודל של ‘משחקי הכס’. ואילו HBO, הבית של סדרת הדרקונים המצליחה, קיבלה סכום נאה של 85 מיליארד דולר מחברת האם טיים־וורנר כדי להשקיע בשירות הסטרימינג שלה HBO MAX, והוא משתמש בכסף כדי להפיק סדרות יקרות כמו ‘ווסטוורלד’ ו’היורשים’”.

 

בחודש שעבר טד סרנדוס, מנהל התוכן בנטפליקס, אישר כי התחרות עם שירותי הסטרימינג האחרים הגדיל את העלויות של סדרות העילית. “סדרה שהיא מאוד מבוקשת נהנתה מעלייה של כ־30% בתקציבה בשנה האחרונה”, אמר.

במסגרת הקרב על לב הצופים ואחוזי הצפייה שהם מביאים מקבלים גם יוצרים ושחקנים מהשורה הראשונה חוזי עתק משירותי הסטרימינג. מבטיחים להם תקציבים חסרי גבול. לא רק שהיוצרים, המפיקים והבכירים שם נהיו שאפתנים אלא שזה שוק של קונים, ולכן תגי המחיר עולים, וכולם רוצים לגזור קופון. “מדובר בפיצוץ”, אומר ל”וראייטי” בכיר בתעשייה, “תוצר לוואי בולט של מה שמכונה תור הזהב של הטלוויזיה, שבו כוכבי ובמאי־על מהגרים למסך הקטן ולשירותי הסטרימינג, שמנסים לצבור מנויים”.

ריאן מרפי הוא מפיק ובמאי־על שכזה. בספטמבר חתם על חוזה לחמש שנים עם נטפליקס בסכום הדמיוני של 300 מיליון דולר. אגב, הוא כבר התגאה שהסדרה הראשונה שלו, “הפוליטיקאי”, עלתה יותר מ”הכתר”. כעת, עם כן, לא רק סדרות תקופתיות מרובות לוקיישנים כמו ”הכתר” או עם כוכבי קולנוע ששמשלשלים לכיסם סכומי עתק כמו “המורנינג שואו” ו”הפוליטיקאי” עולות הרבה כסף. אפילו סדרות שאין בהן השקעה מיוחדת אינן זולות. “אופוריה” של HBO למשל, הסדרה על בני נוער מדורדרים שמקורה בישראל, עלתה כ־11 מיליון דולר לפרק. “הימים שבהם תקציב של 10 מיליון דולר לפרק נחשב ליוצא דופן חלפו. זה עדיין הרבה מאוד כסף, אבל לא נחשב יוצא דופן”, אמר וורן ליטלפילד, מפיק ותיק ובכיר בטלוויזיה האמריקאית עם הצלחות כמו ”פארגו” ו”סיפורה של שפחה” ל”וראייטי”.

לא תמיד ההשקעה הרבה מוכיחה את עצמה: “The Get Down” של באז לורמן עלתה לנטפליקס 11 מיליון דולר לפרק, ו־120 מיליון דולר לעונה. לסדרה היו לוקיישנים מושקעים וכן שילמו סכומי עתק על זכויות ההשמעה של שירים קלאסיים מעולם ה־R&B. היתה אמורה להיות לסדרה עונה שנייה אבל נטפליקס ביטלה אותה לאחר שלא היתה לסדרה תהודה.

יש כמובן מי שכבר תוהים אם כמות הכסף המושקעת מוצדקת. “חלק מהמספרים ששומעים הם פשוט משוגעים”, אומר דייוויד מנדל, אחד ממפיקי הקומדיה “ויפ”. “כשראית סרט של ג’יימס קמרון שבו מטוס מפוצץ גשר אמרת: ‘אוקי, זה הגיוני שזה עלה 100 מיליון דולר’, אבל שלושה אנשים בחדר? על מה בדיוק מבזבזים כסף? רק בגלל שנותנים לך את הסכום הזה לא אומר שצריך לבזבז אותו”.

אבל כנראה שזה לא הזמן לחסוך. לצד שירותי הסטרימינג מוציאים גם הון עתק על סדרות ותיקות. כך למשל בחודש שעבר נודע כי 23 העונות הקיימות של “סאותפארק” ואלה הצפויות בעתיד, נרכשו על ידי HBO בסכום של כחצי מיליארד דולר. זה המחיר ששילמו גם על “חברים” ותג מחיר דומה שילמה חברת קומקאסט בעבור זכויות השידור של “המשרד”. נודע כי נטפליקס שילמה מחיר דומה על הזכויות של “סיינפלד”.

כל הסכומים הדמיוניים האלה הם חלק ממערך כולל. בשביל רבות מהחברות שנכנסו לתחרות חשוב יותר למשוך לקוחות מאשר ממש להרוויח מסדרות טלוויזיה, ואפילו משירותי הסרטימינג שלהן. או במלותיו של ג’ף בזוס, מייסד אמזון: “כשאנחנו זוכים בפסל גלובוס הזהב זה עוזר לנו למכור עוד נעליים”.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות