אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מיסטיקה אפריקאית: מציאות ואגדה מתערבבות בסרט ”אטלנטיקה” צילום: Courtesy of Netflix

מיסטיקה אפריקאית: מציאות ואגדה מתערבבות בסרט ”אטלנטיקה”

הסרט הסנגלי מצליח לשלב בין ריאליזם חברתי מחוספס לפנטזיית זומבים מפתיעה, וזוכה להצלחה חסרת תקדים בפסטיבלים

08.12.2019, 09:10 | יאיר רוה

מציאות ואגדה מתערבבות ב”אטלנטיקה” (“Atlantics”), סרט הביכורים של מאטי דיופ, במאית צרפתייה ממוצא סנגלי. מציאות ואגדה התערבבו גם בחייה האישיים של דיופ, שראתה בשנה האחרונה איך היא וסרטה מגיעים להישגים חסרי תקדים.

קראו עוד בכלכליסט

בחודש מאי התקבל “אטלנטיקה” לתחרות הרשמית בפסטיבל קאן ובכך הפכה דיופ לבמאית השחורה הראשונה ב־72 שנות הפסטיבל שמתקבלת לתחרות הרשמית, ועוד עושה זאת עם סרט ביכורים. וכאילו זה לא הישג מרשים בפני עצמו, הסרט זכה בגרנד פרי בפסטיבל, הפרס השני בחשיבותו אחרי דקל הזהב. באחרונה הפך “אטלנטיקה” לסרט הראשון שנשלח מטעם סנגל לתחרות האוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי, ומסוף השבוע שעבר הוא זמין לצפייה בנטפליקס.

"אטלנטיקה". היבריד של תרבויות , צילום: Courtesy of Netflix "אטלנטיקה". היבריד של תרבויות | צילום: Courtesy of Netflix "אטלנטיקה". היבריד של תרבויות , צילום: Courtesy of Netflix

“אטלנטיקה”, שכבר מתחיל לככב ברשימות הסרטים הטובים של המבקרים האמריקאיים לסיכום 2019 (בשבוע שעבר זכה בפרס אגודת המבקרים של ניו יורק לסרט ביכורים), מציג את חיי העוני והקושי בדקר, בירת סנגל. חיים של צפיפות והזנחה ופערים חברתיים קיצוניים. אבל המבט של דיופ - שנולדה בפריז, ושיחקה בכמה סרטים (ובראשם ב”35 שוטים של רום” של קלייר דני) - מופנה אל מעבר למציאות ומחפש בה גם את הפנטזיה. זה מתחיל כשקבוצת פועלי בניין מנסה לשווא להשיג ממנהל העבודה שלהם את שכרם שכבר שלושה חודשים לא שולם להם. כשהפועלים מתרחקים מאתר הבנייה, אנו רואים שהם בונים את מה שאולי נראה כמו גרסה עכשווית למגדל בבל, מבנה ענק שראשו בשמים ושספק אם הוא אכן קיים בקו הרקיע של סנגל, והוסף לסרט באמצעים דיגיטליים.

למרות הפתיחה הזאת, שמתמקדת בקבוצת פועלים צעירים, כל שאר הסרט מתמקד בדמויות נשיות ובראשן עדה, נערה שמאוהבת בסולימן, אחד מפועלי הבניין מתחילת הסרט. הם מחפשים מקומות מסתור כדי שיוכלו להיות יחד, כי עדה שודכה לנישואים עם איש עסקים עשיר על ידי הוריה. אבל היא מעדיפה את סולימן העני. בחציו הראשון, “אטלנטיקה” מציג את מחיר העוני של צעירי סנגל, ומה נכפה עליהם כדי לשפר את מצבם הכלכלי. הנשים עושות זאת באמצעות נישואים בכפייה, כדי לעזור גם להוריהן להיחלץ מהעוני, והגברים עולים על סירה ומנסים להגיע אל חופי ספרד על ידי חציה של מימי האוקיינוס האטלנטי. בשני המקרים זה לא נגמר טוב.

אחרי שעה שבה דיופ מציגה את המיזוג המרתק שלה בין מבט ריאליסטי קשה ומחוספס, ובין התבוננות פיוטית עדינה, שמנסה בכל כוחה למצוא רגעים של יופי וחסד בתוך העוני והייאוש, הסרט פונה לעיקר הסיפור: סולימן וחבריו נעדרים בים (עדה חולמת על מותו), אבל לתוך גופן של חברותיה נכנס דיבוק, שמשגר אותן כמו זומביות בלילה לרדוף אחר יזם הנדל”ן שעשק את פועליו, וששלח אותם בייאושם לחפש מקורות פרנסה מעבר לים ולמות בדרך. “אטלנטיקה” הוא סרט שמהריאליסטי חותך בבת אחת אל המיסטי והעל־טבעי, ושומר באופן עקבי על נקודת מבט חידתית.

יש בסרט רגעים שנראים בוסריים ומתסכלים בעמימותם, אבל המיקס הז’אנרי יוצא הדופן בין זעקה חברתית נשית ובין עלילה שצועדת לאט לעבר סרט זומבים הופך את “אטלנטיקה” לא רק לסרט שמרתק לנסות לעקוב אחריו, אלא להיבריד של תרבויות: מבט על אפריקה מבעד לז’אנר מערבי שבעצמו מבוסס על מיסטיקה אפריקאית. 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות