פרשת הגירעון עלולה להפוך לפרשת טיוח

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן הוריד פרקים ביקורתיים מהטיוטה השנייה של הדו”ח שפרסם בטענה שמדובר ברכילות שאינה קשורה לביקורת. מתברר כי בדומה לראש הממשלה בנימין נתניהו, שמאמין שכל תיקי האלף עוסקים ברכילות, אנגלמן סבור כי רוב דו”חות מבקר המדינה עוסקים גם הם ברכילות.

ייתכן כי זו הסיבה שהוא מונה למבקר המדינה. זו גם הסיבה כי הוא הודיע מיומו הראשון בתפקיד כי הדו”חות שלו יהיו רזים ויתרכזו ב”בביקורת בונה”.

מתניהו אנגלמן מבקר המדינה | צילום: עמית שאבי

לכן, לא פלא שכאשר הוא נאלץ לקבוע האם כחלון הורה לפקודיו לשחק עם המספרים כדי להציג גירעון טוב יותר ב־2018 — הוא כנראה קבע כי זו רכילות. האם פקידי האוצר העדיפו את האינטרס של כחלון על פני האינטרס הציבורי? גם זו רכילות.

אך למעשה, זה רחוק מאוד מרכילות. מדובר בשאלה מהותית משום שמה שמונח על השולחן הם כספי אזרחי מדינת ישראל. כאשר מדובר בגירעון, מה שמונח על הכף אינו רכילות אלא היקף החובות שנעביר לילדינו.

“ביקורת מהווה כלי לטיוב פעולת הגופים המבוקרים, אך את קבלת ההחלטות יש להותיר לנבחרים”, הסביר אנגלמן עת הציג את משנתו. זכותו של הציבור לדעת איך בדיוק התקבלו אותן החלטות, מי החליט אותן, איזה שיקולים נשקלו בעת קבלתן, ואיזה אינטרס עמד מאחוריהן. זו המהות של ביקורת.

בעוד חודש, או שנה, תהיה כאן ממשלה וכנסת וגם ועדה לביקורת המדינה. מי שיעמוד בראשה ידרוש אז מאנגלמן להציג את שתי הטיוטות של הדו”ח. אותו גורם ישווה ביניהן, וישאל שאלות: איך הפך הדו”ח הראשון לדו”ח הפוך? הוא ישאל מי יתערב, מי השפיע, מי לחץ?

ייתכן כי גם היועץ המשפטי לממשלה ישאל שאלות. ואז פרשת הגירעון של 2018 תהפוך לפרשת טיוח פרשת הגירעון של 2018. זה יהיה כבר סיפור אחר, בטריטוריה שונה. ניתן לקווח רק שטיוח פרשות לא ייחשב לרכילות.