הסרט החדש של מייקל ביי - פיצוץ באווירת החג

נטפליקס הופכת לגמרי את עולם הקולנוע: כאשר סרטים אמנותיים מוצגים באולמות גדולים ודווקא סרטי האקשן שוברי הקופות לשעבר נצפים במחשב הביתי: שלושה סרטים של נטפליקס מוצגים כעת בבתי הקולנוע. אלה סרטי איכות, סרטי פסטיבלים, ושלושתם מועמדים לגלובוס הזהב (“האירי”, “סיפור נישואים” ו”האפיפיורים”). לעומת זאת, הסרט החדש של מייקל ביי, אחד מאלופי העולם בשבירת קופות, הגיע בסוף השבוע האחרון עם תקציב ענק ואפקטים מטורפים הישר לשירות הסטרימינג בלי לעבור קודם בבתי הקולנוע.

לכאורה זה לא הגיוני, אבל אחרי צפייה בו חייבים להגיע למסקנה שנטפליקס יודעים מה הם עושים והם חילקו כרגע ל־150 מיליון מנוייהם את בונוס הכריסמס (או חנוכה) האולטימטיבי: קחו סרט שאולי לא הייתם טורחים לראות בקולנוע, אבל שלא תוכלו להסיר את העיניים ממנו כשהוא אצלכם בבית. “מחתרת השישה” הוא גילטי־פלז’ר מושלם, סרט אידיוטי מראשיתו ועד סופו, ומבדר באופן קיצוני.

בסרט ריאן ריינולדס מגלם ממציא הייטק מיליארדר שמביים את מותו, כדי להקים יחידת קומנדו שתטפל בכל חלאות העולם. הוא מלקט עוד חמישה מומחים: רופאה, מרגלת, נהג, צלף ופורץ שמתמחה בפארקור, ומגייס אותם להצטרף במאבקו לחיסול הרוע העולמי. המטרה הראשונה שלהם הוא הדיקטטור של מדינת טורג’יסטאן (כי הגיבורים אמיצים, אבל התסריטאים מפחדים מדי להגיד “סוריה”, אז הם המציאו מדינה מזרח תיכונית, וצילמו אותה באבו דאבי). את הדיקטטור הזה - שהסרט משווה לדמות שייקספירית - מגלם ליאור רז, כוכב “פאודה”, שהיתה להיט גדול בנטפליקס. אם הקהל יתלהב, נראה שבנק המטרות העתידיות של החבורה הזאת, יעבוד גם בסרטי המשך-

כשהוא בנטפליקס, מייקל ביי נהפך להיות במאי על ספידים. אחרי חמישה סרטי “רובוטריקים” נדמה שהעולם ביקש מביי להתבגר ואז הוא קיבל צ’ק שמן מנטפליקס ואתו הבקשה “תן לנו בדיוק את מה שאתה יודע לעשות הכי טוב”. ואפילו יותר מזה: ביי היה מאותם במאים שמאז שנות ה־90 יצרו אלימות סטרילית: פיצוצים ויריות, אבל בלי דם והרוגים. ו“מחתרת השישה” הוא הומאז’ סטרואידי לסרטי האייטיז: הגופות נערמות בכמויות. הסרט הזה מטורלל בכמות האלימות שלו.

זה מתחיל עם מרדף מכוניות פסיכופטי ברחובות פירנצה - כולל סצינה בתוך מוזיאון האקדמיה. זו חצי השעה הכי טובה בסרט. התסריט, שנראה שנכתב על ידי תסריטאים שנגמר להם המרשם לריטלין, קופץ מנושא לנושא ולא מצליח לספר סיפור קוהרנטי רצוף. אבל תסריט קופצני ואסוציאטיבי יושב היטב על החוזקות של ביי. העלילה מטופשת ונטולת היגיון, אבל סצינות הפעולה פוערות עיניים מרוב טירוף המערכות של אוקטן מרדפים, מכות, יריות, פיצוצים ונפילות מגובה רב. זה לאו דווקא קולנוע, זה יותר קרקס מצולם עם הבדיחות הצפויות של ריאן ריינולדס בין לבין, חלקן גם משעשעות. אבל יש משהו כל כך קיצוני באקשן של הסרט הזה, שאין מנוס אלא מלהכריז בתשואות נבוכות שמיד אחרי “הפריצה לאלקטרז” מ־1996, “מחתרת השישה” הוא סרטו הטוב ביותר של מייקל ביי. במאי נורא עם כשרון גדול.