הרשקוביץ דרש סיכום עם היועמ"ש, אוחנה בחר להתעלם

מינויו של פרקליט המדינה הבא צריך היה להיקבע על ידי ועדת איתור בת 5 חברים, רובם נעדרי זיקה פוליטית. אבל הנסיבות הפוליטיות הנוכחיות, עידן ממשלת המעבר האינסופי, אינן מאפשרות התכנסות כזו, ולכן נכנס לתמונה נציב שירות המדינה ‑ לא כחבר בוועדת האיתור שתקום רק כשתהיה כאן ממשלה, אלא מתוקף חוק שירות המדינה: סעיף 23 א (ב) בחוק קובע כי "התפנתה משרתו של נושא משרה, או נבצר ממנו להשתמש בסמכותו, או למלא את תפקידו, רשאי השר שעם משרדו נמנית המשרה, בהתייעצות עם נציב השירות, להטיל על עובד מדינה אחר למלא את התפקיד, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים". כלומר, שר המשפטים אמיר אוחנה רשאי למנות ממלא מקום, אבל בהתייעצות עם נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ.

הרשקוביץ, שמכיר מקרוב את הזירה הפוליטית (כיהן כשר מטעם "הבית היהודי", כיו"ר המפלגה, וגם כחבר כנסת) לצד היותו מתמטיקאי במקצועו, הבין בשבועיים האחרונים לאן נושבת הרוח וחזה מבעוד מועד את ההתנגשות החזיתית בין אוחנה לבין היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. הרשקוביץ גם הבין, כי את ההתנגשות הזו חובה למנוע שכן גם הוא עלול להיכוות ממנה.

דניאל הרשקוביץ נציב שירות המדינה | צילום: אלכס קולומויסקי

זו הסיבה לכך שמזה כמה ימים הוא מנהל שיח חוזר ונשנה עם שר המשפטים ומבקש ממנו (יש האומרים שאף הפציר בו) להגיע להסכמות עם מנדלבליט על זהות ממלא המקום. "זו היתה הבקשה היחידה שלו", מסר בכיר בנציבות, "רק תסכימו".

הרשקוביץ הבהיר לאוחנה כי לא יערים קשיים על המינוי ‑ העיקר שיעשה בהסכמה. ומה עשה אוחנה? הוא החליט להתעלם לחלוטין מבקשתו של הרשקוביץ וללכת ראש בראש נגד היועמ"ש - בהתאם לרוח המפקד והאיש שמינה אותו. גם הפעם, האיש שנתניהו מיקם בכס הנציב, הרים תמרור עצור.

"המינוי ממילא לא היה עובר"

בהתאם לדרישותיו מאוחנה בארבע עיניים ואוזניים ולאחר שהאחרון התעלם מהן כליל, פתח אתמול הרשקוביץ חזית ציבורית נגד אוחנה: "עו"ד בן ארי גינזברג עומדת בתנאי הסף... עמדתי היא כי בעת הזאת יש להטיל את התפקיד האמור על עובד המדינה בדרג הבכיר ביותר בפרקליטות, המוסכם על היועץ המשפטי לממשלה", כתב הרשקוביץ לאוחנה. הדגש, כמובן, על חלקו השני של המשפט. בכיר בנציבות אומר כי להרשקוביץ לא נותרה ברירה: "אם הוא היה מאשר את המינוי, היה מגיע לבג"ץ כשמן העבר השני חוות הדעת של מנדלביט נגד המינוי, והיה 'חוטף' מהשופטים. המינוי ממילא לא היה עובר".

היסטוריה של זלזול

זו לא הפעם הראשונה שאוחנה מתעלם מהרשקוביץ ומציב אותו בעמדה מאוד לא נוחה. לפני 5 חודשים הביך אוחנה את הנציב סביב פרשת פיטוריה של אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים. הרשקוביץ שמע לתדהמתו בתקשורת כי שר המשפטים הזמני הדיח את פלמור. המבוכה היתה גדולה במיוחד משום שהרשקוביץ ידע מראש על כוונותיו של אוחנה, שטרח לפנות לנציבות כמתחייב בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה.

אלא שאוחנה לא המתין לתשובה של הרשקוביץ ויצא לדרך עם המהלך, כולל הודעה על מינוי חברו לספסל הלימודים, עו"ד אופיר כהן. זאת למרות שהרשקוביץ העביר את פניית אוחנה לעיון היועצים המשפטיים של שירות נציבות המדינה במהרה. אך השר לא ספר את הדרג המקצועי ולא המתין לו. בסופו של דבר, דרכו של כהן למנכ"לות המשרד נחסמה על ידי בג"ץ. יומיים אחר כך, הפתיע הרשקוביץ כשחידש את הליך הבחירה למשנה הכלכלי של פרקליט המדינה, בו היתה אחת המתמודדות הבולטות, ומי שגם זכתה, עו"ד ליאת בן ארי.

הברקס לוועדת שקד לוין

ההחלטה על חידוש המכרז הרגיש לא היתה לרוחו של אוחנה, ולכן טוב היה לו היה מפגין יותר הקשבה וצייתנות להנחיות הנציבות. הרשקוביץ אמנם מונה על ידי נתניהו, אבל בדומה לקודמו בתפקיד, משה דיין – גם הוא מבקש לשמור לעצמו את הזכות לקבל החלטות "עצמאיות".

בסוף ספטמבר 2017 חשף "כלכליסט" כי הצעת חוק המשילות שהובילו השרים איילת שקד ויריב לוין בשירות המדינה, ונגעה גם להרכבן של ועדות איתור - שונתה ברגע האחרון. ההצעה המקורית שביקשו לחוקק לוין ושקד כללה את הגדלת משקלם של חברי הוועדה בעלי הזיקה הפוליטית על חשבון חברי הועדה המקצועיים ואת הפחתת מספר החברים בועדה מחמישה לשלושה, כשאחד מהם הוא מנכ"ל המשרד הממשלתי הרלוונטי - מינוי פוליטי של השר. מי שעצר את המהלך ברגע האחרון היה היועץ המשפטי לממשלה שהציב אולטימטום: החרגת 15 המשרות הבכירות בשירות המדינה מהשינוי ‑ או כלום. מי שעמד מאחורי הצעת חוק המשילות, וקידם את חקיקתה, היה חבר הכנסת אמיר אוחנה.